קוני סבו. "סבלתי המון. זה בל יתואר כמה סבלתי“ (צילום: חגית הורנשטיין)
קוני סבו. "סבלתי המון. זה בל יתואר כמה סבלתי“ (צילום: חגית הורנשטיין)

"יש בי אשה ויש בי גבר“

קוני (אלקנה) סבו - הגיי הכי מוכר בחיפה - כבר בן 73. בריאיון לרגל חודש הגאווה הוא מספר על החוויה המינית הראשונה שלו ("זה היה כיף - גוף עירום על גוף עירום"), על התגובה של אביו כשסיפר לו על נטיותיו ("הוא אמר 'אתה מגעיל אותי'"), ועל חיבתו לסטרייטים ("רוב ההומואים הם נקביים ואני לא צריך נקבה"). גאווה בלי דעה קדומה

פורסם בתאריך: 27.6.20 07:15

"ההורים שלי נסעו לירושלים לחתונה של בת דודתי יעל ולא בא לי לנסוע איתם", משחזר קוני (אלקנה) סבו את החוויה המינית הראשונה שלו, "בדרכם למכונית, השכן מלמטה שאל 'אפשר לבקר את הבן שלכם? אנחנו בערך באותו גיל', למרות שהוא היה גדול ממני. הם שמחו מאוד על כך שלא אהיה לבד בדירה ושלחו אותו לדפוק לי בדלת. התחלנו לדבר, הוא שאל אותי שאלות, ופתאום הוא אמר לי 'הג'ק עומד לי'. לא הבנתי על מה הוא מדבר. הוא שאל איפה חדר השינה של ההורים, אז הראיתי לו. הייתי נאיבי. לא היו ספרים, לא היו סרטים, לא ידעתי שיש דברים כאלה. הוא התחיל להפשיט אותי, השכיב אותי על המיטה, התפשט ושכב עלי. זה מצא חן בעיני, זה היה כיף – גוף עירום על גוף עירום, בולבול על בולבול".

השנה היתה 1960 כשסבו הבין למה הוא תמיד הרגיש שונה. הוא היה ילד רגיש שאהב להתעטף בבדים צבעוניים ולרקוד ברחוב יפה נוף, שם התגורר עד גיל 13. יומיים לפני הגילוי ששינה את חייו עברה המשפחה לביתם החדש ברחוב דוד פינסקי, וההתאקלמות מסתבר היתה מהירה.

הוא נולד בתל אביב לחיים ההונגרי ולגבריאלה הצ'כית, אך האב שהיה שוטר מנדטורי קיבל הצבה בחיפה. במשך חודשים הוא היה נוסע הלוך ושוב, עד שהמשטרה אפשרה לשוטרים לפלוש לבתים נטושים של ערבים, והם התיישבו בבית אבן ליד מדרגות גדרה.

"לא אהבתי רוגטקות, לא אהבתי שום דבר אכזרי או גברי", מספר סבו על העדפותיו, "אהבתי מוזיקה קלאסית שלה היו מקשיבים בבית, ואהבתי לראות בלט. הייתי טיפוס רומנטי מאוד. הבנים סביבי התחילו להגיד לי 'אתה כמו בת' כי לא אהבתי בלורות ושום דבר ממה שבנים אוהבים. פשוט לא אהבתי. היית מכניסה אותי לשלולית בוץ, הייתי יוצא כאילו אחרי כביסה. אמא שלי השתגעה. אחי איתן, שצעיר ממני בשלוש שנים, היה חוזר הביתה מלוכלך כולו מבוץ, ואני הייתי מבהיק בניקיוני".

השכן החדש הכניס אותך מהר לעניינים.

