בשם האב

בעקבות סערת “מק ישו” במוזיאון חיפה נפגש איציק כרסנטי עם ראש הכנסייה היוונית קתולית בחיפה האב אגביוס אבו סעדה. הארוחה במסעדת שטרודל היתה פנטסטית והסתיימה בקירוב לבבות

פורסם בתאריך: 25.1.19 08:47

מאז ומעולם, עוד בהיותי ילד, הוליכו אותי רגלי לביקורים בכנסיות ובמנזרים בארץ ובחו”ל. זיכרון ילדות שנחקק בי הוא תמונה סוריאליסטית של רבבות מבקרים בכנסייה עצומה ועיניהם מביטות מעלה, אל עבר הכיפה הגדולה ובראשה הצלב, בהשתהות ובפליאה לנוכח המבנה הארכיטקטוני העצום, תקרותיו המכוסות בציורי פרסקו, חלונותיו המעוטרים בוויטראז’ים צבעוניים, וקירותיו שעליהם ציורים ריאליסטיים עתיקים. זאת, כפי הנראה, בשל הנרטיב של הנצרות אשר מקדשת אמנות ואסתטיקה. הכנסייה היא סוג של מוזיאון, והאמנות מבטאת את האמונה הנוצרית.

השבוע נפלה בחלקי הזכות להיפגש עם האב אגביוס אבו סעדה, המכונה בפי מאמיניו אבונה (אבינו בערבית), אשר מונה בשנת 2007 לעמוד בראש הכנסייה היוונית קתולית בחיפה – תפקיד שבו הוא משמש עד היום. ביחד עברנו מסע מרתק בנבכי ההיסטוריה, וברוח הסערה שהתעוררה בעקבות הצגתן של היצירות “מק ישו” ואחרות במוזיאון חיפה, הגענו עד לשאלה מהו הגבול שבין דת לאמנות.

אבל לפני שניגש לדברים שהם באמת ברומו של עולם, אלה הם חמשת הדברים שלא ידעתם על האב אגביוס:
1. הוא לא אוהב נסיעות לחו”ל.
2. הוא אוהב לשחק כדורגל.
3. בפורומים סגורים הוא מפליא בקולו בשירה.
4. הוא חובב מושבע של טרקטורונים ואופניים.
5. הוא ניחן ביכולת טלפתית.

רבות שמעתי על האב אגביוס מחברי הנוצרים (וגם מכמה יהודים) טרם פגישתנו, וכולם פה אחד גמרו עליו את ההלל. נאמר לי שצניעותו היא נדירה, שטוב לבו הוא כמעיין נובע ושאישיותו היא קורנת, מבינה ורגישה. אך מתברר שכל מה ששמעתי הוא כאין וכאפס לעומת המציאות. נפגשנו במסעדת שטרודל במושבה הגרמנית, כאשר קישוטי חג המולד עדיין מנצנצים מעלינו כהתגלות הבשורה.

 

 

פתחנו את הארוחה עם סלט ואדי ניסנאס שכולל מבחר ירקות העונה, שקדים וגבינה ערבית צרובה בשמן זית, ואשר הוגש לשם השינוי הטוב בקערת מתכת ערבית כסופה. הסלט היה נפלא והצטיין בטריותם של מרכיביו, כאשר הטוויסט שבעלילה היה פלחי ארטישוק טרי ולא משומר, כנהוג ברוב המסעדות. הארטישוק נצרב קלות ושקדים קלויים עם קליפתם הנעימה התערבבו היטב עם מגוון הירקות, עם קמצוץ מדויק של בזיליקום ועם רוטב נהדר. בקיצור, חגיגה בוואדי.

 

סלט ואדי ניסנאס

 

האב אגביוס הגיע עם מתורגמן – עורך דין במקצועו שמתנדב בכנסייה, ועל אף שהשפה הערבית אינה זרה לי הוא תרגם לי מערבית לעברית את דברי החוכמה של שליח האל. המתורגמן הזמין סלט תבולה טעים ובעיקר טרי, שבמרכיביו בידועים מראש – פטרוזיליה, בורגול, נענע, בצל ירוק, שמן זית ולימון – לא היה כל חדש.

