שני קופרווסר (28) ואיתי בנג'ו (30), כמו אלפי צעירים אחרים, רק רצו לחגוג – היא, עבודה חדשה שאותה היתה אמורה להתחיל בקרוב, והוא, תחילת לימודי התואר השני – ומה יותר כיף לעשות זאת בענק במסיבת טבע חופשית בקיבוץ רעים, כ-40 ק"מ מהדירה הבאר שבעית שאותה הם חלקו כשותפים.
קופרווסר ובנג'ו לא היו בני זוג, ולמרות זאת, המשפט "בחייהם ובמותם לא נפרדו" תופס בהחלט במקרה זה. שניהם חיפאים במקור, בוגרי מרכז חינוך ליאו באק, ולמרות שהם לא בני אותו מחזור, הם מצאו את עצמם חולקים דירה בעיר הסטודנטיאלית הדרומית. קופרווסר סיימה תואר שני בכלכלה, ובנג'ו סיים תואר ראשון בהנדסת חומרים וכאמור היה אמור להמשיך לתואר שני.
ביחד הם ירדו למסיבה, אך מאז יום שבת, 7 באוקטובר, בשעות הבוקר אבד איתם הקשר. בשעה 6:30 הספיקה קופרווסר לעדכן את בן זוגה אוהד מלול כי יש סביבה פיצוצים ואזעקות וכי היא מתכוונת לנסוע הביתה. לפי עדויות שונות, היא ועוד שלושה מחבריה החלו לנסוע על כביש 232 לכיוון רעים, כאשר בשעה 7:30 הם נכנסו למיגונית. שניים מהחברים שהיו במיגונית וחולצו ממנה בשעה 15:00 סיפרו כי מחבלים הגיעו למקום בסביבות השעה 8:30 וזרקו רימונים לעבר המיגונית. כאשר נראה היה שהרימונים לא השיגו את מטרתם, שלפו המחבלים אנשים מהמיגונית והעלו אותם על טנדר. ביניהם היו גם קופרווסר ובנג'ו.
קופרווסר זוהתה ראשונה והובאה למנוחות ביום שישי. שבוע מורט עצבים לאחר הטבח קיבלה משפחתו של בנג'ו ביום שבת את הבשורה המרה, והוא נקבר אתמול (ראשון), סמוך לחברתו ושותפתו בבית העלמין שדה יהושע.
זהבה בנג'ו, אמו של איתי, הקפידה כל הזמן שבו נעדר להעלות פוסטים עליו בדף הפייסבוק שלה. היום היא עדכנה: "כשהלב בוכה הנשמה זועקת. הלב שלי כבר שבור. איתי שלי, נשמה שלי, כמה קיווינו התפללנו וחיכינו לנס, אבל במקום הנס והתפילות באה הדפיקה הארורה בדלת. כל התקוות שלנו נעלמו בשנייה. אתמול ליוו אותך אלפי אנשים לבית החדש שלך. תמיד תישאר בלב שלנו, לעולם לא נשכח אותך. הלב שבור והדמעות כל הזמן זולגות. שמור עלינו מלמעלה, אוהבים ומתגעגעים".
מההספדים הרבים שנכתבו על השניים אפשר ללמוד במעט אלו אנשים הם היו. המחלקה להנדסת חומרים באוניברסיטת הנגב כתבה כי "איתי היה חבר אמת, חייכן ומלא שמחת חיים. איתי אהב לחגוג ולבלות, לא היה ניתן להתעלם מהאנרגיות ומהאהבה שאיתי הפיץ לסביבה. איתי יחסר לנו מאוד. מילים לא יכולות לבטא את הצער ואת האובדן בקרבנו".
חברתו הדר לביא כתבה: "בנג'ו שלי, חבר נפש שלי. כמה שאני אוהבת אותך. קיוויתי והתפללתי כל כך חזק שאתה עוד שנייה שולח לנו בקבוצה שהכל טוב, שחזרת הביתה. אני שבורה, בנג'ו שלי, הלב שלי כואב. עברנו כל כך הרבה ביחד. חצי שנה בדרום אמריקה שכללה אינספור חוויות שחרוטות בלבי לעד. עם הומור ציני ולב ענק כבשת לי את הלב. אתה אחד מהאנשים הכי מצחיקים שפגשתי בחיי. אחד כזה שאוהב את החיים, אופטימי, לב זהב, שנון, חכם, ובאמת שכל אחד שהכיר אותך נשבה בקסמיך. אתה בן אדם כל כך מיוחד ובעיקר חבר טוב. הפעם האחרונה שהתראינו היתה בחתונה של יצחק ומאורי. הסתכלת עלי ואמרת לי כמה שאתה אוהב אותי, שזה לתמיד, ואני צחקתי ועניתי שנתקעת איתי לעד".