"התחלתי לשכב איתו בכל יום ביער בשדרות הצבי. לקחתי שמיכה מהבית, החבאתי אותה במקום עם סלעים, והיה עץ שהסתיר הכל. זה היה ממש כמו חדר. נפגשנו בכל יום, אבל בלי חדירות בטוסיקים או דברים כאלה, רק מתחככים אחד בשני. הוא ממש אהב אותי, שמר עלי ולקח אותי לכל מיני מקומות. הוא היה בן 16 ואני הייתי בן 13. במקום לעלות לתורה עליתי על משהו יותר מעניין. כמובן שסבלתי מאוד מהאנשים שסביבי. לאנשים היה קשה לקבל אותי בזמנים ההם, אז הרביצו לי, קראו לי קוקסינל, הומו, מזדיין ומתרומם. כשהייתי עולה לאוטובוס צחקו עלי. סבלתי המון. זה בל יתואר כמה סבלתי, אבל לא גיליתי להורים שלי כלום".

פחדת לספר להם?

"השתגעת? לספר לאבא? הוא היה מאוד גבר, מאוד מאצ'ו. מי היה מגלה להורים דבר כזה בזמנים ההם? זה היה בראשית שנות ה־60. חשבתי שאני לא נורמלי, שמשהו לא בסדר איתי. על כל מה שעשיתי עם גבר סיפרתי בבית, רק שאמרתי שזה היה עם אשה. הייתי מתוחכם. ואז הגיע שלב שבו היה לי חבר בשם אלכס נתנזון מוונצואלה שנדלק עלי. אני אוהב מין סוער מאוד, אני מטורף במיטה, וערב אחד חזרתי הביתה עם היקי גדול שהוא עשה לי בצוואר. אבא ראה ואמר לי 'אשה לא עושה דברים כאלה, מה זה?'. לתומי חשבתי שהוא מבין, אז רציתי לנצל את ההזדמנות ולדבר איתו. כדי לדבר עם אבא שלי הייתי צריך לקבוע פגישה כי באותו הזמן הוא היה מזכיר הסתדרות הרוקחים. הוא עזב את המשטרה, והיה לו לוח זמנים מטורף. אבא אמר שיש לו זמן בשעה מסוימת. הגעתי למשרד שלו בהדר, והוא לא ממש הבין על מה יש לנו לדבר. לקח לי זמן להבין שהוא לא מקשר כלום, והחלטתי ללכת עם האמת עד הסוף. אמרתי לו שאני אוהב גברים, וכולי רעדתי. אבא הרים את קולו ואמר 'תשמע מה יש לי להגיד לך. אני לא מקבל את זה, זה מגעיל אותי, אתה מגעיל אותי, אני רוצה שתעוף מהבית, ויותר מזה – אני רוצה שלא תחיה פה בארץ'. הוא ממש כעס".

בן כמה היית?

"הייתי אחרי השירות הצבאי. בכיתי ואמרתי לו 'ככה אתה זורק אותי לכלבים? הרי בגללך אני הומו', והוא צרח שזה לא בגללו אלא בגלל אמא שפינקה אותי. אבא אמר שאם הייתי חונק נשים זקנות עם גרבי ניילון הוא היה מקבל אותי, גם אם הייתי פורץ, אבל הומו – לא בבית שלו. הוא השביע אותי שלא אעז לספר לאמא".

אז עלית הביתה לארוז?

"דיברתי על לבו ואמרתי לו שיש לי בעיה עם עצמי ושאני לא כל כך שלם עם עצמי. אמנם יש לי משיכה לגברים, אבל אחרי שאני גומר אני מרגיש נורא, רגשות אשמה מציפים אותי. ביקשתי שישלח אותי לפסיכיאטר קרוב משפחה שלנו מנתניה. אבא צלצל אליו, אמר שיש בעיה עם הבן וביקש ממנו להוציא ממני את הבעיה. קבענו פגישה, וכשהגענו הדוקטור ביקש לדבר איתי ביחידות. סיפרתי לו את הכל, שבעצם זו 'בעיה' שהמצאתי רק כדי לרכך את אבא. הוא הזמין את אבי לחדר ואמר 'תקשיב אדון סבו, אין לך מושג מה הילד הזה עובר כל יום. בן אדם נורמלי לא עובר את זה בשנה. הוא סובל, וזה לא מקובל לזרוק אותו מהבית'. הוא הסביר לאבי שאי אפשר להוציא את הבן אדם מ'הדבר הזה' ושזה מולד. הרופא המליץ לנו ללכת לטיפול אצל קולגה ברחוב מרגלית בחיפה, אולי הוא יצליח איתי".

