רץ למרחקים ארוכים

בסיום הריאיון, ביקש ממני גל שמו, להתמקד פחות ב"אבא פגום", קהילת הגברים-אבות הגדולה בישראל, שהוא אחד ממקימיה, ולתת דגש על המיזמים הנוספים בהם הוא מעורב. יום לאחר שנפגשנו, הוא העלה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו פוסט פרידה מהקהילה. מן הסתם, זה לא היה מעשה ספונטני, הוא חשב על כך כבר כמה חודשים, אך לדבריו, לאורך הריאיון הוא לא ידע שזה יקרה למחרת. "זה פשוט קרה", הוא מודה. אולי המפגש שלנו שימש טריגר לפרישה, מה שבטוח, באחת זה הפך להיות ריאיון פרידה.

את הפוסט הוא פתח במילים "תמה תקופה", והמשיך: "אחרי שש שנים, בהן ניהלתי את כל מערך השיווק והיח"צ של הדבר הענק הזה, הגיע הזמן להמשיך הלאה, לעוד עשייה מדהימה והמון הפתעות שיגיעו עם החיים! תודה על כל מה שעברתי וחוויתי והביאני עד הלום. אתם עוד תשמעו ממני, תהיו בטוחים".

שמו, 34, הוא חיפאי גאה, נצר למשפחת האופים המפורסמת (אביו ואביו של מיקי שמו אחים). למעט הבלחה תל אביבית לתקופה קצרה ולחו"ל בקטנה, הוא חזר לפה בגיל 24, ומאז לא עזב.

"חזרתי כדי ללמוד תואר ראשון במינהל עסקים ועשיתי התמחות בשיווק ופרסום", הוא מספר, "ידעתי שאני רוצה לעסוק בשיווק, זו הייתה המטרה, אך כדי להיות מנהל שיווק טוב, הבנתי שאני צריך ללמוד את התחום בשטח ולהתנסות קצת ביח"צ, להפיק אירועים, כדי שאהיה מוכן לעסוק בדבר האמיתי. מאז שהייתי ילד אהבתי את עולם הפרסום, וכל פרסומת שראיתי העסיקה אותי במחשבות, של מה עומד מאחוריה, רציתי לדעת איך עשו אותה. היום, בדיעבד, חברים מתקופת ההתבגרות אומרים שתמיד הייתי שונה. נכון, היה לי ראש קריאטיבי, תמיד חשבתי קצת אחרת, תמיד מחוץ לקופסה. ידעתי שזה יהיה התחום בו אעסוק".

"לא רציתי להיות עצמאי, אבל זה תפס אותי". גל שמו (צילום: אלבום פרטי)

"שקלתי יותר מ-100 ק"ג"

את המשרה הראשונה לאחר סיום התואר, באחד ממשרדי יחסי הציבור הגדולים במדינת תל אביב, הוא קיבל בעזרת קשריו של בן הדוד. "התחלתי במקום הכי נמוך, במשכורת פח", הוא נזכר, "זו לא הייתה תקופה קלה לאיש משפחה. בגיל 26 התחתנתי עם שלומית, ושנה אחר כך, ביום הנישואים נולדה בתנו עומר, היום בת 7, ובהמשך הצטרף דר, שהוא בן השנתיים. היו אז ימים קשים, של אין כסף".

ואהבת את העולם הזה, כי לא תמיד כמועסק זוטר אתה נהנה?

"נכון, אבל עסקתי ביחסי ציבור בתחום הקולינריה, עבדתי עם שפים, מסעדות ואוכל, ואני מאוד אוהב לאכול. הייתי ילד ונער שמן, שקלתי יותר מ-100 ק"ג. הייתי ילד מעצבן שאוכל רק שניצל, צ'יפס, פירה ופסטות. היום אני כבר אוכל הכל, ברמה של לאכול חרקים. אמא שלי תמיד מזדעזעת איך אני אוכל את כל הדברים הכי הזויים, לאחר שבילדות לא הסכמתי לטעום כלום. בגלל אהבתי לאוכל, התחום הזה עניין אותי והיה ממש כיף".

