חבר המועצה, ניר שובר, מה העניינים?
"היי".
אתה היית מודע לפרשת יום העצמאות עם אתו"ס ובית הגפן.
"נכון".
אני הבנתי שהצעת לסגור את בית הגפן.
"אני חושב שהמילה לסגור היא לא נכונה. אבל כן. הצעתי שאנחנו נטמיע ונהפוך את עובדי בית הגפן להיות העובדים של העירייה, כבר היו תקדימים בעבר, ולא לפגוע בהם, כי המטרה לשמור על כולם ועל הדברים היפים שהם עושים. אבל מצד שני, יש גם דברים שאני חושב שיכלו להיעשות שם אחרת ושהחברה הערבית יכלה ליהנות הרבה יותר מתרבות אמיתית ופחות מסדנאות…".
לא הבנתי. מה זאת אומרת להעביר את העובדים? תחת מה?
לפתוח אגף לתרבות ערבית. כמו שיש אגף תרבות בעירייה שבראשו עומד בן ריפתין? אז במקביל לבן ריפתין לפתוח אגף לתרבות ערבית שיעשה להם הופעות, ידאג לחיי יומיום יותר טובים בשכונות, לפעילויות יותר טובות. המטרה היא לתקצב במיליונים הרבה יותר ממה שיש היום בבית הגפן".
איך פתאום עלה לך הרעיון הזה? לאור הפרשה וההתנהלות מול אתו"ס ובית הגפן?
"לא. זה נמצא באוויר כבר הרבה זמן. דיברו על זה כמה פעמים. אני לא המצאתי את הגלגל. אני חושב שאין צורך בכפילות. אם אפשר לייצר אגף תרבות רציני שידאג לחברה הערבית וידאג לקיום המשותף וידאג להפעיל את בית הגפן… בית הגפן יישאר במקומו והעובדים יישארו. אני פשוט חושב שמבחינה עסקית למען התושבים אפשר לנהל את הדבר הזה הרבה יותר טוב, כשהמטרה היא…".
רגע, אם מעבירים את העובדים של בית הגפן תחת אגף תרבות חדש – אין טעם להשאיר את המבנה עצמו של בית הגפן כבית הגפן.
"קודם כל בית הגפן, כל המבנים שלו, כולל מוזיאון חיפה, היו בתי ספר. אני חושב שהמיקומים פחות מתאימים והיה צריך להחזיר את זה לבתי ספר שחסרים שם, אבל אני לא בטוח. כי זה יכול לשמש מתנ"ס לחברה הערבית בלב הוואדי, אני חושב שזה כן חשוב שהוא יישאר שם".
ומה יש לך להגיד על זה שאירועי יום העצמאות עברו חזרה לאתו"ס? מי התקפל ראשון?
"לא חושב שמדובר בהתקפלות. ראיתי משהו יפה פה. הצדדים רבים, ואני חושב שזה מיותר. מה שקרה פה זה שטובת העיר ניצחה. לא הייתה פה פוליטיקה. היו דברים שכבר הוזמנו, אמרו בואו נהיה יותר פרקטיים, בואו נתקתק דברים למען העיר, ואני חושב שההחלטה הכי טובה למען העיר קרתה, כי שני הצדדים ישבו ודיברו, ולראיה – הכל טוב, הכל תקין. לצערי, פיינגולד עושה משחקים על הגב של יום העצמאות ואתו"ס".
אבל עם כל הקרבה שלך לראש העיר, אתה לא יודע מי מצמץ ראשון?
"אני חושב שבאתו"ס. אתו"ס נורא רוצים לעשות את האירוע, הם עושים את האירוע מצוין, ואני לא חושב שצריך לפגוע בעבודה הקשה שהם עשו. אני מבין גם למה זה בא מהם. זה בא מהם, כי הם רצו… כי הם רצו שזה יקרה, ובצדק. למה לקחת את יום העצמאות מהם? דרך אגב, כשחלק מהלוגיסטיקה עבר לבית הגפן, לא היה דיבור שזה יהיה תכנון האירועים או ההפקה. תוכנן שאגף התרבות יבצע את זה. מלכתחילה דובר רק על עניין לוגיסטי".