במרכז הקהילתי ליאו באק הביאו מדבריה של ורה לחמנוביץ', שהיתה מחנכת של בנג'ו. "בשנים האחרונות התרגלתי לברך את בוגריי הרבים לרגל ימי הולדת, סיום שירותם הצבאי, סיום מוצלח של לימודים באוניברסיטה ונישואים", החא כתבה, "חימם לי את הלב לראות את הצלחותיהם ואת שמחתם. אף אחד לא הכין אותי למה שאני כותבת עכשיו. בחלומותיי השחורים ביותר שלי לא חלמתי שיבוא יום שבו אמצא את עצמי כותבת על בוגר אהוב שנרצח. אך היום הנורא הזה הגיע".
עוד כתבה לחמנוביץ': "איתי היה תלמיד ליאו באק מכיתה ז' ועד כיתה י"ב, והפך במהרה לאחד מכוכבי הכיתה והשכבה. ילד עם לב ענק, מצחיק ברמות, עם חיוך מאוזן לאוזן. נער שהיה מעמודי התווך של כיתה י"ב 8, אהוב על כולם, מורים ותלמידים כאחד. איתי למד במגמות ספרדית וכימיה, ומי שנכח במופע סיום י"ב לא ישכח את החיקוי שהוא עשה לציפי ברלר – מורתו לכימיה שאותה העריץ. איתי, או ליתר דיוק בנג'ו כפי שכולנו קראנו לו, היה אדם של חיבורים, אדם של קשרים חברתיים, חבר למופת".
איתי בנג'ו ז"ל (צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)
רוצים להישאר מעודכנים?
דורון פסלר, שהיה מחנכה של קופרווסר, משתף: "שני הגיעה אלינו למחנה דבורקין, נערה חייכנית ומלאת שמחת חיים. שני הצטרפה לכיתה שבה למדו שלוש נערות העונות לשם שני. עד מהרה זכתה מחבריה לכיתה לכינוי קופר, ומאז ועד היום כך מכנים אותה חבריה וחברותיה לכיתה. שני למדה במגמת פסיכולוגיה-סוציולוגיה והיתה תלמידה חרוצה, שקדנית ואהובה מאוד על חבריה ועל מוריה. שני סיימה את לימודיה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע בתואר שני בכלכלה ימים אחדים לפני האירוע הנורא, ובשבוע הבא היתה אמורה להתחיל בעבודה חדשה".
באתר אוניברסיטת בן גוריון כתבו עליה: "שני היתה קרן האור במחלקה ואהובה על ידי כל חברי הסגל והסטודנטים. היא היתה חרוצה, מוכשרת שאפתנית ומלאת מרץ ושמחת חיים, והתגברה בקלות על כל קושי ואתגר – תמיד עם חיוך. זאת היתה שני, קרן אור עם חיוך ענק בלתי נשכח".
מיכאל שפירו כתב: "היום היה אחד מהימים העצובים ביותר שהיו לי בחיי. היום ליווינו בת של חברים לדרך האחרונה, אחת מקורבנות הרצח של חסרי ישע שבאו לחגוג בפסטיבל מוזיקה על ידי חבורת חלאות חסרי שום ערך. ליווינו אשה צעירה – בשבילי היא ילדה, בגיל של בני, ששכבו בערסלים האחד ליד השנייה בטיולים משותפים – מוכשרת, אינטליגנטית וחכמה שיכלה להיות הכל ולהשיג הכל. פשוט מצמרר, אין מילים לתאר את תחושת האובדן בתוכי".
חברתה מירית קיסנר ספדה לה: "תמה תקופת אי הוודאות. שני קופרווסר איננה. היתה לה משפחה אוהבת, בן זוג מוקסם וחלומות רבים. כל זה נגדע באיבו בבוקרו של 7 באוקטובר. את יום הולדתה ה-28 שעמד לחול ב-17 בנובמבר היא כבר לא תחגוג".
קופרווסר עבדה במהלך תקופות שונות בששון הבר באחוזה, וכך נכתב בדף הפייסבוק של המקום: "קבוצת הסינטה בר מרכינה ראשה על לכתה בטרם עת ובנסיבות טרגיות של שני קופרווסר. שני עבדה בששון כשלוש שנים, היתה קרן שמש, תמיד מחייכת, עובדת מסורה ומקצועית. אנו כואבים את כאב המשפחה, כאב שהפך קולקטיבי ושורף שלא ניתן לעכל. שני שלנו, הלוואי והיה כאן סוף אחר".
שני קופרווסר ז"ל (צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כואב הלב יפים צעירים המוצלחים צריך מזל בחיים