שם המשפחה פתח דלתות, אבל היית צריך להוכיח גם כישרון?

"זה מה שקרה. אחרי שנה התקדמתי ועברתי לנהל את מחלקת הקולינריה במשרד יחסי ציבור אחר, והיו לי 17 מסעדות כלקוחות".

כמו מי?

"אחד הלקוחות הגדולים היה 'קוקו במבינו' של השף טום אביב, שעשיתי לו את ההשקה; 'ק-פה האנוי' של נופר זוהר בכיכר רבין שגם לה עשיתי השקה גדולה; 'פופ אנד פופ' של עופר בן נתן ושחף שבתאי, שעד היום אנחנו חברים טובים. אהבתי את זה ואני גם foodie, אז זה לא היה לי זר. היו לי רעיונות גרנדיוזיים, וככה נראו ההפקות שעשיתי להם, כי מי שאוהב את זה, זה בא לו בטבעי, גם באמצע הלילה. ככה התגלגלתי, עשיתי כל יום את הדרך מחיפה לתל אביב, מ-07:00 בבוקר עד 20:00".

לא חשבת לעבור לתל אביב?

"לא, כי כל היום הייתי בעבודה, אז למה להעביר את המשפחה שתהיה שם לבד. לפחות פה נמצאות שתי המשפחות שלנו. אבל אחרי שלוש שנים החלטתי שדי, שזה מספיק. היה איזה קטע שהגננת של עומר קראה לה 'בואי, דוד שלך הגיע לקחת אותך'. מצחיק? כן, אבל זו הנקודה שבה אמרתי 'פאק איט', לא אכפת לי מקריירה, אני רוצה לחזור לעבוד בחיפה, קרוב לבית".

בינואר 2016, במקביל לתפקידו של שמו כמנהל מחלקת הקולינריה במשרד היח"צ, פתח הצלם הקרייתי סער בן הרוש עמוד פייסבוק בשם "אבא פגום". השניים הכירו כשבן הרוש צילם בחתונתו של שמו, והם שמרו על קשר פייסבוקי, כששמו מייעץ לו בנושאי שיווק לגבי ניהול הדף. שנה אחר כך נפתחה הקבוצה הסגורה "אבא פגום שורדים ביחד".

שמו: "התכתבנו, ויום אחד הוא שאל אותי אם אני רוצה להצטרף לניהול הקבוצה. הוא שאל אם בכלל יש לי זמן לזה, כי הוא ידע שאני עובד בתל אביב, בעל משפחה ועסוק מאוד. עניתי: 'זו קבוצה של 200 איש, מה כבר יכול לקרות?' והצטרפתי".

מה היה הטריגר לפתוח את הקבוצה?

"זה התחיל מכך שבן הרוש נהג לשתף פוסטים הומוריסטיים על אבהות בפרופיל האישי שלו. הפוסטים היו מקבלים הרבה תגובות, אז הוא החליט לפתוח דף ייעודי".

ולמה פגום?

"הסיפור האמיתי הוא שלאחר שבתו נולדה, הוא שאל את אשתו אם הכל בסדר, אם שום דבר לא פגום והיא ענתה לו 'אתה פגום'. משם זה הגיע".

למה זה תפס כזו תאוצה?

"זו הייתה הפעם הראשונה שנפתח דף המדבר על אבהות, על הקשיים של אבהות ועל הצחוקים של אבהות. אלו דברים שפחות היו מדברים עליהם. כשפתחנו את קהילת 'אבא פגום' הייתה קבוצה אחת של אבות, אבל זו לא הייתה קהילה באמת, לא היה שם עניין. הצטרפתי, ומהר מאוד זה גדל וצמח להיות דבר ענק. כשעזבתי את תל אביב, התקבלתי לעבוד כמנהל שיווק של חברת ציוד רפואי דנטלי בצ'ק פוסט, וזה איפשר לי להיות קרוב לבית. פתאום אני זה שמביא את הילדה בכל בוקר לגן, אם היא חולה אני זמין, והיה לי יותר זמן להתעסק בקהילה".