גם הרופא השני לא הצליח.

"אבא קבע עם הרופא החיפאי שזימן את שלושתנו אליו. לפני זה סיפרתי לאמא, והיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי איך שאני, שאם אני רוצה להישאר ככה אז זה מקובל, ושאם אני לא רוצה אז היא תשלם לטיפול הפסיכיאטרי. אמרתי לה שאני שלם אבל אבא רוצה לזרוק אותי מהבית אם אהיה הומו. אמא ענתה 'מה זאת אומרת הוא רוצה לזרוק אותך? אתה נשאר פה, אתה לא הולך לשום מקום'. בקיצור, הפסיכיאטר שכבר הבין שאמא היא הבסדר ושאבא הוא הבעייתי שאל אותו מה היה קורה אם הייתי לוקח סמים – אם זה טוב יותר בעיניו. הוא גם שאל מה היה אם חלילה הייתי חולה בסרטן. גם הרופא הזה אמר שאי אפשר להוציא את הילד מהדבר הזה, אבל הוא לפחות יוכל לעזור לי להשלים עם מי שאני. הוא אמר לאבא שאני מסכן, תלוי בין שמים לארץ, ושהוא יוכל להוריד אותי אל הקרקע".

אבא עדיין כעס?

"כן, הוא לא הבין איך יצא לו בן כזה. הוא היה צייד, אהב רובים וסכינים. הוא אהב סרטים שבהם היה נשפך דלי של דם עוד לפני שהסרט התחיל. אחי גם היה כזה, הם אהבו לירות בחיות. אני, שהייתי דומה לאמא, אהבתי חיות, כך שכאב לי לראות אותם צדים".

 

קוני סבו בצעירותו. "הייתי סופרסטאר“ (צילום: חגית הורנשטיין)

קוני סבו בצעירותו. "הייתי סופרסטאר“

 

 

"אני מרציפני כזה, צריך להגן עלי"

סבו, היום כבר בן 73, למד אופטיקה אך נתקל בקשיים בארץ ולכן עזב לאמסטרדם. שם לראשונה הוא הבין שיש עוד הומוסקסואלים. עד אז הוא חשב שרק הוא כזה.

"הייתי מעין ליידי גודייבה", הוא נזכר, "זו שרכבה עירומה על סוס על מנת לשכנע את בעלה השליט להוריד את המסים, רק שאני הייתי עם בגדים. אצלי זה התבטא באיפור, בשיער, בלבוש השונה ובציפורניים הארוכות. לא היה עוד גבר בארץ שהיה מסתובב מאופר, אבל החלטתי להיות נושא הדגל ומי שלא מוצא חן בעיניו – שילך קיבינימט. קיבלתי קיטונות של גידופים כי איך שאתה מסדר את המיטה כך אתה שוכב בה. אבל לא היה אכפת לי. גידלתי עור של פיל. מי קילל אותי ומי הרביץ לי? אחד שרצה להרוג את הנטייה ההומוסקסואלית שלו. הוא ראה את עצמו במראה אבל החביא את זה, ואילו אני החצנתי את זה. אבא שלי תמיד התרגז עלי שבגללי הוא למד לזהות הומואים אבל הם לא נראו כמוני, אז הוא היה מציק לי – 'למה אתה מתאפר? למה אתה הולך ככה?'".

אחרי שנה חזרת, אבל לא לחיפה.

"איזה אנשים טובים הם ההולנדים. הם שמעו שאני מישראל וקיבלו אותי ממש יפה. הם אהבו מאוד ישראלים. הייתי בכל המועדונים של ההומואים וראיתי מלא כמוני, אבל התגעגעתי מאוד הביתה. אבא סידר לי עבודה בחנות אופטיקה בירושלים, ולשם הגעתי אחרי החזרה לארץ. אחרי זמן לא רב אמא שלי לא רצתה שאשאר בירושלים, והיא ואבא פתחו לי חנות בחיפה כדי שאהיה עצמאי. לכן חזרתי".