ואתה חושב שבית הגפן יכול היה לעמוד בהקמת לוגיסטיקה לאירוע בסדר גודל כזה?
"ברור. מה, אם 5-4 מיליון היה להם ב'חג החגים', יום העצמאות קטן עליהם, ואני חושב שהם עשו את זה נהדר עם מפיקים חיפאים שכולנו מכירים והם הרבה יותר יעילים, אבל בגדול – אתו"ס ובית הגפן…
רגע, אתה לא חושב שזו הייתה טעות להעביר את זה לבית הגפן?
"לאאאאא, למה היא רצתה לעשות את זה? זה נכפה עליה. זה נכפה עליה. אם היו מכבדים את זה שהיא יו"ר דירקטוריון אתו"ס ופיינגולד לא היה עושה משחקים, הכל היה בסדר. מה אתה רוצה? היו משחקים שלא ספרו אותה, את לא יו"רית, את כן יו"רית. היועמ"שית ימית קליין אמרה 'את היו"רית החוקית', ופיינגולד התעקש שהיא לא, ומפה נולד סכסוך שלצערי היא לא יכולה לעבוד איתם. איך היא תתנהל מולם? אני שמח שיגאל זאבי היה המבוגר האחראי שישב עם קליש והם פתרו את זה. יופי. טובת העיר ניצחה, נקודה".
אתה חושב שיגאל זאבי פעל מאחורי גבו של פיינגולד בעצם קיום הפגישה?
"אני חושב שיגאל עשה את מה שנכון לאתו"ס. אני לא חושב שפיינגולד מפעיל את יגאל. יגאל מנהל בפני עצמו. לא חושב שיש קשר בין השניים".
יעקב פיינגולד?
"מה עכשיו?".
תגיד, מי מצמץ ראשון? שובר אומר שמי שהתגלה כמבוגר האחראי היה יגאל זאבי, ושהוא…
"שום דבר! אני מעלה עכשיו פוסט".
שמה?
"מה בא לך לשתף? הנה אני כותב, 'עינת קליש, הודיעי לציבור מי מפיק את שבוע הלאום'".
לא הבנתי. שאני אחכה תוך כדי שאתה כותב פוסט?
"הנה, כתבתי. זה הכל. שתודיע".
אבל היא כבר הודיעה וכל העיתונים הודיעו. לא?
"כן".
מי לדעתך מצמץ ראשון. זאבי או קליש?
"מה? יגאל יכול למצמץ? מה זה פה? מלחמות כוח על אגו? מי יכול להפיק את זה חוץ מאתו"ס? עזוב אותך מהשטויות! זה שנאה! אתה מכיר את זה 'רק לא פיינגולד'"?
אה… דווקא שובר שדיברתי איתו מקודם…
"שובר שובר. שובר! נו באמת! עזוב אותך מהשטויות שלך".
הוא אמר שהכל בגלל המלחמות שעשית על ראשות הדירקטוריון, למרות מה שהחליטה יועמ"ש העירייה שקליש היא בעצם היו"ר.
"הוא, יגאל, שכנע אותי…".
נו?
"אני אמרתי לו 'בוא נשקול, נגיד לה שאנחנו מחזירים לה את המנדט'. אז יגאל אמר לי 'זה לא יהיה מכובד בשבוע הלאום, ובוא נתנהג כמו מבוגרים אחראים כי אין מי שיפיק את זה'. אתה מבין?"
מה זה להחזיר לה את המנדט?
"היא לקחה את זה מאתו"ס?".
כן.
"היא רצתה להחזיר את זה לאתו"ס?".
כן.