 

סלט תבולה

 

ביקשתי לברר עם האב מתי החל סיפור האהבה שלו עם הנצרות, והוא סיפר לי שכאשר היה בן 7 הוא הרגיש שישו נגע בו. הוא נהג לערוך הצגות מיסה לבני דודיו והיה לוקח חבל, קושר עליו צרור מפתחות, מניח מגבת לבנה דמוית גלימה על כתפיו ומחזיק בידו כלי מכסף ששימש לו כמתקן לקטורת. בגיל 12 הוא הצטרף למנזר בבית סחור, ושם החלה הכשרתו לכמורה. במנזר למד אגביוס סדר וניצול מיטבי של הזמן והפך אותם למוטו לחיים שלאורו הוא מנחה את מאמיניו. כשהיה בן 18 הוא סיים את לימודיו ונסע ללבנון כדי לחיות חיים של התנזרות. מאז הוא שם את ידו על המחרשה ולא הביט עוד לאחור (בברית החדשה כתוב כי אם אתה שם יד על המחרשה ומביט אחורה, אינך זכאי להיות תלמיד של ישוע המשיח). הוא סיים תואר ראשון בלבנון, שב לארץ כעוזר כומר בחיפה, טס לרומא, סיים שם תואר שני בתאולוגיה ובברית החדשה, שב ללבנון לתואר שלישי שבמסגרתו התמחה בקורותיו של יוחנן המטביל, וחזר לחיפה כראש הכנסייה היוונית קתולית.

אל שולחננו הגיע, על חשבון הבית בזכות אבונה, חציל באשה בלאדי בשמן זית שהיה קלוי היטב ומעליו גבינת שנקליש המפורסמת, שהיא למעשה סוג של לבנה בגרגירים. בשתי מילים – מנה נהדרת.

 

חציל באשה

 

איתה הגיעה גם מנת שרימפס בחמאת לימון עם עגבניות שרי צבעוניות ואספרגוס. זו היתה מנה מצוינת ועשירה של חסילונים בשרניים ועסיסיים, עטופים בקרם לימוני סמיך.

שאלתי את האב אגביוס אם היחסים בין יהודים לערבים בחיפה הם שונים מאשר בשאר חלקי הארץ, והוא השיב שחיפה היא האהבה הראשונה שלו – האנשים, ההר, הים ובעיקר מסורת הדו קיום שהיא מודל לחיקוי בחיפה. לדבריו, הוא לא מכיר ערבוב כזה בשום עיר אחרת, והוא זוקף את זה לזכותו של ידידו, ראש העיר הקודם יונה יהב.

הוספתי ושאלתי באשר למצבם של בני הדת הנוצרית בארץ לעומת אחיהם במדינות ערב, והוא ענה שכמי שכתב ספר על הנצרות הערבית והמזרחית משנת 30 לאחר הספירה ועד לשנת 2017 וכמי שמשפחתו חיה בארץ כבר דורות רבים, על אף השינויים הפוליטיים והחברתיים משמרת ישראל כמדינה דמוקרטית את השוני בכל מרכיביה. לדבריו, בארץ יש נוכחות נוצרית בולטת שנחלה הישגים לא מעטים, והוא הביא לדוגמה את המנכ”ל המיועד של חברת אינטל, החיפאי ג’וני סרוג’י. בכל מקרה, הוא אומר, בלתי אפשרי להשוות בין ישראל למדינות ערב מכיוון שלמה שקורה במדינות השכנות שלנו יש השפעה לא רק על הנוצרים אלא על כל האוכלוסייה.

בשיאה של הארוחה שאלתי את האב אגביוס על הפרשה שהסעירה את העיר בשבועות האחרונים. לדבריו, הכנסייה אף פעם לא היתה נגד חופש הביטוי, הדיבור והיצירה, וברוב הכנסיות ברחבי העולם יש יצירות אמנות, ומשכך – אין גבול לאמנות אך יש גבול לשימוש בה. האב הוסיף כי הרעיון שעמד מאחורי התערוכה – ביקורת על תרבות הצריכה בימינו – הוא טוב וראוי, אך השימוש בסמלי דת לצורך אמנות הוא פסול. “לבני כל הדתות יש רגישות לסמלי הדת שלהם, אך אנו מתנגדים לאלימות בכל תוקף”, הוא אמר, “התרבות שלנו דוגלת בכבוד האדם ובאהבת הזולת והיא מהווה גשר שמחבר תרבויות. ראש העיר עינת קליש רותם גילתה אמפתיה לרגשותיהם של בני הדת הנוצרית בחיפה כשהורתה להסיר את העבודה השנויה במחלוקת מהתערוכה ולהציג את היצירות האחרות בחדר סגור”.