אבא כבר קיבל אותך?

"כן, אבל כשהלכנו ביחד הוא צעד קילומטרים לפני כדי שלא יחשדו. הקטע הוא שיום אחד התקשרה איזו אשה לאמא שלי וסיפרה לה רכילות על בעלה – אבא שלי – שהוא מסבסד איזה הומוסקסואל שקוראים לו קוני וקונה לו מכוניות ספורט ובגדים. אמא שלי העמידה אותה על טעותה ואמרה לה שהיא צריכה להתבייש. חנות האופטיקה הראשונה נפתחה ברחוב הנביאים 20, בפסאז' ליד קפה רומא ופלאפל ויסמן – מקום שבזמנו היה סואן, הלב של שכונת הדר. אני לא זוכר מתי זה היה, אני זוכר רק מתי פתחתי בפעם הראשונה את הרגליים. בשלב מאוחר יותר, כשכבר לא הצליחו להשתלט על כל הסרסורים והזונות בבית הקפה, עברתי לחנות למטה, ברחבה של אמישראגז".

מה היה אז בחיפה מבחינת הקהילה?

"גן הזיכרון וגן בנימין, אבל אני לא הייתי בקטע הזה. לא, לא, לא. בדרך כלל היו לי בני זוג קבועים. תשמעי, גברים התאהבו בי".

והסרסורים והזונות?

"פשוט שנאה, שנאה תהומית, במיוחד מהמרוקאים. הייתי עובר בהדר, והמרוקאים האלה, הסרסורים המגעילים האלה, היו אומרים 'הנה המזדיין בתחת'. אבל לא פחדתי. יום אחד ניגשתי אל זה שאמר ואמרתי לו 'בטח שאתה יודע, כי אתמול זיינת אותי בתחת'. החבר'ה שלו מה זה התגלגלו, אמרו לי שיצאתי גבר והחזיקו אותו כדי שלא ירביץ לי. שאלתי אותו איך היה מרגיש אם במקרה הוא היה נכה ואני הייתי צוחק על נכותו, והוא ענה שלא טוב. אמרתי לו שהוא לא צריך לעשות את זה לאחרים ושמה לעשות – ככה נולדתי, זה הגורל שלי. אמרתי לו שהוא צריך לשמוח על זה שהוא יצא גבר רגיל ונורמלי, אבל ביקשתי שייתן לי לחיות את חיי ושהוא יחיה את חייו. ואז אנשים ממש התחילו להתקרב אלי, ולא סתם אנשים אלא כל העבריינים שהיו יושבים בהדר. הם נורא מעריכים אדם שלא בורח, שעומד פנים מול פנים ושמתעמת איתם. או אז הם הפכו לחברים הכי טובים שלי, ולא רק זה – הם אמרו שאם מישהו יעז לפגוע בי הם יהרגו אותו. כל הזונות בקפה היו חברות שלי כי הן היו בני אדם, היה להן לב טוב. כשהן היו רואות שמישהו מציק לי, מה זה מכות הן היו מחטיפות לו. הן הגנו עלי. אני מרציפני כזה, צריך להגן עלי".

הלכת מכות פעם?

"בטח, היה לי בחנות כבל של טלפון שהיה כמו נבוטה. כל הזמן היו לי בעיות בחנות, ואם אני לא אשמור על עצמי מי ישמור עלי?".

הזונות והסרסורים.

"רק אלוהים".

איפה היית פוגש בני זוג אם לא בגנים?

"הייתי נוסע לתל אביב, שם נפתחו מועדונים פרטיים. העיר נהייתה פתאום יותר מודרנית, יותר מקבלת, וההומואים שם התחילו לפרוח. גם החיפאים עברו לשם כי היה יותר קל לחיות כהומו בתל אביב, כפי שזה עד היום".

למה לא עברת?