"אם אני נותן לו הוראה לא לקבל את זה, הוא לא יכול לקבל את זה יותר חזרה. אבל אני הייתי המבוגר האחראי, אמרתי לו 'יגאל, אנחנו בשבוע הלאום, בגלל המשפחות השכולות וזה, שתיקח את יום העצמאות מצידי, אבל את שבוע הלאום, שזה יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל…".
אבל היא דיברה רק על לקיחת אירועי יום העצמאות. לא שבוע הלאום.
"לא, מה פתאום".
בוודאי.
"לא. שבוע הלאום! מה קרה לך?".
לא משנה. אז בעצם מי הרים את הכפפה ראשון כדי להיפגש ולפתור את זה?
"מי יכול?".
יגאל?
"גלי סגל צלצלה והוא עדכן אותי. אני ביררתי הרי… גלי צילצלה 'בוא לקליש', אז הוא אמר: 'מה? מפטרים אותי?'. 'לא, בקשר ליום העצמאות'. 'אני יכול להביא את המפיק שי רזיאל?'. אמרה 'כן'. ושניהם הלכו לקליש.
אז בעצם קליש מצמצה ראשונה.
"ברוווווור".
ראש הלשכה של ראש העיר, גלי סגל-גרינברג? פיינגולד אמר שזו את שהתקשרת ליגאל זאבי כדי להיפגש עם קליש.
"ביי בועז. תפנה לדובר העירייה".
אלירן טל, דובר העירייה, סגל-גרינברג הפנתה אותנו אליך. אולי לך יש תשובה: אתה יודע מי מצמץ ראשון? מי התחנף ראשון? קליש או אתו"ס ויגאל זאבי?
"לא הייתה חנופה. הייתה בקשה לפגישה של יגאל זאבי עם עינת. עינת נפגשה איתו וסיכמו שלטובת קיום אירועי ימי הלאום על הצד הטוב ביותר, צריך שיתוף פעולה בין העירייה לאתו"ס".
הבנתי. בקיצור, נתת לנו תשובה מי מיצמץ ראשון.
"אני לא מתעסק במאבקי כוח. חשובה טובת העיר, חשוב שהאירועים יתקיימו כסדרם אחרי שנתיים של קורונה, זה מה שעומד לנגד עיני ראש העיר – טובת התושבים וקיום האירועים על הצד הטוב והמקצועי ביותר וזה מה שהיא עושה".
יגאל זאבי, מי מצמץ ראשון? מי התחנף למי?
"תקשיבי, אנחנו מדברים שנייה אוף דה רקורד, נכון?".
און דה רקורד.
"און דה רקורד? אז אם אנחנו מדברים און דה רקורד, אז מה את רוצה שאני אגיד לך?".
את האמת.
"האמת היא נורא פשוטה".
בבקשה, אשמח.
"התנהלו כל הזמן שיחות עם כל הגורמים כדי לראות איך… וזה עכשיו באמת ולא בצחוק, זה און דה רקורד, והכל בסדר… איך אנחנו שמים באמת את האירועים החשובים של שבוע הלאום, ובעיקר, מבחינתי, את האירוע של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, גם בחיפה וגם בקרית חיים ולא נותנים לזה להיפגע בשום צורה. בשיחות שהיו, מהיום שהיא הוציאה את המכתב, עד יום ראשון (האחרון) בבוקר, התוצאה הייתה שזומנתי אליה, הסברתי לה באיזה שלב מתקדם אנחנו נמצאים וכמה זה חשוב שאנחנו נמשיך לעשות את זה. האמת היא שהיא חשבה, לא הרבה זמן, ואמרה 'אוקיי, אז בואו נשים את המחלוקות בצד, ונתעסק בעיקר'. זה מה שהיה, לא היה יותר מזה. זו לא הייתה פגישה ארוכה, אולי רבע שעה, 20 דקות. אני יודע שזה נראה כאילו הייתה דרמה גדולה, אבל זה ממש לא, זה בדיוק מה שהיה".