בשלב זה הגיעו אלינו סטייק פילה עגל – כ־250 גרם של איכות על הגריל עם ירקות אפויים. לצד המנה בחרתי ברוטב יין אדום, ולמזלי הזלפתי רק טיפות בודדות ממנו מכיוון שהוא היה מתוק כדבש, לא מצומצם כפי שרוטב בורדולז אמור להיות, והעדפתי ליהנות מהפילה המצוין ללא המיץ האדום.

 

סטייק פילה עגל

 

מנה נוספת היתה לינגוויני פירות ים שהכילה שרימפס, קלאמרי, עגבניות שרי, זיתי קלמטה, עשבי תיבול וציר ירקות. האב אגביוס נהנה מאוד מהמנה הענקית, לי היתה הערות – מיותר להגיש פיילה גדולה כל כך של פסטה עם מעט מדי פירות ים, שכן חוסר הקורלציה הזה בין הפחמימות לחלבונים היה בולט מאוד לעין. במבחן הטעם המנה היתה חביבה, לא יותר, הן בשל הלינגוויני עצמו שהיה בינוני והן בשל העובדה שהרוטב לא התאים למנה. אני הייתי מעדיף ציר ים על ציר ירקות במנה כזו.

 

לינגוויני פירות ים

 

לקינוח צ’יפרו אנשי שטרודל את אבונה עם חלוואת אל־ג’בן – קינוח אחר ושונה שנפוץ בעיקר בסוריה. מדובר במעין קנלוני אשר מכינים אותו מגבינה ערבית ומסולת שמהודקים זו לזו ומוסיפים לו שלל של תוספות מתוקות. הצילו כמה שזה טעים.
לסיכום, היינו שני לבנונים (פלוס מתורגמן) שנפגשו במושבה הגרמנית ושוחחו ביניהם הרבה בערבית ומעט בעברית. כל אחד מתרבות שונה, מדת שונה ומחיים שונים לחלוטין. זה ממש לא עניין של מה בכך, אך הגשר שמחבר אותנו, ובעצם את כולנו, הוא כבוד האדם, קבלת האחר והכי חשוב – רגישות.

 

חלוואת אל-ג'בן

 

המדדים

מדד השירות: אדיב ביותר, סבלני ואישי מאוד.

מדד הניקיון: לעילא ולעילא. חדרי השירותים הם יפהפיים ומבהיקים בניקיונם, והכיור שנשען על מכונת תפירה זינגר הוא לא פחות מהברקה.

מדד העיצוב: שטרודל עברה מתיחת פנים לפני כחודש וניתן למצוא בה אלמנטים מזרח תיכוניים. במרפסת היפה והמקורה שולטים קישוטי כריסטמס שעדיין לא הוסרו (וטוב שכך), החלל הפנימי מעוצב בטוב טעם, המטבח הפתוח מוקף בארגזי ירקות, חבילות של קמח, אורז ופסטה, והבר הוא משגע.

מדד השכנים: זוג צעיר בבילוי רומנטי דיווח שהוא מבלה במקום לפחות פעם בחודש בגלל האווירה הקסומה והאוכל המצוין.

מדד המחירים:
סלט ואדי ניסנאס – 59 שקל
סלט תבולה – 44 שקל
חציל באשה – על חשבון הבית
שרימפס – 92 שקל
פילה עגל – 135 שקל
ליגוויני פירות ים – 89 שקל
חלוואת אל־ג’בן – על חשבון הבית
כוס יין אדום – 30 שקל
קמפרי – 30 שקל
מיץ תפוזים – 5 שקלים
תה עם נענע – 11 שקל
סך הכל – 495 שקל

הציון: 4.5 מספרי זהב

שטרודל
שדרות בן גוריון 39
טל’: 077-7004312

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחיפה?

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו – חיפה והצפון"


 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר