קריי פור מי ארגנטינה

מסעדת אל גאוצ’ו תקועה אי שם בשנות ה־80 בלי אלכוהול מינימלי, עם מנות ראשונות ותוספות שלא מכבדות את הסועדים ועם שירות לא אדיב. מזל שהבשר וניר שובר הצילו את המצב

בסדרת הקומיקס המצליחה ועטורת הפרסים של “אחים לנשק” מבית וודברן, הכוכבים רובין הוד, פיטר פן וניר שובר לא מפסיקים לחלום. רובין היה גיבור פורע חוק, קשת וסייר מוכשר שגנב מעשירים ונתן לעניים, פיטר סירב לגדול ולהתבגר, חי בנוורלנד – ארץ לעולם לא, ונלחם בפיראטים ובאינדיאנים, ושובר מעולם לא הפסיק לחלום ולהאמין בעצמו.

אם אתם מהילדים שמערכת החינוך לא הסתדרה איתם, אם אתם מהילדים שהמורים הרימו ידיים בכל פעם שנעתם על הכיסא בקצב מוגבר ובלתי מוסבר, אם אתם מהילדים שאפילו ההורים לא ידעו איך להשתלט עליכם, ולמרות כל זאת האמנתם באמת שלכם, אז רובין, פיטר ושובר הם המודלים שלכם.

שובר הוא הרובין הוד והפיטר פן החיפאים. הוא אמנם אימץ בחום את תדמית הילד הרע של השכונה – זה עם הפה הגדול שלא מתבייש להרים קול ולצאת חוצץ נגד כל העולם וגיסתו כשמשהו במערך ההבנות השוברי שלו אינו תואם את המציאות שהוא בנה לעצמו ושהוא מאמין בה – אבל כוונותיו הן טהורות.

הוא הקים את היינה קיוסקפה בגן שמואל שהפך למוסד בקרב אנשי הכרמל, פתח סניף נוסף בכרמל הצרפתי והעביר אותו לזכיין, וגם את הסניף השלישי בדרך הים שנמצא כעת בבעלותה של אשתו, בזמן שהוא מקדיש את כל מרצו להתמודדות על ראשות העיר.

* * *

רבים מקוראי האדוקים ביקשו שאבקר במסעדה כשרה, ולכן הזמנתי את שובר למסעדת אל גאוצ’ו הוותיקה ברחוב הכי יפה בכרמל – יפה נוף – שמעניק כבונוס לכל סועד את הנוף הכי שווה והכי רומנטי בארץ. הגעתי לפני האורח שלי כדי לסקור את המקום, וכבר בתחילת גרם המדרגות קיבלו את פני עשבים שוטים שדינם להיעקר, ובמקומם אפשר היה להציב כמה אדניות עם פרחים. בעודי עולה במדרגות החיצוניות נגלה בפני הנוף שהרחיב את הלב, אך הדק וכיסאות הקש בטרסה עצרו את זרימת הדם לאיבר החיוני, ותעוקה קרדיאלית הופיעה כשנכנסתי למסעדה וריח אבנים חמות ושרופות בשילוב ליזול היו חלק מהאווירה לאורך כל הארוחה.

שובר הגיע ואיתו הגיעה השמחה למסעדה שחרתה על דגלה את הטיפול בבשר. הצעתי שנפתח במשקה אלכוהולי שיסדר לנו את המחשבות, ולכן ביקשתי מהמלצרית שלנו אפרול שפריץ. היא רשמה את ההזמנה, חזרה לשולחננו ואמרה שאין אפרול. בקשתי קמפרי, היא שוב רשמה את ההזמנה ושוב חזרה עם אותה הבשורה – אין קמפרי. בייאושי ביקשתי קוקטייל טוב, ווהסאגה נמשכה – אין קוקטייל. ביקשתי לשוחח עם סומלייה, והיא הביטה בי בפליאה. במקום סומלייה הגיע מלצר שהציג את עצמו כמומחה לאלכוהול והבהיר שיש רק יין. ביקשתי גוורצטרמינר, והוא המליץ על זה של כרמל מזרחי. חלפו דקות אחדות ועל השולחן הוצבה שמפניירה-גיגית עם קרחונית כמו בקמפינג ועם עוד כמה קוביות של קרח שלא עשו את העבודה ולא קיררו את הבקבוק החמים. החזרתי את הבקבוק והסתפקתי בשתי כוסות יין הבית שהיה צעיר, נמוך ומשבית שמחות.