אני לא מפקפקת בדבריך, אבל יכול להיות שהתשובה המהירה נעוצה בעובדה שכבר החלה להישמע ביקורת מכל עבר על החלטתה להעביר את הפקת "שבוע הלאום" לבית הגפן.
"הצעתה עלתה במהלך השיחה, אני לא יודע מה היה קודם. לא דיברתי איתה לפני הפגישה הזו, ואת בטח מבינה את זה. אני לא בשיחות איתה. שתי עובדות אני יכול להגיד. הראשונה, שאני דיברתי עם כל מיני אנשים בסביבה שלה, גם כאלה שמעורבים באגף התרבות וגם בזה וגם בזה, והדבר השני, שביום ראשון בבוקר קיבלתי את שיחת הטלפון. זה שני דברים שאני יודע מידע אישי, כל השאר, מאיפה אני יודע?".
איך הגבת כששמעת לראשונה שמפקיעים את ההפקה מאתו"ס לטובת בית הגפן?
"אני, מבחינתי, זה בכלל לא היה משנה למי זה עובר. מבחינתי, אני באמת לא הבנתי למה. עניין אותי לשמוע, ואני יכול להגיד לך שאני שמח שההחלטה הזו השתנתה, ואנחנו נעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב. אין אף אחד שיודע לעשות את זה טוב כמונו".
למה?
"למה זה יצא מאיתנו? אני לא יודע. אני מניח שזה על רקע העניינים שלה ושל יעקב פיינגולד – מי כן יו"ר, מי לא. אבל זה לא משהו שנוגע בכלל לרמה שלנו. זו לא החלטה שיש לי איזושהי השפעה עליה וזו גם לא החלטה שאנחנו חלק ממנה. ממש לא. אנחנו מפיקים, בין השאר, אירועים. זה מה שאנחנו יודעים לעשות. קוראים לזה 'שבוע הלאום', אבל זה מגה אירוע. זה להביא 150 אלף איש בשעה 19:00 לשבע במות במקביל, כשבכל שאר הארץ גם עושים אירועים. אין עיר שעושה אירועים בהיקף שחיפה עושה בערב יום העצמאות. אין. זו העובדה. ראשית, אנחנו יודעים לעשות את זה, שנית, אנחנו אוהבים לעשות את זה, ושלישית אנחנו מצליחים לעשות את זה מצוין. אז אנחנו רוצים שזה יהיה אצלנו וזה נכון שזה יהיה אצלנו. אני שמח שהיא חשבה ככה".
כבר יודעים עם אילו אמנים חתמו?
"אמנים זה לא אנחנו. העניין של האמנים, מההתחלה ועד הסוף, זה בן ריפתין. אנחנו לא קשורים לעניין של האמנים בשום צורה. חוץ מזה, אנחנו עושים הכל, מההתחלה ועד הסוף זו הפקה שלנו".
מה רצית להגיד אוף דה רקורד?
"מה שרציתי להגיד אוף דה רקורד, אמרתי לך על מלא, כי מה יש לי להסתיר? עשיתי משהו רע למישהו? כל מה שרציתי לומר, אמרתי".
יואב רמתי, איך היית מרגיש אם ההחלטה להפיק את "שבוע הלאום" הייתה נשארת בעינה, אצל בית הגפן?
