ליאור צלרינג החיפאי הוא המון דברים, אבל להגדרתו – סופר הוא לא. זה לא הפריע לו להוציא לאור את ספרו "זמר הפאנק ועוד סיפורים" שמופץ כעת בחנויות הספרים המקוונות, ולעבוד כבר על ספר חדש נוסף. המלחמה העבירה את הפוקוס שלו אל זירות המדיה החברתית. "אני מתנדב בכמה גופים שמייצרים תוכן הסברתי – חמ"ל הסברה אזרחי ואחרים", הוא אומר, "אני מעלה בעצמי תוכן ומוצא את עצמי נלחם במשך שעות בפייסבוק בפייק ניוז ובהסתה המטורפת שם. אני באמת לא מבין איך מארק צוקרברג, שהוא יהודי, נותן במה למה שהולך בפייסבוק".
ספרו החדש מודפס בפורמט ייחודי על דפים בצבע שחור עם איור צבעוני לכל אחד מ-15 הסיפורים הקצרים שבספר – סיפורים מרתקים ומפתיעים בעלי קצב מהיר. בשל המציאות הקשה בישראל ובעקבות בקשה של חברת ההפצה איפאבליש, הספר פתוח בימים אלו בחינם.
צלרינג (47), נשוי ואב לשלושה ילדים, ניסה לייצר רובד רעיוני עמוק יותר, אבל הסיפורים בספר הם בדיוניים לגמרי ומתארים סיטואציות שונות שבהן אנו עלולים להיתקל מדי יום, אבל תמיד יש טוויסט מסוים שהופך אותן לבדיוניות ומוגזמות. כך למשל, בסיפור "סנדוויץ' טוניסאי" הוא מספר על חנות סנדוויצ'ים שקורסת בשל חוב של טייקון שלא רוצה לשלם. מפה לשם הסיפור מסתיים בכך שהטייקון הופך לעובד מטבח בצפון קוריאה. זה סיפור על נקמה של הקטן מול הגדול, אבל הדרך לשם היא מעניינת מאוד.
בסיפור "מסיבת פרישה" מודיע באטמן לג'וקר שהוא פורש ולא רוצה להיות יותר גיבור על. שניהם יוצאים לסיבוב בילוי בעיר, ובסופו של הערב הם מבינים שהסכסוך ביניהם מביא הרבה כסף לאולפנים ולכן אף פעם לא יתנו להם לפרוש. מדובר באנשים שמושכים בחוטים ויוצרים סכסוכים בשביל הרווח האישי שלהם, כך שגם גיבורי העל חייבים משהו למישהו שמעליהם.
בסיפור "הצ'אט" הוא נכנס לוויכוח עם מישהו בפייסבוק, ומטבע הדברים העניינים מתחממים עד למצב שבו כולם מבינים שעדיף לרדת מהעץ. הוויכוח הוא כמובן בדוי, אבל לצערו פעמים רבות הוא מוצא את עצמו בוויכוחים אינסופיים בפייסבוק – על כל נושא.
עטיפת הספר "זמר הפאנק ועוד סיפורים". ליאור צלרינג
צלרינג גדל בוונצואלה, לשם עברו הוריו בעקבות הצעת עבודה שקיבל אביו שהיה מהנדס. באותן השנים היתה ונצואלה מדינה תוססת ומתקדמת, רחוקה שנות אור ממצבה הנוכחי. המשפחה עשתה שם שני סיבובים – אחד במשך כשש שנים, וכשהיה בן 11 הם חזרו לשם לשנתיים נוספות.
"למדתי בבית ספר אמריקאי ונחשפתי לתרבות הסקייטבורד שהפכה להיות מרכז עולמי לשנים רבות וגם היום", הוא מספר, "רוב חיי גדלתי בחיפה, שהיא מקום נחמד וקטן אבל בהחלט מיינסטרים. את רוב שעות היום ביליתי ברחוב עם הסקייטבורד. בסופי שבוע ביליתי לא מעט בדרכים, והייתי בדרך כלל במרכז הארץ, שם הסצנה היתה גדולה ומעניינת יותר".
הוא מסביר שהסקייטבורד מקדש אינדיווידואליזם ומקוריות: "למרות שמדובר בפעילות חברתית ואתה חלק מקהילה שלמה, היא בעצם דוחפת אותך להיות מי שאתה ולהיות בעל חשיבה מקורית. הסקייטבורד מלמד אותך להיכשל, ואתה גם צריך להיות קצת קשוח כי אתה נמרח לא מעט. מי שנשאר שם הרבה זמן משלם מחיר. אני שברתי שיניים, יד וקרסול, ויש לי שתי פלטינות מושתלות והשלמה של שן שנעשתה על ידי רופא צבאי ומחזיקה מעמד עד היום. זו ההזדמנות להודות לו על העבודה המצוינת".
כשהיה בן 13, בשל הצורך המתמיד שלו בציוד סקייטבורד, סידרה לו אמו עבודה במשרד פרסום מקומי בחיפה, שם הכיר לראשונה את עולם העיצוב והמחשבים והתאהב בו. הוא התמחה בעיקר בנושאים טכניים כמו תכנות אינטראקטיבי, אבל עם השנים ועם ביקורת בונה שקיבל ממעצבים טובים יותר, הוא הצליח להעשיר את הידע הרב שלו בעיצוב.