הבנו שאנו מוגבלים בגלל חג הפסח (כשרות, כבר אמרנו) ולכן הזמנו לחם הבית, כנפי עוף גאוצ’וס, סלט הבית עם רוטב מיוחד, סטייק אנטרקוט וסטייק פילה, ועד שאלה הגיעו אל השולחן בחרתי לברר עם שובר איך דבק בו הכינוי “אורן חזן של השמאל”. הוא ענה לי שהוא ממש לא פוליטיקלי קורקט ושלעתים אין מחסומים לפיו, והוסיף שהוא שייך למחנה השמאל עוד מילדות ושגם בתוך מפלגתו הוא מקבל חצי ביקורת.

הבטתי בו והגעתי למסקנה שמולי יושב אדם שהוא ספק גבר, ספק ילד, ספק רובין, ספק פיטר, שמפלס את דרכו למגרש של הגדולים, אך עושה זאת לבד, לומד על בשרו, נכווה כוויות קשות ומוכן לשלם מחיר כבד למען האמת שלו.

ואלו הם חמשת הדברים שלא ידעתם עליו:
1. הוא מחזיק בדרכון גרמני נוסף על הדרכון הישראלי.
2. הוא צריך לטפס 70 מדרגות כדי להגיע לביתו.
3. בחורף הוא נוהג להסתפר בעצמו.
4. הוא מחזיק ברישיון לאופנוע כבד.
5. יש לו הפרעת קשב וריכוז מגיל צעיר, אך לדבריו הוא יודע לתעל אותה למקומות הנכונים.

* * *

 

 

הסלט הגיע, והוסבר לי שייחודו הוא ברוטב הסודי של המסעדה. אלא שבמבט עורג בסלט עם הרוטב המיוחד התברר לי שבקערה שהונחה בפני יש רק פרוסות עגבנייה ומלפפון. רוטב? אולי הוא נשכח בסניף אחר. קראתי למלצרית ותהיתי מדוע הסלט הוא לא סלט והיכן הרוטב המיוחד שמופיע בתפריט. תשובתה האדיבה היתה: “זה הסלט”. ביקשתי ממנה לקחת אותו למטבח כדי שיתבלו אותו כראוי, ורצוי עם הרוטב המיוחד, ובעודי מדבר היא ביצעה מחטף, העלימה את הסלט מהשולחן והפנתה אלי את הגב. בחלוף דקות אחדות היא שבה והניחה על השולחן את הסלט עם מעט שמן זית ולימון. אכן רוטב מיוחד.

 

סלט הבית וכנפי עוף גאוצ'וס

סלט הבית וכנפי עוף גאוצ'וס

 

גם הכנפיים הגיעו. שובר טעם מהן ודיווח שהן שגרתיות, אבל לפחות יש עליהן רוטב. המון רוטב. במקרה הזה צ’ילי. התוספת שהזמנו – תפוחי אדמה – היתה פרוסות שטוחות, רחבות לא אסתטיות של תפוח אדמה שטוגנו בשמן עמוק ועליהן שום ועשבי תיבול. היה חסר בהן מלח, אך המלחייה היתה ריקה. שוב קריאה למלצרית, שוב בקשה, שוב הסבר לקוני.

האנטרקוט 250 גרם של שובר הופיע על מתקן חימום מניקל שאבד עליו הכלח. להפתעתי הרבה אמר שובר שמדובר באחד מהסטייקים הטובים שהוא אכל מימיו. ואכן, הסטייק נמס בפה – סימן לכך שהוא יושן היטב.