והגלאם התל אביבי, ההשקות והמינגלינג לא חסרו?

"זה בדיוק היה היופי במעבר שלי. 'אבא פגום' התפוצץ תקשורתית, והיה באזז מטורף. ב'אבא פגום' עשיתי את מה שאני יודע לעשות הכי טוב – יח"צ ושיווק. אני הייתי אמון על כל יחסי הציבור של הקהילה, אם זה בכתבות, אייטמים, ראיונות לתקשורת ודוברות. היה לי קו מאוד ברור מה אני רוצה לדברר החוצה. אגב, כשעבדתי במשרד היח"צ, היו נכנסים לשם כל המי ומי, ואז אתה חוזר לסוף שבוע בחיפה, לשקט, לרוגע. אני מאוד אוהב את הפשטות שיש פה, אני פחות אוהב את הגלאם. אני אוהב את ההבדלים, את המעברים, שאני יכול ללכת לשחק את המשחק במירכאות בתל אביב, ואז אתה חוזר הביתה לפשטות, אף אחד לא מכיר אותי פה, אני נהנה מזה שלא מכירים אותי. אני יכול ללכת לים עם הילדה, להשתובב איתה בחול, בלי שיפריעו לי".

כמה אנשים התחלתם?

"התחלנו ארבעה, ולאט לאט הצטרפו עוד אנשים, אבל רק סער ואני לקחנו את המושכות ברמה התקשורתית. סער, מכיוון שהוא המייסד ואני מכיוון שבאתי מהמקצוע, וזה היה טבעי. שיתופי הפעולה הראשונים שעשינו היו עם קולגות שלי מהעבר. ככה זה התחיל, אף אחד לא עשה את זה לפנינו בעולם הזה של קהילות. היום, כל מנהלי הקהילות הם כוכבים, הם עושים קמפיינים לכל מיני מותגים, הם באמת מוכרים. אנחנו היינו הראשונים שעשינו את זה וזה התחיל בזכות ההיכרות שלי עם אנשים מהתחום".

דבר במספרים, כמה חברים יש בכל קבוצה?

"ב'אבא פגום' יש 278 אלף חברים ואותה כמות של עוקבים. ב'אבא פגום שורדים ביחד' יש כ-130 אלף חברים, כולם גברים ואבות לילדים".

"המודל העסקי הוא לשנות לאנשים חיים". גל שמו (צילום: אלבום פרטי)

"יש לך פנים יפות, חבל"

שמו גדל בשער העלייה, למד בכפר גלים, ואת התיכון סיים בבית הספר שוב. הוא מעיד על עצמו שלא היה תלמיד טוב, וגם היה בטוח שלימודים גבוהים זה לא בשבילו, חשב שיוכל להסתדר גם ללא השכלה בכל מקום, כי יש לו "ראש". אימו, היא זו שדאגה להשאיר את חמשת ילדיה על מסלול הנורמה ולא נתנה להם להתדרדר.

היית ילד שמן שסבל מהצקות?

"לא, יש לי אחות תאומה, וגילינו את הכוח של מה זה להיות שניים. לא סבלתי ברמה החברתית, כי כן היו לי חברים, אבל כן סבלתי ברמה האישית. ברור שזה מפריע לך ולא כיף כי כולם לובשים בגדים אופנתיים, ורק אתה לובש בגדים אחרים. המשפחה שלי צוחקת עליי עד היום, כי לבר המצווה קניתי חליפה בחנות לבגדי גברים. זו בדיחה משפחתית. מי שאומר שלהיות שמן כילד וכנער בכלל לא הפריע לו, הוא שקרן. כי להגיד שנוח לי וטוב לי ללכת לבחור בגדים בחנות למבוגרים, זה שקר. או בגיל ההתבגרות, כשמתחילה אינטראקציה עם בנות שלא שמות עליך, כי אתה לא מהחתיכים של השכבה. אז כן, זה הפריע. המשפט הכי מעצבן שהיו אומרים לי: 'יש לך פנים יפות, חבל'. באמת תודה רבה. מה נראה לכם, שאם יכולתי, לא הייתי עושה משהו. אז היה מאוד קשה בתור נער, אבל זה עבר. היו לי חברים, היו לי גם בנות זוג וחברות, זרמתי כי ידעתי שזה ישתנה. האמנתי שהכל יהיה בסדר בסוף".