"אנחנו מבינים כולנו שזה כנראה היה גימיק פוליטי, ותו לא. אני חושב שגם לדברים האלה יש גבול וקווים אדומים, ואני אסביר לך למה. זה לא העניין מה יואב רמתי היה מרגיש. יש מאחורי 'שבוע הלאום' מטען כבד של רגישויות. למשל, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויש את יום העצמאות, חג המבטא את עצמאות ישראל. מי שכן ער לחג הזה ולתוכן שלו, מבין שזה חג קדוש. לתת את זה לבית הגפן, שאנחנו יודעים שהוא מנוהל על ידי אנשים שחושבים אחרת לגמרי ואפילו לא מסתירים שזה לא חג שהם חוגגים. אגב, סוף-סוף יש הזדמנות פז לומר שאני מסכים עם דבריו של רג'א זעאתרה שאומר שהוא לא מזדהה עם היום הזה וגם לא מחנך את אנשי המגזר שלו לחשיבות היום הזה. זה אומר שאנחנו לא יכולים בעצם לחנך בבית ספר משותף את הנוער שלנו, וקליש-רותם וגם סיגל ציוני, הרימו את הדגל הזה. נכון, זה התחיל בקדנציה הקודמת, אבל הן המשיכו לממש את הדבר הזה, וסוף-סוף יש נורת אזהרה. גם רג'א וגם אני חושבים שהמגזרים האלה צריכים כל אחד לחגוג את חגיו הוא ולחיות את הערכים שלו, כי אין לנו ערכים משותפים בעניין הזה. לכן אני חושב שקליש-רותם, מתוך בלבול, לוקחת דברים כאילו זה חפץ שאתה מעביר מחדר אחד לשני, בלי שום תשומת לב שמאחורי העניין הזה יש משפחות שכואבות, רוצות להרגיש שמתייחסים אליהן וביום העצמאות רוצות לחגוג יום שהוא קדוש, ופשוט עושה את זה מתוך זלזול ומעבירה את זה למישהו שלא רואה ביום הזה את השיא של השנה".
שובר רוצה להפוך את בית הגפן לבית ספר או למתנ"ס.
"מה הרעיון? זו שטות מוחלטת. בואי ניקח עכשיו את מתנ"ס אבא חושי ונהפוך אותו לבית ספר. מה זה נותן כל השליפות האלה? הבעיה שלי איתן זה שאין תוכנית, אין אג'נדה. אם את חושבת שחסר לך בית ספר, אז תודיעי 'חסר לי בית ספר באזור הזה'. הם לא מתוכננים, הם לא מתכננים את העיר הזו. העיר הזו עובדת מהיד לפה. אין תכנון, אין כלום. חסר לך גנים בהדר, חסר לך גנים בנאות פרס? תתכנני קדימה ותבצעי. אין פה תפיסה תכנונית, אין ביצוע, אין תוכנית שלבי ביצוע, ועל כך אני זועק".
רוצים להישאר מעודכנים?
שלום לחבר המועצה, יו"ר סיעת חדש בעיר, רג'א זעאתרה.
"אהלן מה העניינים?".
מה שלומך?
"יחסית בסדר".
גם יחסית זה טוב.
"כן".
מה דעתך על עצם הפנייה של קליש לבית הגפן להפיק את אירועי יום העצמאות במקום אתו"ס ועל כך שהיא בסוף חזרה לאתו"ס?
"הפנייה לא הייתה במקום. מכל התאגידים והגופים שיכולים להפיק אירוע כזה, להטיל את זה דווקא על בית הגפן, שזה בכלל לא במנדט שלו, זה הזוי. בית הגפן זה גוף שאמור לקדם תרבות יהודית-ערבית, חיים משותפים, שוויון ושיח. כל מה שנעשה בבית הגפן זה דו. אי אפשר לבוא לציבור אחד על חשבון ציבור שני. הרקע לכל הדבר הזה זה מאבקים פוליטיים, וזה רק מראה איך העיר מתנהלת. זה מראה מה השיקולים שלוקחים או לא לוקחים בחשבון. מישהו שם (בעירייה – ש"מ), או מתוך גסות או מתוך בורות או מתוך משהו שאני לא יודע להסביר אותו, ומתוך המאבק שלו באתו"ס, אמר 'יאללה, ניתן את זה לבית הגפן'. לא חשבו מה יום העצמאות אומר לציבור הערבי".
אתה מתכוון שיש מי שקורא לו יום הנכבה?