צלרינג לימד במכללות ובאוניברסיטאות, ואפילו ניהל בית ספר לתוכנות עיצוב. בגיל 22 הוא היה ממקימי המגזין "אדרנלין". "המגזין הוקדש לתחום הגלישה והסקייטבורד בישראל, ולדעתי היה לו אימפקט בסצנה המקומית", הוא אומר בגאווה, "היה לו אתר אינטרנט, וערכנו הפקות של סרטים ותחרויות שהייתי שופט בחלקן הגדול. זו היתה תרומתי הצנועה לענף שעיצב אותי, ושמחתי לעשות זאת עד שהבנתי שצריך להמשיך הלאה. באותו זמן גם עבדתי ב'ידיעות אחרונות' והייתי מרצה בתחום התוכנות הגרפיות בכמה מכללות – משהו שהתחלתי עוד כנער והתמדתי בו. הנושא היה די חדש, כך שהיה לי יתרון, ועם השנים הרחבתי את תחום העניין שלי לפרסום באינטרנט ולניהול פרויקטים דיגיטליים, ופיתחתי גם לא מעט אפליקציות ומשחקים".
רוצים להישאר מעודכנים?
לדבריו, בתחום העיצוב הוא למד שאם רוצים להעביר מסר, אין דרך נכונה או לא וצריך לבנות בעצמך את הדרך להעברתו: "בסופו של דבר, זאת הדרך שלך ואתה צריך להסביר ולהבין את הלוגיקה שהנחתה אותך. כשאתה עושה דברים מסחריים יותר, יש כל מיני חוקים וכללים שקשורים לקומפוזיציה ולטיפוגרפיה שאתה רוצה להיצמד אליהם, וכך אתה יכול לזהות עבודה מדויקת מול כזאת שהיא לא. אני מעריץ מעצבים שהיו קצת שונים כמו ג'יימי ריד שנפטר השנה, וולפגנג ויינגרט ומעצבים מזרם הדאדאיזם. העבודות שלהם נשענות על אידיאולוגיה ועל רעיון עמוק, שהם לדעתי הדברים החשובים בעיצוב. היום זה לא תמיד ככה כי כולם מחפשים עיצוב נקי ומעריצים את אפל. בעיניי זה משעמם, הלוגואים של חברות ההייטק נראים אותו הדבר. זה אמנם נראה מקצועי אבל פשוט משעמם".
איור לאחד הסיפורים בספר "זמר הפאנק ועוד סיפורים"
לפני כשנה הוציא לאור צלרינג ביחד עם ארתור רשקובן את הספר "ספריי ים תיכוני" אשר מתעד את הגלישה הישראלית ומציג את התמונות הטובות ביותר שצולמו על ידי צלמי גלישה ישראלים מובילים בשנים 2022-2012. הוא השתתף בכתיבת ספרים בנושא תוכנות, ובעקבות התזה שלו הוציא לאור בשנת 2015 ספר על הגנת קניין רוחני של חוויית משתמש של תוכנות. הוא מתבדח ואומר שזה ספר שיעניין מספר מצומצם של אנשים ויהיה יעיל מאוד לאנשים שסובלים מנדודי שינה.
צלרינג מגלה שבספרו "זמר הפאנק ועוד סיפורים" יש השפעות מכל התחומים שהוא מתעניין בהם – מוזיקה, אמנות, טכנולוגיה, עיצוב וסקייטבורד. הסיפורים בספר הם קצרים ורזים, בקצב מהיר, והרעיונות שלהם הם קצת הזויים, אבל תמיד יש להם שכבה עמוקה יותר. הם מבוססים על תרבות הפופ, כשהכתיבה היא פשוטה ולא מתיימרת, בעיקר משום שהוא לא סופר אלא מישהו שהעלה כמה רעיונות על הכתב ולמזלו גם מצא עורך מוכשר כמו ינון קחטן שהיה מוכן לעזור להפוך אותם לקצת יותר קוהרנטיים.
העיצוב של הספר החדש בהחלט מושפע מעיצוב מלוכלך ולא קוהרנטי, ועל כך הוא אומר: "רציתי שהוא יהיה גס ושיהיו בו טעויות עיצוב, כי פשוט חשבתי שזה מתאים לקונספט של הספר שהכתיבה בו היא מחוספסת ולא נקייה. כל השאר מחובר לכל מה שציינתי. לא עקבתי אחרי אף אחד, ואני לא בטוח שהספר קשור לאיזה זרם. לא היה לי מודל לחיקוי או השראה, והכל זרם אליי מהעולמות שאני מתעניין בהם. זה לקט סיפורים שאני מקווה שישפיע על הקוראים לכאן או לכאן".
צלרינג עבר אינספור הכשרות בתחומים שונים – מפיתוח וניהול פרויקטים ועד לאמנות, מאוצרות ועד למוזיקה. הוא כתב מספר רב של קורסים לבית הספר לעיצוב אונליין Masters Design Lab שבבעלותו, אשר פונה לקהל בינלאומי. באמתחתו תארים אקדמיים בסוציולוגיה ובמדע המדינה ושני התארים הנוספים שלו הם במשפטים. נושאים פוליטיים תמיד עניינו אותו, ומי שהאיר את עיניו בנושא היה ג'לו ביאפרה – הזמר וכותב המילים הראשי של להקת הפאנק THE DEAD KENNEDYS.
"הצורה הבהירה שבה הוא הסביר את המנגנונים המושחתים של השלטון בארצות הברית והציניות שבה הוא תיאר חלק מדברים אלו עיצבו את תפישת עולמי", מסביר צלרינג, "את התוצאות של ממשלים כושלים ואינטרסנטיים ניתן לראות בכל יום בכל העולם. למעשה את הסיפור 'זמר הפאנק', שהוא גם שמו של הספר, כתבתי עליו".
ליאור צלרינג (צילום: פרטי)
אבנר
מי זה החתיך הזה?