מתי חל השינוי?

"בצבא. יש לי ידידה שהייתה שמנמנה ורצתה ללכת לחלי ממן, אבל התביישה ללכת לבד. ואני, עם הביטחון שהיה לי אז בשמיים, גם לא חשבתי לרגע שאני צריך להרזות, זה לא היה במיינד שלי בכלל, אמרתי לה שאני אבוא איתה. אני קצת OCD, אז בעצם לקחתי תפריט, ובשבוע הראשון עשיתי את כולו ב-100 אחוז. באטרף. ירדתי 4 קילו ו-600 גרם. שבוע אחרי ירדתי 3 קילו ו-200 גרם. בחודש הראשון ירדתי 12 קילו, רק בגלל ההקפדה המשוגעת שלי. ופתאום, מדים צמודים יותר, בנות מסתכלות עליך, ואז הבנתי את השוני – הטיפה-שמנמן החמוד הזה, שיכול להיות ידיד נפש, לעומת הגבר הנאה, שנראה טוב עם המדים שיושבים עליו יפה. ככה התחיל העולם שלי עם שמירה על תזונה".

ומאז אתה רזה?

"עד גיל 30 שיחקתי עם זה – הייתי מעלה 5 ק"ג ומוריד אותם, מעלה 10 ומוריד. אתה כל הזמן בלופים כאלה, כי אנשים שהם בדיאטה, לא עוצרים אף פעם, אי אפשר לעצור את זה. אנשים עם נטייה להשמנה, לא יכולים להגיד 'מספיק, אני לא מכניס שום דבר משמין לפה', אלא אם כן בוחרים לעשות ניתוח. אני לא רציתי לעשות ניתוח וככה חייתי רזה-שמן".

לפני כארבע שנים נתקל שמו ב״אבא פגום״ בפוסט, שבו בחור ביקש עצה איך לרזות, כי יש חתונה במשפחה בקרוב. באחת התגובות מישהו ענה לו: "תוריד אפליקציה שנקראת C25K ותתחיל לרוץ, ככה אני רזיתי". שמו, שבחיים לא רץ אפילו 60 מ' בבית הספר וגם בצבא הוציא פטורים מכל פעילות גופנית, הסתקרן. הוא הוריד את האפליקציה, אבל לא עשה יותר מכך. עברו כמה שבועות, והוא הגיע לנקודת רוויה, והרגיש שהוא צריך להתנתק.

"יום אחד הרגשתי שאני צריך קצת שקט", הוא משחזר, "החיים בדיגיטל הם מאוד אינטנסיביים, אין עצירה. זה תופס לך את כל היום. זה תמיד שם, בין לבין או פשוט כל הזמן. אתה לא יכול לעבוד בדיגיטל ולעצור. אתה תעצור, יעקפו אותך. הייתי צריך שקט וחשבתי שאולי זה זמן מתאים להתחיל לרוץ, בניגוד להליכה. בהליכה אתה עוד יכול להציץ בנייד, לענות להודעות ובעצם להמשיך לעבוד. חשבתי שריצה עם אוזניות, תיתן לי שקט מהעולם הזה לחצי שעה, וככה התחלתי".

חצי שעה? למי שלא רץ מימיו זה המון.

"האפליקציה מכשירה אותך במשך שמונה שבועות עד שאתה מגיע לריצה של חצי שעה רצופה. בהתחלה זה היה גרוע. לא היו לי נעלי ריצה, לא בגדי ספורט, הייתי הכי רחוק מהעולם הזה. אמרתי שאני לא קונה מראש כלום, עד שאני לא מרגיש שאני נשאב לתוך העולם הזה. הסיבה שנשאבתי לריצה זה ה-OCD שלי, כי האפליקציה הזו מסמנת וי על כל אימון שאתה מסיים. עשיתי את האימון הראשון וקיבלתי וי וזהו. ברגע שעושים לי וי, אני חייב לסיים את כל האימונים באפליקציה".