"אנחנו אף פעם לא דרשנו לא לקיים את יום העצמאות, אבל לעשות את זה דווקא בתאגיד שנמצא בוואדי ושאמור לפנות גם לקהל הערבי, זה אבסורד. התאריך הרשמי לנכבה זה 22 באפריל, יום כיבוש או שחרור חיפה, תלוי איך מסתכלים על זה, ויש את 15 במאי שזה היום הכללי. בגלל זה אנחנו תומכים בהחלטה של דירקטוריון בית הגפן, בראשות שהירה שלבי, לדחות את הבקשה של ראש העיר".
כפוליטיקאי ותיק איך אתה מסביר את העובדה שבסוף קליש החזירה את המפתחות לקיום האירוע לאתו"ס, ממנו היא לקחה אותם בהתחלה?
"אני אגיד לך, כי זה המצב האופטימלי. אתו"ס מפיקים את הדבר הזה עשרות שנים, הם אלו שמתמחים בהפקות כאלה, הם יודעים לנהל אירועים בסדרי גודל כזה. בית הגפן הסתבך אפילו עם 'חג החגים', ופה יש שבוע שבו מאות אלפים גודשים את העיר. זה לא רק יום העצמאות זה כל 'שבוע הלאום' שכולל את אירועי יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, וצריך להקים כמה במות בו זמנית. אני חושב שקליש פשוט עשתה חושבים. סוף מעשה במחשבה תחילה. היא ראתה שאין לה אופציה אחרת, כי אז לא יהיו אירועי שבוע הלאום. צריך להוציא מכרזים. מדובר פה ב-7 מיליון שקלים. זה לא 100 או 200 אלף, ואז היא התקפלה".
על פניו זה נראה כאילו היה פה רצון להתחנף או לרצות מישהו. מי מצמץ ראשון לדעתך קליש או אתו"ס?
"לא, לא. אני לא חושב שהיא כזו מתוחכמת. פשוט כשיש לך שחקן לא רציונלי, אז הצעדים שלו לאו דווקא מעידים על יותר מדי מחשבה, כמו שבהתחלה היא לא חשבה. בוא נגיד שאם היא הייתה מדברת עם שהירה, אסף רון (מנכ"ל בית הגפן – ש"מ) או מישהו אחר מבית הגפן ושואלת: 'מה דעתכם? האם לעשות כך או אחרת?' מילא, אבל היא הנחיתה את זה עליהם והם שמעו על זה מהתקשורת. אם היו חושבים לפני כן שלוש דקות לא יותר – מה זה בית הגפן? מי עכשיו נמצא שם? הם לא היו מגיעים להחלטות כאלה, אבל כנראה שלא חושבים שם, כנראה שמה שמניע אותם זה 'יאללה בואו נדפוק את אתו"ס'. בסוף היא התקפלה, וחזרה על ארבע לאתו"ס".
שלום ליו"ר דירקטוריון בית הגפן, שהירה שלבי, שאמרה "לא" לדרישת ראש העיר עינת קליש רותם להפיק את אירועי יום העצמאות במקום אתו"ס.
"היי".
לפני שניכנס לסיבוב הפרסה שעשתה קליש, אני רוצה לברר למה מכל התאגידים העירוניים היא דווקא פנתה אליכם?
"היא פנתה לבית הגפן בגלל שהיא בסכסוך עם יו"ר דירקטוריון אתו"ס יעקב פיינגולד. יש לה בעיה עם ההתנהלות של אתו"ס, והיא רוצה שליטה עליהם. כמובן שזה ארגון מאוד גדול מלא משאבים, וקליש אומרת 'אני רוצה לדעת מה הוא עושה ואני גם רוצה להכתיב את תוכנית העבודה'. בשנה שעברה קליש רצתה לקחת חלק מהנכסים של אתו"ס, למשל מגרשים, וגם משאבים, ופיינגולד התנגד, והם נכנסו לסכסוך, קליש ופיינגולד. אחרי שפיינגולד הצטרף למועצת השינוי, היא החליטה שהיא רוצה להיות יו"ר אתו"ס, ופיטרה את פיינגולד שפנה לבית המשפט בטענה שזה לא חוקי. כל הסכסוך הזה גרם לקליש לא לרצות לעבוד עם אתו"ס".
