נדב גרוס הוא לא איש של רשתות חברתיות אלא איש של עבודה פיזית, ואיכשהו, פוסט שאשתו חן פרסמה חרך את הפייסבוק. גרוס הוא עצמאי, יש לו עסק של גינון בחיפה זה כעשור, והפוסט הגיע מבחינתו בול בזמן כדי שהוא יוכל להתניע אותו החל משבוע הבא, כי היום (רביעי) הוא משתחרר משירות מילואים כלוחם קרבי לאחר 118 ימים בדרום.
"התגייסתי כבר בשבת של שמחת תורה, וירדנו ליישובי העוטף", הוא מספר, "נלחמנו בכפר עזה בימים הראשונים בחטיבה 55 של הצנחנים. אחר כך, בתמרון הצבאי, נכנסנו לעזה ולחמנו למעשה עד יום ראשון. יצאנו מחאן יונס לשטח כינוס, והיום סוף סוף נשתחרר ונחזור הביתה. מחכים לי אשה, שלושה ילדים ועסק בשם גינון עם נשמה שמושבת מאז 7 באוקטובר".
בארבעת החודשים שעברו היית בבית?
"אחת לחודש בערך יצאתי ליומיים".
נדמה שהגיבורה האמיתית היא זו שנשארה בבית עם שלושה ילדים.
"לגמרי, ברור. אשתי היא אדריכלית, והילדים שלנו – גפן בן 10, רותם בת 7 ויובל הקטנה בת 3 – הם עדיין קטנים, וזו התמודדות מטורפת ביומיום. זה ממש קשה, ובלי גב מהבית אין סיכוי בכלל להצליח בחזית, בכל המובנים. גם התמיכה מהבית הפרטי וגם כמובן התמיכה מהעם. זו תקופה מטורפת, אבל תקופת חירום. אם היו מזמינים אותי למילואים באופן רגיל מיד אחרי סוכות, מבחינה כלכלית הייתי אומר שאין מצב, לא הייתי הולך. אבל מה לעשות, מלחמה, שחטו לנו אנשים, וזה הזמן שלנו. משאירים הכל מאחור ופשוט הולכים על זה, בלי לחשוב על הבית ועל העסק. אשתי שידרה לי חוזק כל הזמן, והיא לא סתם שידרה – היא בן אדם חזק מאוד, והיא יודעת שאני חייב את כל הכוחות ושאוכל להילחם רק אם אדע שהבית בסדר. אז היא פשוט דאגה שהבית יהיה בסדר. עכשיו אני חוזר להרוס את כל החינוך שהיא הקפידה עליו. בשנייה אני אהרוס הכל".
רוצים להישאר מעודכנים?
אז איך אפשר לעזור לך?
"לגרום לאנשים להתקשר. בעצם עדיף לשלוח הודעת ווטסאפ ולא להתקשר. בעקבות הפוסט הקטן של אשתי אני מותקף בטלפונים, ואשתדל לחזור לכולם. אני עוסק באחזקה, בגיזום ובהקמת גינות, ואנסה להתאקלם מחדש באזרחות כי העסק נפגע באופן מוחלט בזמן המלחמה. אני יחיד בעסק, אז אצטרך לסנן".
אז אתה הולך להתניע עסק מאפס?
"נכון, אבל אני מאמין שרוב הלקוחות הקבועים שלי ישמרו לי אמונים. זה לא שיום אחד אתה קם ונעלם, יש פה משימה לאומית. אז נכון, בגינון כל העניין הוא מפה לאוזן, לקוח מביא לקוח, ואם אתה לא מתפעל את האירוע אז הוא פשוט לא קיים. יש פגיעה, אבל יהיה בסדר, נשתקם. עד לבנון נשתקם".
אם קוראים לך בחזרה אתה מתייצב?
"ברור. אני מהזקנים פה, בן 37, אבל לוחם חי"ר שצמוד למטול רימונים. רוב החבר'ה בגילי כבר נטשו את הלחימה, ומי שלא עזב את הצבא עבר לתפקידים מינהליים. אני נשארתי לוחם ואני גאה להיות כזה".
נדב גרוס, גינון עם נשמה, וואטסאפ: 050-4018181.
דן
גנן נהדר! ממליץ בחום!