"לכל מי שאמר לי 'קוני, מתאים לך לעבור לתל אביב', עניתי שאם לא נוח לו כאן בגללי, כדאי שהוא יעבור לשם כי אני נשאר פה. אני לא בורח מאף אחד, זה לא האופי שלי. חוץ מזה, גם אהבתי את חיפה. בתל אביב אהבתי לבלות אבל בחיפה אהבתי לחיות. אני אוהב ים, אני אוהב ירוק ואני מאוד קשור לעיר".

איך היה כשהתחיל האיידס בשנות ה־80?

"כשהתחיל האיידס נסוגתי לאחור. הפסקתי ללכת למסיבות כי כולם היו מנשקים אותי. הייתי הסופרסטאר – גם הרקדן הכי טוב וגם כולם אהבו אותי כי רואים עלי שאני מלאך עם לב טוב. אף פעם לא התלוננתי, תמיד צחקתי. הם העריכו את זה שיצאתי מהארון בתקופה שבה זה לא היה מקובל, ושלא שמתי על אף אחד. בתל אביב יכולתי להרגיש חופשי כמו בחוץ לארץ, שם גברים היו נדלקים עלי בכמויות. אני גם טיפוס נימפומני, וזה היה קשה מאוד".

בגלל האיידס?

"איך להסביר לך – יש בי אשה ויש בי גבר. גבר שעושה אותי פעם אחת, בקושי מספק את הגבר שבי. יש בי גם אשה נימפומנית שצריכה לפחות ארבעה-חמישה זיונים בלילה. הגבר הישראלי תמיד אכזב אותי – איך שהוא היה גומר ולא עומד לו, הוא חושב שהוא כבר לא גבר כי מגיל קטן הוא חייב להיות חייל וחייב להיות קרבי. ואז הייתי אומר לו שזה דבר נורמלי, שזה בסדר, אפשר גם סתם להתחבק ולהתנשק, לא צריך ישר לברוח מהמיטה. מישהו פעם אמר לי שזה לא יעזור גם אם בריז'יט בארדו תעמוד מולו, אבל הוכחתי לו שעם לטיפות ונשיקות, החייל נעמד דום שוב".

עם כל המוחצנות שלך, לא היית נכנס למיטה עם הומואים.

"רק עם סטרייטים, כי רוב ההומואים הם נקביים ואני לא צריך נקבה, אני צריך גבר שיהרוס אותי טוטאלית. אני לא מאלה שצד גבר ועושה אותו. אני תמיד חיכיתי שגבר יתחיל איתי. למשל היו מגיעות לחנות משפחות, ואב המשפחה, לאחר שהכניס אותם לרכב, היה חוזר בטענה ששכח משהו. כאלה קטעים היו לי. הם היו מבקשים מספר טלפון ואומרים שהם דלוקים עלי וחייבים לנסות. גברים התחילו איתי, אני לא התחלתי איתם כי פחדתי שירביצו לי. אם הייתי גבר גבר ומישהו היה שם עלי יד ומתחיל איתי, הייתי שובר לו את העצמות. מה זה? הוא צריך לכבד אותי כי אני גבר. למזלי הם נדלקו עלי. גברים אוהבים דברים שונים".

ספר על מקרה אחד שקרה לך.

"יום אחד נכנס לחנות קצין במדים של חיל הים. הוא שאל אם יש ריי באן, מדד ואמר שהוא לוקח. השולחן שמאחוריו ישבתי היה נמוך והוא נשען עליו, כולו רוכן קדימה כשהוא מניח את כל החבילה מול הפרצוף שלי. העיניים שלי עצמאיות, והן ברחו ישר לשם כמו בסרטי וולט דיסני שהעיניים יוצאות מהחורים עם קפיץ וחוזרות. הוא שאל לאן בדיוק אני מסתכל, אז שאלתי אם אפשר להיות איתו גלוי וחופשי. הוא ענה 'חופשי על הבר'. אמרתי לו 'אני רואה את החבילה שלך ואתה בחיל הים, בא לי שהצוללת הזו תיכנס לנמל שלי'. הוא שאל אם זה באמת מה שאני רוצה, ואני נהייתי סמוק. הוא שאל 'מה אתה מסמיק, רוצה או לא?', עניתי שברור, מי לא ירצה גבר משגע כמוהו. הוא אמר לי לנעול את החנות והכניס את הצוללת. מזל שהוא לא הכניס לי את הטורפדו כי אז הוא היה מפוצץ אותי לגמרי. איזה גבר הוא היה. והוא המשיך לבוא כי הוא טעם פעם אחת ולא רצה לוותר על זה. זו היתה הפעם הראשונה שלו, אבל לדעתי הוא רצה שזה יקרה כבר קודם".