נתת לי סקירה על תולדות הסכסוך קליש-פיינגולד על רגל אחת, אבל זה לא מסביר עדיין את הפנייה דווקא לבית הגפן ולא לתאגיד עירוני אחר?
"למה לבית הגפן? כי לא לכל תאגיד בעיריית חיפה יש חוזה הפקת אירועים עם העירייה. זה רק לבית הגפן, לתיאטרון העירוני ולאתו"ס. התיאטרון לא יכול להפיק כאלו אירועים, אז מי נשאר? רק בית הגפן. זו הייתה החלטה פרגמטית. אין כאן כוונה שבית הגפן ישנה את אופי העבודה שלו. לבית הגפן יש חוזה מהיר עם העירייה. הוא אחד הגופים שיש לו סמכות להפיק אירועים. האמת שהיא רצתה שבית הגפן יהיה צינור להעברת כסף, זה רק עניין טכני. היא רצתה לקחת חברת הפקה, לעבוד עם מחלקת תרבות, ושהם יפיקו את האירוע שהוא בסדר גודל עצום, אחד הגדולים בחיפה. זה 'שבוע הלאום' ובית הגפן, לא בנוי לזה. אין לו את הצוות והניסיון להפיק שבוע כזה בחודש וחצי. צריך זמן להתארגן ולהוציא חוזים לכל מיני מופעים, שאתו"ס כבר עשה את זה. אצלם זה כבר מוכן.
"דבר נוסף לבית הגפן יש צביון מאוד מיוחד ותפקיד מאוד ספציפי בחיפה – להפיק אירועי תרבות משותפים לשתי הקהילות בחיפה, היהודית והערבית. המשימה המרכזית שלו היא להביא מורכבות של נרטיב שיגרום לשני הצדדים לחשוב. הנרטיב לא אמור להיות מקובל על כל הצדדים, אבל להעלות שאלות בהקשר של עיר משותפת. יום העצמאות ויום הזיכרון הם לא אירועים שנופלים בקטגוריה הזו. יש בנושא הזה מחלוקות רבות".
אז אם היא כל כך מסוכסכת עם פיינגולד איך בכל אופן היא חזרה לאופציה של אתו"ס? מי פנה למי?
"מה שאני הבנתי שיגאל זאבי פנה אליה. במובן מסוים הוא נתן לה את הסולם לרדת מהעץ. או אולי היו כאלה שניסו לקשר ביניהם. אני לא יודעת בדיוק מה היה בתוך זה. אני מניחה שזאבי אמר לה משהו כמו ׳בואי, עינת, יש פה סכסוך פוליטי מי יהיה היו"ר, אז בואי נפריד את המקצועי מהפוליטי. אנחנו הגוף המקצועי ואנחנו ערוכים ומוכנים'. מה שאני יודעת שעינת חיפשה גוף אחר, תאגיד אחר שהיא תפיק את האירועים דרכו. הדובר של עינת בשפה הערבית אמר 'אנחנו בודקים עוד אפשרויות עם עוד תאגידים'. היו כאלה שניצלו את האירוע הזה לאיים לפטר אותי ולסגור את בית הגפן. היה שיח מאוד לא יפה סביב הנושא הזה. אני מאוד ניסיתי לטפל בנושא בעדינות ובשיא הרגישות באמת. בלי התלהמות. הייתי מוכנה לקבל את הביקורת משני הצדדים מהחברה היהודית והערבית. בסוף אני שמחה שהיא קיבלה את ההחלטה הנכונה".