מתחילים עם דקת ריצה, דקת הליכה?

"נכון, ואני זוכר את עצמי סופר את השניות האחרונות בכל דקת ריצה ומבקש מאלוהים שזה ייגמר כבר. וככה דקה אחר דקה, שבוע אחר שבוע ומדקה רצוף, אתה עולה לשלוש דקות ולשבע דקות ולאט-לאט אתה מגביר את הקצב. בסוף שמונת השבועות, סיימתי 5 ק"מ של ריצה רצופה. איזה טירוף זה לבן אדם שבחיים לא עשה ספורט, ופתאום בגיל 30 – סוג של משבר גיל ה-40 רק עשור מוקדם יותר – זו התלהבות משוגעת. ואז אמרתי שאם אני הצלחתי, כל אחד יכול. אני הגעתי מהמקום הכי נמוך שאפשר – לא אוהב ספורט, שמן לשעבר, שאנטי באנטי שרק נהנה לשבת מול הים".

וכך עברת למיזם הבא.

"חשבתי על כך שבעצם יש לי כוח. יש לי קבוצה שיש בה יותר מ-100 אלף אבות, והעליתי פוסט, מה שאני יודע לעשות הכי טוב – סושיאל מדיה. סיפרתי על הדרך שלי, שזו הפעם הראשונה שרצתי 5 ק"מ והפוסט התפוצץ – אלפי לייקים, תגובות וחיזוקים. באחת התגובות מישהו כתב לי שיש בספטמבר מרוץ של 10 ק"מ בחיפה, והזמין אותי לרוץ ביחד. חשבתי לעצמי, מה הוא דפוק, מה הוא רוצה מהחיים שלי, אבל אז חשבתי 'יאללה, מרוץ הלילה בחיפה, בעיר שלי שאני מאוד אוהב'. העליתי פוסט ב-04:00 בבוקר, שבעוד חודשיים יש מרוץ, ושאלתי מי רוצה להצטרף. 60 איש הצטרפו. דיברתי עם ההפקה, ארגנתי לנו כניסה למתחם ה-VIP, פתחנו קבוצת וואטסאפ. אחד מהמנהלים של 'אבא פגום', חן עופר, הוא גם רץ, וזה הבן אדם היחיד שהייתי מתייעץ איתו על העולם הזה. אף אחד מסביבי לא רץ, חוץ ממנו. בקיצור, עשינו את המרוץ יחד, לקח לי יותר משעה, אבל סיימתי. למחרת אמרנו מה עושים עם קבוצת הוואטסאפ הזו, היו בה 60 חברים, רצים בכל מיני רמות, מרמה של חובבנים, עד למרתוניסטים ואולטרה, ומה לי ולהם. הם רצים ב-04:00 בבוקר, אני רץ ב-19:00 בערב כשהילדה הולכת לישון".

מן הסתם, זה לא הסתיים שם.

"ב'אבא פגום', אני הפקתי את כל המפגשים של הקהילה עד אותו רגע, מפגשים של 900-500 איש, והעליתי רעיון לעשות מרוץ חברתי שלנו. הרי מה מעניין אותנו כקהילה? להיפגש, לרוץ, להביא נשנושים, צחוקים, וככה קמה קבוצת וואטסאפ בשם 'פגומים רצים ביחד' שמונה היום 250 חברים. עשינו כבר ארבעה מרוצים חברתיים רק לקבוצה והדפסנו חולצות לכולם. כל אחד שם קצת כסף, מביאים קייטרינג, קצת חסויות ועניינים. הקטע החברתי זה היה העניין, כי  לרוץ אפשר גם בים. כל הקטע זה לרוץ ובסיום לשבת עם החברים שלך. ואז החלטנו לפתוח קבוצה בפייסבוק, כי תמיד שאלו אותנו אם אפשר להביא את החברה, את האישה והיינו אומרים שלא, שנישאר בעולם הזה של גברים".

פתחת את הקבוצה "קהילת רצים" שחברים בה 11 וחצי אלף גברים ונשים.

"צירפנו את זיו חיימוביץ' שהוא מאמן ריצה, שהפך להיות חבר ומאמן אישי שלי, והיום אני מנהל את קהילת הרצים יחד עם זיו וחן. מצחיק, הרי הריצה הגיעה כי חיפשתי שקט, ובינתיים הריצה כבר הפכה להיות עבודה, היא כבר לא שקט".

"תפריט עם בירה ובשר. לא רק סלטים". גל שמו (צילום: אלבום פרטי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"אבא מוריד ת'כרס"

בתוך פחות מארבע שנים, הפך שמו לדמות שגורמת ומשפיעה על אנשים אחרים לרוץ. סוג של מנטור. אחרי 10 הק"מ בספטמבר הוא כבר עשה חצי מרתון תל אביב בפברואר, ומאז הוא לא עוצר. כמו בכל דבר שהוא נוגע בו, גם הריצה הפכה לעניין מקצועני, מדויק, כשהוא מונחה על ידי אנשי מקצוע, בהם הוא בוטח שייקחו אותו לשם. לאן? למרתון וינה שיתקיים באפריל 2022, אליו כבר נרשם, רכש כרטיסי טיסה והזמין חדר במלון.

בעצת אשתו, בחודש מאי האחרון, המיזם התרחב, ונפתחה קבוצה חדשה בשם "אבא מוריד ת'כרס", במטרה לעזור לגברים להשיל ממשקלם. הוא צירף למיזם את חיימוביץ' כמאמן כושר ואת איתי אהרונסון, שהוא תזונאי ספורט קליני וגם היה מהפגומים הרצים.

"ביקשתי ממנו לבנות תפריט מיוחד לגברים", מספר שמו, "עם בירה בתפריט ובשר. אני לא רוצה שיהיה תפריט של סלטים. אנחנו גברים, וגבר רוצה את הבירה שלו בסוף יום עבודה. אז איתי בנה תפריט מותאם לגברים, זיו בנה תוכנית מתאימה לגברים, ובכל תחילת חודש אנחנו פותחים סדנה בתשלום. היא עולה 160 שקלים לחודש, שזה ממש-ממש זול ואנחנו עוזרים להם לרדת במשקל".

זה רק באונליין?

"רק אונליין. המודל העסקי הוא לשנות לאנשים חיים. הרי אם הם יילכו למאמן כושר או לתזונאי, כל אחד מהם ישלם כפול, ואני בחרתי לתת להם את הכל בחמישית מחיר".

למה?

"אני מאמין שאבהות הופכת להיות הרבה יותר טובה כשאתה במשקל נורמלי. כשאתה שוקל 120 ק"ג ויש לך ילד בן שנתיים, אתה לא יכול לעשות איתו כלום. אתה עייף כל הזמן, אתה לא אנרגטי, אתה לא יכול להיכנס למגלשה. ראיתי כמה הדבר הזה שינה לי את החיים וכמה החיים של האנשים שהשפעתי עליהם השתנו. זה מה שהוביל אותי לעשות את זה. ונכון, יש לי גם מעט דמי כיס. אנחנו עובדים על זה מאוד קשה, מנהלים מעקבים, דוחות אקסל, אנחנו זמינים עבורם בקבוצת הוואטסאפ 24/7. זו עבודה קשה, אבל האג'נדה הרבה יותר חשובה. מהיום הראשון שמנו למול עינינו את העניין של לעזור לחברה – שיפצנו בתים לנזקקים, אנחנו תורמים לבתי חולים ומגיעים עם צעצועים למחלקות ילדים. תמיד אמרתי, אם יש לנו כוח ברשת, בואו נשתמש בו לעשות טוב. זו המטרה".

"יום אחד הרגשתי שאני צריך קצת שקט". גל שמו (צילום: חגית הורנשטיין)

וכבר יש סיפורי הצלחה?