 

קוני סבו. "אני הראשון ופתחתי לכולם את הדלת“ (צילום: חגית הורנשטיין)

קוני סבו. "אני הראשון ופתחתי לכולם את הדלת“ (צילום: חגית הורנשטיין)

 

"העיקר שמרגישים גוף של גבר"

סבו חזר לאחרונה לתודעה בעקבות פוסט בפייסבוק של מחזיק תיק הגאווה בעיריית חיפה תבור להט שכתב לרגל חודש הגאווה: "היי חברים, יש לכם א.נשים להט״בים.ות שצריך להגיד להם.ן תודה על העשייה לאורך השנים? על העבודה הקשה למען כולנו? זה הזמן לעשות את זה. זו קריאה להמליץ על מועמדים.ות לפרס יקירי הקהילה הגאה בחיפה לשנת 2020".

בתגובה העלה בועז כהן (גילוי נאות: חבר ועיתונאי שכותב גם הוא ב"כלבו") בדף שלו פוסט ארוך ומנומק על כך שבית הקהילות לגאווה וסובלנות צריך לתת את הפרס השנה לסבו. "פרס יקיר הקהילה בחיפה אמור ללכת לאנשים שבאמת מגיע להם", כתב כהן, "לא דוקטורים באקדמיה המפנקת והמלטפת שקיבלה באופן טבעי את האחר, לא זמרים שהברנז'ה ידעה וקיבלה, לא מקורבים, לא חברים של, ולא שמות כאלה ואחרים ש'הצליחו' והגיעו לעמדה ומהווים סמל הצלחה לקהילה. אות כזה, במיוחד חיפאי, מגיע לאנשים מלמטה, לעמך, אלו שסבלו הקנטות, שהלכו עם ראש מורם כשהנושא היה מוקצה, או כאלה שקידמו את הקהילה גם אם לא היו חלק ממנה. אלו שנשכחו בדרך".

איך הגבת על הפוסט?

"מבחינה אגואיסטית זה מגיע לי כי אני הראשון ופתחתי לכולם את הדלת. להגיד לך שזה כבוד גדול – האות של ההומו הראשון? אני יכול לישון טוב בלילה גם בלי התואר הזה".

ובכל זאת, אתה היית פורץ דרך.

"נכון. אני יכול לטפוח לעצמי על השכם – אנשים ששנאו הומואים אהבו אותי. עשיתי הרצאות, עשו עלי מלא סרטים ועבודות גמר באוניברסיטה כי הייתי פתוח. עזרתי לצעירים, במיוחד מהמגזר הערבי שבאו אלי לחנות. בחיים לא שכבתי עם צעירים אבל עזרתי להם לקבל את עצמם כדי שלא יעברו את מה שאני עברתי. גם הזהרתי אותם שלא יסתובבו בגנים ציבוריים כי זה מסוכן, ושלחתי אותם למועדונים בתל אביב. לערבים היה ביקוש גדול כי אנחנו אוהבים זין גדול. אהבתי שגבר שנכנס בי ישבור את הקיר בין הסלון להול, אז הוא צריך להיות איזה בליסטרה. העולם מטורף, והיום אני רואה בפייסבוק נערים בני 13-12 עושים סקס חופשי. זה לא היה בעבר, אז זה לא היה פתוח כל כך. גם ההורים היום הם פתוחים יותר. כמעט אין משפחה היום שאין לה ילד או ילדה גיי. מורות מספרות לי שהכיתות שלהן מלאות. איפה זה היה אז? אני מקנא בהם שהם גדלו בכזו פתיחות, שהם ראו סרטים. אני חשבתי שאני לא נורמלי ושאני היחיד בעולם שאוהב גברים".

