נשים מעוררות השראה היו מאז ומעולם מושא הערצה וגם הוכחה לכך שהאשה, מעצם היותה הכוח המניע את מפעל החיים שנקרא בית, יכולה גם לשעוט קדימה, לפרוץ את גבולות ארבע הקירות ולהפוך למגדלור מנצנץ. אופרה ווינפרי וקייט וינסלט למשל הן שני מגדלורים שגרמו לנשים להתעורר מחלומן ולעשות.
ווינפרי מבקשת מכל אשה לחשוב כמו מלכה כי מלכה לא חוששת להיכשל – כישלון הוא רק קרש קפיצה בדרך לגדולה. וינסלט מספרת שכילדה היא מעולם לא שמעה אף אשה אומרת שהיא אוהבת את הגוף שלה. לא אמה, לא אחותה, לא חברתה הטובה – אף לא אשה אחת אמרה “אני כל כך גאה בגוף שלי”, ולכן היא דואגת לומר שדימוי גוף חיובי מוכרח להתחיל בגיל צעיר.
השבוע נפגשתי עם אשה מעוררת השראה שמבינה דבר או שניים בדימוי גוף ומחזיקה כבר 18 שנה במותג נחשק שקרוי על שמה. היא שולטת בו עם חיוך גדול שנראה היטב גם בעיני הטיגריס החדות שלה, מעסיקה 180 עובדים מקרית שמונה עד אילת, יש לה חברה לשיווק ולהפצה של מוצריה, והיא מפעילה לא פחות מ־400 קבוצות תמיכה להרזיה (וגם אתר אינטרנט שאותו פיתח פרופ’ דן אריאלי והוא מיועד למי שאין לו זמן להגיע לקבוצות התמיכה ומעדיף לקבל הכל און ליין).
לאשה הזאת קוראים חלי ממן, וביחד ביקרנו במסעדת וניה בעיר התחתית וניהלנו שיחה מרתקת על עוצמה והעצמה נשית. ולפני הכל קבלו חמישה דברים שלא ידעתם על ממן:
1. היא חצי רוסייה וחצי איטלקייה.
2. כשהשיער והגבות שלה לא מסודרים זה גורם לה למצב רוח רע.
3. היא מריחה את השיער שלה בכל הזדמנות.
4. לפני חג הפסח היא מזמינה שלוש עוזרות שמנקות, מסדרות ומחטאות את הבית.
5. כשהיא פוגשת אנשים היא מביטה קודם כל בשיער ובנעליים שלהם כי בעיניה אלו סמלים לאנשים נקיים.
רוצים להישאר מעודכנים?
מסעדת וניה היתה אחת מהמסעדות הראשונות שנפתחו באזור קמפוס הנמל המחודש. מאז היא החליפה כמה ידיים, וקברניטיה הנוכחיים מספרים שהקולינריה שלה היא שילוב של דרום צרפת עם ואדי ניסנאס. השילוב הזה גרם אפילו לגבות המטופחות של ממן להתרומם בהבעת פליאה. נפגשנו בשעה 20:30, והיינו האורחים היחידים במסעדה.
פצחנו במבחר מאזטים שמתחלפים מדי יום ומוגשים עם לחם הבית. היו שם צלוחיות של קונפי שום ששחה בשלולית של שמן זית, לבנה שהופיעה גם בחלק מהמנות האחרות ומן הראוי היה שהמלצר יעדכן אותנו על כך, חציל קלוי, שעועית ועוד. המאזטים לא התעלו לרמות גבוהות, ולחם הבית, שהוא למעשה פוקצ’ה, יכול לעבור שדרוג ולהידמות לאלה של קולגות המצוינים באזור רחוב הנמל.
ממן הזמינה סלט רועש כי היה בו מלפפון בלאדי ויש לה כבוד גדול לירקות. הוא הכיל מבחר עלים ושאר פיצוחים, אך חסרו בו חמיצות ותיבול שיחברו את דרום צרפת עם הוואדי. תוך כדי נשנוש היא לא הפסיקה לחייך ולגעת בשיערה הריחני, וגם לאחר 12 שעות עבודה היא גילתה ערנות וריכוז שיא. כששאלתי אותה מהו ערכו של עובד בעיניה היא השיבה שעובד הוא כמו בן משפחה ושהיא נוהגת להתחבר עם כל עובדיה בשיחות אישיות, במסיבות ובטקסי הרמת כוסית של החברה ובקבלות פנים נדיבות שהיא עורכת בביתה. שאלתי אותה אם היא לא חוששת להכניס אליה הביתה כל כך הרבה אנשים שידם לא נגעה באושר ובעושר, והיא ענתה לי בנחרצות שהיא לא מאמינה בעין רעה ושהיא בטוחה בעצמה.
מבחר מזאטים וסלט רועש
אני הזמנתי סביצ’ה טונה אדומה נהדרת עם סלט קצוץ ולבנה עזים, שהיתה הפתעה מרעננת וחגיגת טעמים מתפרצת. המנה המצוינת הזאת הגבירה את הביטחון העצמי שלי מול האשה העוצמתית הזאת, ואמרתי לממן שלגבר הישראלי קשה להכיל אשה כמוה, שמעבר לעוצמה שהיא משדרת היא מציגה גם הצלחה פיננסית. היא חייכה אלי עם עיניה היפות ואמרה שמאוד לא מובן מאליו שמאחורי אשה מצליחה עומד גבר, אך השאלה היא מיהו הגבר שאשתו זמינה לאלפי הלקוחות שלה גם בלקראת חצות הלילה לדיון מעמיק על ייסורי מצפון לאחר אכילה, והיא משכנעת את הדמות המיוסרת מעברו השני של הקו שהיא מאמינה ביכולתה לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות.
ממן הזמינה חציל שרוף עם טחינה גולמית, דבש רימונים, פיסטוקים וצנוברים. אל השולחן הגיעה מנה שדומה בצורתה לכנאפה. ליבת החציל נפרדה מהשכמייה הסגולה שנמעכה ונשטפה בטחינה גולמית אנמית משהו, אך מתיקותו של הדבש העירה את המנה.
חציל שרוף וסביצ'ה טונה אדומה
כיאה למסעדה סמוכה לנמל הזמנו שתי מנות ים – האחת נקראת קלמרי ובובס ויש בה קלמרי סגול, שעועית שמנמנה, ירקות שרופים, צ’ילי ואיך לא – לבנה. השעועית היתה נימוחה כמו קרם ומרקמה התחבר היטב לקלמארי עם עזרה נדיבה של עגבניות שנצלו ונחרכו, אך הלבנה היתה מיותרת לחלוטין.
מנת הים השנייה היתה פילה בס על הפלנצ’ה עם סלט ג’רג’יר, אננס צלוי, צנונית וצ’ילי עם פירה. בקיצור – יותר מדי מרכיבים ומעט מדי קשר ביניהם. ובמילים אחרות – סרט של פליני. ובעוד כמה מילים אחרות – מנה חמודה מינוס.
קלמרי ובובס ופילה דג ים
הרמתי לממן להנחתה ושאלתי אותה איזו התנהגות נתפשת בעיניה לא גברית, ובלי להסס ובלי לחשוב פעמיים היא ענתה: “לסרס אשה, לשים אותה בפינה ולפחד לראות אותה צומחת”. אכן מעוררת השראה.
לפני סיום המליץ המלצר על קינוח נהדר – קדאיף תותים ושמנת – שממן כמובן לא נגעה בו. זה נתן לי את ההזדמנות לחקור היטב את העוגייה הכלואה בין קרם המסקרפונה וקצפת עם תותים – מנה שבאופן מפתיע היתה לא מתוקה מדי והיוותה סיום נאה לארוחה.
ממן צפתה בייסורי המצפון שלי, הפצירה בי להרגיע את המרדף אחר שלמות, והציגה את ההמנון של מפעל חייה: “אכלת? לא נורא. העיקר שתהנה, בלי רגשי אשם, כי רגשי אשם יכולים לגרום להשמנה. תאמין בעצמך, ואם לא תצליח פשוט תתקשר, גם באחת עשרה בלילה כשאני עם בעלי”.
המדדים
מדד הניקיון: המסעדה אימצה בחום את את האווירה המאגניבה והזרוקה של המתחם שבו היא שוכנת. אי לכך, המקום לא מצוחצח, אבל גם ממש לא מלוכלך.
מדד העיצוב: חדר אוכל משנות ה־60 במזרח אירופה עם תאורה בגוון כתמתם שמשרה על המקום אווירה של “הנה עומד לקרות פה משהו מעניין”.
מדד השכנים: היינו השולחן היחיד בסביבה.
מדד המחירים:
3 כוסות יין – 102 שקל
3 כוסות קמפרי וטוניק – 106 שקל
מבחר מזאטים – 44 שקל
סלט רועש – 52 שקל
סביצ’ה טונה אדומה – 54 שקל
חציל שרוף – 36 שקל
קלמרי ובובס – 54 שקל
פילה דג ים – 94 שקל
קדאיף תותים ושמנת – 42 שקל
אספרסו – 8 שקלים
סך הכל – 594 שקל
וניה היא מסעדה טובה שמשתמשת בפרודוקטים טובים וטריים, אך משהו בהתקנת המנות משתבש לעתים. האם זה עודף יצירתיות של השף שרוצה להפגין וירטואוזיות או שמא חיבור בלתי אפשרי של דרום צרפת עם ואדי ניסנאס?
הציון: 3.5 זוגות מספריים
וניה ביסטרו
רחוב שער פלמר 1
טל’: 04-6716272
