לרנטה אדמסקי קרובי משפחה וחברים בכל רחבי אוקראינה, ובעיקר בדנייפר-פטרובסק. "יש לי דוד, דודה, בני דודים, חברי ילדות, קרובי משפחה. יש לי שם המון מכרים", היא מספרת, "אני בכיתי בהיסטריה בבוקר. חברה הכי טובה שלי שם שלחה לי הודעה בחמש בבוקר להודיע לי שנפתחה מלחמה. מאז דיברתי עם חצי עולם.
"הדודים שלי בדנייפר. אני יודעת שירו רקטות על שדה התעופה שם. הם מנסים לפוצץ את כל הבסיסים הצבאיים, את כל התשתיות הצבאיות, ממה שראיתי בחדשות. בעיר שממנה באתי, דנייפר, יש בסיס צבאי, שבע דקות נסיעה מהשכונה שלי, שזה כמו נסיעה מהדר לנווה שאנן. פוצצו אותו. מצד השני של השכונה יש בסיס צבאי גם, והם מפוצצים אותם. דיברתי עם כל בני המשפחה, ובבוקר עדיין לא היה ברור מה קורה, חלק שמעו פיצוצים, חלק לא. אנשים יושבים בבית והכריזו של שלטון צבאי שזה אומר שכבישים נסגרים ואין ממש איך לצאת משם".
ולדימיר פוטין (צילום: Kremlin.ru,ויקישיתוף, CC-SA-BY 4.0)
ומה אומרת המשפחה?
"הם מפחדים. הם לא יודעים מה יהיה. הצעתי להם לבוא לארץ, אבל אין דרך להגיע. למשפחה שלי יש זכות לעלות כעולים חדשים, כי הם יהודים, אז אולי צריך לנסות להוציא אותם משם איכשהו. בת דודה שלי בקייב בוכה רצח, כי ההורים שלה בדנייפר… אני צמודה לחדשות באינטרנט כי אני לא מאמינה לערוצים שיש בטלוויזיה בכבלים, כי זה ערוצים רוסיים, ואני רוצה לשמוע את שני הצדדים. בקיצור, אף אחד לא יודע מה לעשות. אוקראינה התחילה לענות על כל הטילים שרוסיה שיגרה. אני אלך לבדוק איך אני יכולה להוציא אותם לפה, לארץ".
והם רוצים לבוא?
"מי שואל אותם".
לפיליפ קוסינוב יש דוד, דודה ובני דודים בחרקוב, העיר השנייה בגודלה באוקראינה שנמצאת במזרח המדינה. עד היום קוסינוב לא הביע דאגה, שכן בשיחות עם קרובי המשפחה הם לא שידרו לחץ או חשש, אולם הבוקר התעורר קוסינוב לשמוע בחדשות על המתרחש, והתמונה השתנתה.
קוסינוב: "אני לא יודע מה… אני צריך להתקשר אל הדוד שלי. כל המעגל הקרוב של המשפחה שלי שם. האמת, היום, זו הפעם הראשונה שהתחלתי לדאוג. בשבוע שעבר לא דאגתי ולא ייחסתי לזה חשיבות, והיום עוד שמעתי על חרקוב ששם כל הקרובים שלי…. יש בלגן. כולם בפאניקה. הם כל הזמן שומעים פיצוצים והם נשארים בבית. הצעתי להם להגיע לארץ, אבל זה לא הכיוון. הם מעדיפים להישאר שם. אבא שלי, שהמשפחה שלו היא זו ששם, מאוד דואג, מפחד שיקרה משהו, כי זה לא צבאות שמתנהלים בכפפות של משי. זה צבאות שידועים באכזריות שלהם. אני אמשיך להתעדכן עם המשפחה שלי ובתקשורת".
רוצים להישאר מעודכנים?
לקטרינה סנטה אח באודסה. "אח שלי שם, קרוב לאודסה. בבוקר דיברתי איתו, ויש לי שם גם מלא חברים. הם רגועים. מה אני אגיד לך… אחי רגוע, אומר שיש פאניקה. הם שמעו פצצות על הבוקר, ואומר שבתחנות דלק יש לחץ, אנשים נלחצים ומתכוננים שאם זה יהיה יותר רציני, אז שיהיה להם אוכל ודלק, גז. גם חורף, אתה יודע… חלק הלכו לעבודה, אבל אמרו להם שהם לא חייבים. דיברתי על הבוקר עם הרבה אנשים, ואני לא יכולה להגיד שאנשים בהיסטריה, לפחות אלה שאני מכירה אותם".
למרות שאחיה משדר רוגע, סנטה אומרת שהיא לחוצה יותר מהם. "אני דואגת. יש לי גם את האחיין הקטן שלי שם, הבן של אחי, ואת אשתו. אמרתי להם שהם יכולים לבוא, אבל באודסה השדה סגור, וגם לילד הקטן אין דרכון. אמרתי שמבחינתי עכשיו אני שולחת להם כרטיס. מה אני אגיד לך… אני יותר בפייסבוק כי שם יש יותר עדכונים, אני לא מאמינה לחדשות".
סנטה בעד הרעיון לנסות ולהרים יוזמה בעיר, כדי לקבל את מי שיבקש לעזוב את אוקראינה. אני בעד, אני מוכנה גם להתנדב בכיף. אבל מה אנחנו יכולים לעשות? אם יסגרו את השדה ויסגרו את השמיים, מה נוכל לעשות? אני שומעת מהאנשים ששם שהם לא פוגעים באוכלוסייה, אלא בנקודות צבאיות. הם לא יגיעו למצב שיתחילו להרוג אנשים. אז אני מאוד מאמינה שלא יפגעו אנשים".