מנת הפילה 300 גרם שלי היתה נחמדה פלוס, אם כי מעט צמיגית. תמורת 189 שקל הייתי מצפה לפילה רך הרבה יותר ומיושן בצורה הרבה יותר מקצועית. העדפתי להתרכז בשובר ולא בשרשרת הטעויות האומללה של המסעדה, וביקשתי להבין ממנו מהו ההיילייט שהוא מתכוון להביא לנו במצע הבחירות שלו. תשובתו היתה שהוא מעוניין לבטל את הלימודים בימי שישי בכל מוסדות החינוך העירוניים, כך שהיום הזה יהפוך ליום משפחתי.

 

סטייק אנטרקוט ותפוחי אדומה

סטייק אנטרקוט ותפוחי אדומה

 

יצאנו למרפסת לשאוף מעט אוויר, והמלצר שאל אם אפשר לפנות. ענינו שבשמחה, ובינתיים הוא מספר לי שבשל החינוך הגרמני-הונגרי שקיבל הוא יצא יקה פוץ ואיש עקרונות, וזה גורם לו להרבה נזקים. אני עוקב אחרי האיש הזה כבר עשר שנים ורואה איך תבנית האישיות שלו משתנה בצורה מבוקרת ככל שהוא מתבגר ואיך כל כוויה שקיבל הפכה אותו לאיש בוגר יותר וממוקד מטרה.

שבנו לשולחן לאחר הפינוי, אך הוא נותר מלוכלך. קראתי שוב למלצרית ושאל מדוע הוא לא נוקה, והיא כהרגלה הפנתה לי שוב את הגב. קראתי שוב למלצר והפעם הגיע מישהו אחר שהציל את המצב. בחושיו המחודדים הוא הבין שלא נהנינו וביקש להזמין אותנו למנה נוספת, אך ויתרנו בנימוס על התענוג. שובר אמר שקינוח טוב יציל את המצב, ומה שהיה למסעדה להציע זה קינוח מושקע ומורכב: סלט פירות. נברתי במנה כדי לברר מה מכיל סלט הפירות של אל גאוצ’ו. שובר הביט בי בחיוך מבויש בעודי אוחז את הכפית, מחטט בכוס ושולה בננה שידעה ימים טובים יותר (זה לא רקוב, זה דבש), תפוח, תפוז וגם קוביית אפרסק מקופסת שימורים. פשוט מביש.

 

סלט פירות

סלט פירות

 

המדדים

מדד הניקיון: השירותים נקיים, המסעדה נקייה ברמה סבירה, השולחנות פחות, המרפסת והדק טעונים שיפור.

מדד העיצוב: המקום נעצר אי אז בשנות ה־80 ולא תואם את רוח התקופה. טלאי על טלאי עיצובי, ערבוב של סגנונות שמתחבר לשום דבר, שני מפלסים עם הפרדת פרגוד מברזל, שולנות ישנים וכיסאות עצובים. דרוש שיפוץ דחוף.
מדד השכנים: בני משפחת ביטון ציינו בפני שהם אוהבים את הנוף של המקום, שהבשר ערב לחיכם ושהם אוהבים את המקום.

מדד המחירים:
לחם הבית – 17 שקל
כנפי עוף גאוצ’וס – 39 שקל
סטייק אנטרקוט – 126 שקל
סטייק פילה – 189 שקל
2 כוסות יין הבית – 70 שקל
סך הכל – 441 שקל

במדינה שרבים מתושביה הם שומרי כשרות ושהפוטנציאל העסקי הגלום בקהל הזה הוא רב כל כך, מן הראוי לכבד את הסועדים שומרי המסורת ולא להתייחס אליהם כאל אנשי מערות שלא ביקרו במסעדות מימיהם. אל גאוצ’ו גובה סכומים לא מבוטלים על האוכל שהיא מגישה, והתמורה שמקבלים הסועדים היא דלה. יפה יעשו באל גאוצ’ו אם יתמקדו רק בבשר ולא במנות ראשונות ובתוספות שאינן מספקות את הסחורה. החוויה האומללה הזאת מחזקת את התחושה שעדיף להסתדר לפעמים גם בלי בשר.

הציון: זוג מספריים אחד

אל גאוצ’ו
רחוב יפה נוף 120
טל’: 04-8370997

 

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר