יש אנשים שמתקשים לקבל את האחר ואת השונה, ויש אנשים שאפילו מרגישים סלידה, בוז, שנאה ותיעוב כלפי האחר והשונה. בעיני השאלה מדוע קשה כל כך לאנשים לקבל את האחר ואת השונה היתה תמיד חידה בלתי מפוענחת שכן כל אדם יוצר לעצמו אוטופיה, סוג של מציאות מושלמת, שמכילה בתוכה את מה שנכון לקרות.
השבוע זכיתי השבוע להכיר את האשה הכי יפה בישראל, הכי פצצה, הכי מעודנת והכי טהורה. לו הייתי רואה אותה באקראי ברחוב, בלי להכיר את סיפורה האישי המדהים שחוצה גבולות, מגזרים ומגדרים, הייתי מביט בה ואומר לעצמי ‘אכן יצור מושלם, נזר הבריאה’, אבל עד שהיא הגיעה למצב הזה נאלצה תאלין אבו חנא לעבור דרך חתחתים של בוז חברתי, נידוי משפחתי, השפלות, הצקות ואיומים מהגיהינום, רק בגלל שרצתה לממש את הווייתה ולהרגיש נוח לא עם הגוף שנתנו לה אלוהים, אביה ואמה אלא עם מה שנשמתה התאוותה לו.
אבל לפני הכל, אלו הם חמשת הדברים שלא ידעתם על אבו חנא:
1. היא נקטופובית, כלומר פוחדת מחושך.
2. יש לה קומפלקסים מנעלי עקב אבל היא אוהבת לנעול אותן.
3. היא מסרבת בתוקף לאכול פירות “שעירים” כמו משמש ואפרסק.
4. היא חוגגת את כל החגים של חבריה – היהודים, הנוצרים והמוסלמים.
5. היא פשוט אוהבת את כולם.
את אבו חנא – ילדה-אשה נוצרייה בת 24 מנצרת שאוחזת בגאון ברזומה מרשים אשר כולל תארים כמו מיס טרנס ישראל הראשונה בהיסטוריה, מלכה שנייה למיס טרנס העולמית וסגנית ראשונה בתחרות מלכת היופי של ישראל לשנת 2018 – הזמנתי למסעדת פתוש הוותיקה במושבה הגרמנית.
פתוש מוגדרת כמסעדה ים תיכונית אוריינטלית שמנסה – בהצלחה מינורית, יש לומר – להגיש על מגש התרבויות מפגש בין מזרח למערב. כמבקר שמציג לקוראיו ביקורת אובייקטיבית, אמיתית ואמינה מהצד האחד, ומהצד השני מראיין בו זמנית את האושיה השבועית, אני נוהג לחלק את החוויה בין הארוחה לריאיון, אך הפעם האשה שישבה מולי וסיפור חייה היו מעניינים הרבה יותר מהאוכל, שלצערי היה לא יותר מבינוני.
בחרתי בשולחן צדדי בחצר של מבנה האבן היפיפה מכיוון ששיערתי מה יתחולל סביב אבו חנא כשיזהו אותה, אך גם זה לא מנע את ההתנפלות. לאורך כל הארוחה ניגשו אליה אין ספור אנשים שביקשו להצטלם איתה, החמיאו לה על יופייה ואמרו לה כמה הם גאים בה על האומץ שלה ועל המאבק שהיא מנהלת.
מנת הפתיחה הראשונה שלנו היתה סלט ריחאנה שהכיל עלי רוקט, עגבניות, בצל סגול, פטרוזיליה, נענע, כמון, צ’ילי ירוק וגבינה ערבית. הסלט היה מצוין ומבריק בטריותו ובתיבולו, אך ריבועי הגבינה הערבית – המצוינת גם היא – היו אגרסיביים ולא התאימו בצורתם זו למנה. ראוי היה לגרד אותה לפיסות קטנות בהרבה כי אז כל טעמיה היו נפתחים ומתמזגים היטב בסלט.
מנת פתיחה נוספת היתה תבולה משגעת – בורגול נימוח עם מינון מדויק של שמן זית ולימון ועם קוביות של עגבנייה בצד. מעשה חכם הוא להגיש את קוביות העגבנייה מפני שרבים מעדיפים תבולה נטו, כמו בלבנון, שם מגישים אותה רק בורגול ופטרוזיליה.
סלט ריחאנה ותבולה
רוצים להישאר מעודכנים?
מכיוון שאלו היו המנות הטובות היחידות בארוחה, נעבור אל המרואיינת. אבו חנא סיפרה לי שהיא מרגישה כמו בת שנתיים. “מדוע?”, תהיתי, והיא הסבירה שלפני שנתיים היא עברה את ניתוח שינוי המין שהפך אותה לאשה אמיתית עם יופי עוצר נשימה, ורק בנקודת הזמן הזאת היא החלה לחיות את חייה האמיתיים.
כעת התינוקת הזו רוצה לכבוש את העולם ולהפוך לאייקון של הקהילה הלהט”בית, ולא רק בארץ. היא שואפת להפיץ את בשורת קבלת האחר ומרגישה שהיא שליחתו של אלוהים שנתן מתנה, או בעצם שתי מתנות. הראשונה שבהן היא מי שהיא, והשנייה היא פיה שמשכנע אנשים להבין ולקבל את מי ואת מה שהיא מייצגת. לדבריה, אם היא לא תעשה את המעשה ותפיץ את הבשורה, העולם לא ישתנה.
כשהיא סיפרה לי על כך זכיתי להארה. הברית החדשה כוללת ארבעה ספרי בשורה המתארים את חייו ואת פועלו של ישו, שלפי האמונה הנוצרית היה צלע אחת בתוך השילוש הקדוש שהפכה לאדם כדי שזה יקריב את עצמו למען האנושות כולה ויגאל אותה. וכמו ישו, גם אבו חנא היא אשת בשורה. אם ההשוואה הזאת נשמעת לכם מוגזמת ומופרכת, מבחינתי היא מדויקת להפליא, בוודאי על רקע סיפור חייה. כשסיפרתי לה על תחושותי היא אמרה: “איך אתה בכלל יכול להשוות ביני לבין ישו? מי אני ליד האל העצום הזה?”. כזו היא אבו חנא – ענווה, עם שתי רגליים על הקרקע ולא עפה על עצמה.
למנה העיקרית הזמינה אבו חנא פלטה ים תיכונית שכללה ספיחה, קובה ושאר מאפים ערביים מסורתיים, אך אלו התאימו יותר לתיירים רעבים ולא לבחורה ערבייה שגדלה על כל הטוב שיש למטבח הערבי להציע (וגם לא לי שגדלתי בבית לבנוני). בקיצור – מנה לא ראויה.
שאלתי את אבו חנא מה הכי בא לה לאכול, והיא הבריקה ואמרה לי: “במיה. זה המאכל האהוב עלי מבית אמא”. אחד מחלומותיה הוא לשוב לבית הוריה, אך היא עדיין לא מעיזה לעשות כן למרות שהיא נמצאת בקשרים טובים עם אמה ועם אחיותיה. הזמנו תבשיל של במיה ברוטב עגבניות, וכשהוא הגיע אל שולחננו הגיעה איתו גם האכזבה. קל היה להבחין שלא מדובר בבמיה טרייה אלא קפואה, וזאת בשל הגודל האחיד של הפולים שנראו כאילו יצאו מפס ייצור אחיד, שלא לדבר על הטעם התעשייתי והכל כך לא ערבי.
פלטה ים תיכונית ובמיה
שאלתי את אבו חנא מה היא נצרת בשבילה, והיא השיבה שבשבילה העיר היא הילדות והבית שהיא גדלה בו, אבל הזיכרונות העיקריים הם של כאב גדול וכבד. כעת היא מנסה לחזור אל תבנית נוף הולדתה ולהפוך את עירה למקום טוב יותר, מחבק, מקבל, מתקדם ופחות שמרני. לדבריה, כערבייה נוצרייה מנצרת, שם נמצאת כנסיית הבשורה ומשם יצאה הבשורה, היא יוצאת אל העולם עם הבשורה החדשה.
כעת ההארה שלי היתה הויה דלורוזה – דרך הייסורים של ישו – וגם במקרה זה ייסוריו נדמים כייסוריה של אבו חנא. היא ביקשה ממני לחדול עם ההשוואות הללו אך אני מתעקש, ולבסוף הסכמנו על כך שדרך ייסורים פרטית היא זו שהביאה לגאולה.
חשבתי שהגאולה שלי בכל הקשור לארוחה הזאת תגיע בדמותה של מנת שרימפס עם אורז, אך הרוטב שבו הוטבע השרץ הימי היה נוראי – חמוץ בצורה בלתי נסבלת ועתיר שום בצורה מוגזמת.
רציתי לשפר את ההרגשה עם נתח של סלמון עסיסי, אך נראה שבמטבח של פתוש מאוהבים בחמיצות שומית, ובדיוק אותו רוטב הופיע גם במנה הזו. הנתח עצמו היה גדול ועבה, אך כשחתכתי ממנו פרוסה התברר שמרקמו הוא שמנוני ונוזלי, על גבול הבלתי אכיל. הירקות שליוו את המנה היו גסים מאוד, ופרוסות אימתניות של קישוא תפקדו על תקן של כיסא שעליו ישב הסלמון האומלל.
שרימפס ופילה סלמון
ויתרנו על קינוח כי הבנו שיש מקומות שעדיף לא לבדוק בהם את כל המנות מקרוב, אמרנו יפה שלום ולא להתראות בקרוב. מזל שישו יצר דונה אידיאלה נטולת מרמור, תסכול וכעס, והשילוש הקדוש של יופייה, חוכמתה ואישיותה הכובשת גרם לי להעביר ערב בפתוש בסבבה ולא בבאסה.
המדדים
מדד השירות: מתחת לכל ביקורת. מלצרים ומלצריות לא אדיבים ולא קשובים ללקוח.
מדד הניקיון: המסעדה היא נקייה מאוד, וכך גם השירותים הנעימים.
מדד השכנים: מחבורה של בנות שהגיעה לחגוג יום הולדת שמעתי שמקום אהוב עליהן בזכות האווירה והאוכל.
מדד המחירים:
סלט ריחאנה – 42 שקל
תבולה – 38 שקל
פלטה ים תיכונית – 44 שקל
במיה – 48 שקל
שרימפס – 89 שקל
פילה סלמון – 79 שקל
2 אפרול – 64 שקל
לימונענע – 14 שקל
סך הכל – 419 שקל
הציון: 2.5 מספרי זהב
פתוש
שדרות בן גוריון 38
טל’: 04-8524930
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
גועל נפש
עומר
המסעדה לא טובה וגם לא נקיה במילה אחת פלצנית