"יש לנו סיפורי הצלחה מדהימים. מישהו העלה פוסט וסיפר שלפני חודשיים הוא הצטרף והוא כבר יכול לרוץ שעה אחרי הילד שלו מבלי להתעייף. אז את מבינה כמה זה עמוק וחשוב יותר מהכסף? אנחנו לא עושים את זה ממקום של להרוויח, זו לא הפרנסה העיקרית שלנו, אנחנו באמת רוצים לעזור להם. אנחנו רואים שמי שבאמת עושה את מה שאנחנו אומרים לו, מצליח. נתתי להם את האופציה להירשם לחודש, שבו הם מקבלים את כל התפריטים ואת כל תוכניות האימונים והם יכולים להמשיך לבד אחר כך. למה? לא רוצה להחזיק אותם בכוח. הרי תפריטים ואימונים יש ברשת בשפע, אבל לנו יש קהילה ותמיכה. זה מה שעזר לי בעולם הריצה, הקבוצה הזו שהקמנו בטעות בגלל מרוץ חיפה, היא זו שדחפה אותי וגרמה לי להתקדם. אני מאמין שהקהילה עוזרת להצלחה".

ממה אתה מתפרנס?

"בקורונה עזבתי את העבודה, כי החלטתי שאני רוצה להתקדם, ופתחתי משרד. היום אני מנהל שיווק של קהילות. פונות אליי חברות מסחריות לעשות קמפיינים בעולם של הקהילות בפייסבוק. זה העולם החדש, כי קהילה בעולם השיווק זה דבר מדויק ומפולח. מה זה אומר? כשבא לקוח עם מוצר המותאם לטבעונים ואתה עושה פעילות בקהילה שכולם בה טבעונים, זו חשיפה מדויקת. אני מנהל קמפיינים עם כל החברות המסחריות הכי גדולות בארץ, בכמה תחומי עניין – גברים ואבות, נשים ואימהות, ספורט ופודיז. יש לי 10 קהילות שהן תחתיי, שאני מנהל אותן שיווקית. זה כובע אחד. בכובע השני אני מנהל קמפיינים עבור חברות, לאו דווקא בקהילות שלי, כיועץ. אני עושה הרצאות על בניית קהילה ומוניטיזציה (ניצול פעילותם של נכסים דיגיטליים כדי להפיק הכנסה כספית – ח"ה) והמון מיזמים. אני עושה המון דברים עצמאיים. לא רציתי להיות עצמאי, אבל זה תפס אותי. זה כמו הריצה, הצלחתי איתה, כי ניתקתי אותה מעולם הדיאטה. לא רצתי כדי לרזות, רצתי בשביל השקט. זה מה שנקרא לזרום עם החיים, תמיד באנרגיה חיובית, לחפש את הדברים הטובים, וזה פשוט מגיע. זה נשמע כל כך קלישאתי, אבל זה ממש עובד. אגב, עכשיו אני מחפש משהו אחר לשקט, אז אם יש למישהו מהקוראים רעיון, אשמח לשמוע".

בטוח שתצליח להוסיף עוד משהו בלי להפוך אותו למרכז חייך?

"זו בעיה, כי אני יזם באופי. אני לא בן אדם ששוקט על השמרים ומחפש לנוח. אני לא רוצה להישמע פולני כמו אמא שלי, אבל אני אנוח כבר בקבר. הדברים קורים לי על הדרך, ויצא שאלו גם מיזמים כיפיים, שאתה מצליח באמצעותם לשנות חיים של אנשים. הרבה פעמים, כמו כל אחד שחייו מתנהלים ברשת, אני שואל את עצמי האם אני לא חופר יותר מדי, אולי אני טיפה מגזים, למרות שמי שלא רוצה לעקוב, מוזמן להוריד עוקב. מישהו שלח לי הודעה שבה הוא מודה לי על שעזרתי לו גם בריצה, שהוא חזר לתקופות טובות בזכות ניקוי הראש, ואז הוא כתב לי: 'לקחתי אותך בתור מנטור, ללא ידיעתך'. וזו ההוכחה שאני אפילו לא יודע עד כמה אני באמת משפיע על אנשים, אז אני אמשיך לעשות את זה, כי אני נהנה כל כך".