מעמסה כבדה.

"נכון".

היו לך רומנים ארוכים?

"היה לי רומן של שנים, אבל בינינו, הייתי בוגד בו. יצאתי רק עם תל אביבים שהכרתי במועדונים, והם היו חייבים להיות גברים. ברור שכל היאחצ'ות היו נלחמים כדי להשיג אותם, אבל אני מזל דגים, עם העיניים הייתי מהפנט אותם והם היו שלי. היה לי חבר רופא שיניים ערבי שלמד באיטליה. הוא עשה לי טיפול שורש וסתם לי את החור מאחורה, והיה לו עם מה".

ואם היה לו זין קטן, לא היית איתו?

"הומו הוא בשוק כשזה קורה, אבל הוא רחמן, הוא לא יזרוק את הגבר מהמיטה רק משום שיש לו זין קטן. יש דברים אחרים – מציצות, אצבעות בטוסיק – העיקר שמרגישים גוף של גבר. קורה שנופלים בפח, אבל הפח הוא לא כל כך נורא. בתכלס, גם לאשה זה לא כל כך חשוב כי נקודת הג'י שלכן היא בתחילת הפות".

היית פעם עם אשה?

"לא, זה דוחה אותי. איבר מין של אשה הוא מגעיל, ואני אסביר לך למה זה כל כך מגעיל. קודם כל, כשהתחלתי להיות הומו והכרתי פה ושם הומואים מבוגרים שדיברו על אשה, תמיד אמרו שיש לזה ריח מסריח של דגים, של לקרדות מעושנות. הם עשו לי שטיפות מוח והתחלתי להיגעל. אני אוהב מאוד נשים ויש לי הרבה חברות, אבל עד למשולש ברמודה".

גרת פעם עם מישהו?

"אף פעם. אני חושב שגם אם הייתי גבר הטרוסקסואל שנשוי לאשה, לא הייתי גר איתה. הייתי קונה שתי דירות – האחת מול השנייה – ושכל אחד יחיה את חייו. בני מזל דגים אוהבים חופש. אם הייתי גר עם אשתי ביחד, נגיד, אז בגלל שאני רגיש ועדין ולוקח ללב, לא הייתי עוזב אותה וזה היה הורס לי את החיים. אם בא לי עכשיו לעוף לתל אביב או לחו"ל, אני עושה את זה. אני לא רוצה שיהיה לי שק קשור על הכתפיים".

אתה עדיין נוסע למועדונים בתל אביב?

"קודם כל, מאז האיידס הפסקתי לנסוע כי פחדתי פחד מוות. המון חברים שלי מתו. לא ידעו אז איך נדבקים – מנשיקות או מחדירה, ופחדתי. כבר שמונה שנים שלא נגע בי גבר. לא בגלל האיידס ולא בגלל הקורונה, פשוט שבעתי ואמרתי לעצמי שאלוהים הציל אותי מכל המחלות הנוראיות האלה. וכמו שאמרתי לך – הייתי נימפומן. ראיתי וקיבלתי כל כך הרבה זרגים. זה כאילו שאתן לך כל שעה מרק עוף. אז הגעתי לסיפוק עד לפה, למרות שלא פעם, כיצור אנוש, בא לי, אבל היום אני כבר מפחד. מתעסקים איתי כל מיני ערסים, כאלה שכל ההומואים אוהבים, אבל אני כמו תינוק שצריך להתחיל ללמוד הכל מחדש, ואז אני אומר לעצמי 'קוני, מה אתה צריך את זה? אתה בן 73, יאללה זה הזמן לנוח על זרי הדפנה'".

נולדת לפני קום המדינה.

"אבל תראי איך המדינה נראית ואיך אני נראה, עם כל הנתניהו והשרה והבן".

מתי סגרת את החנות?

"לפני 11 שנים. התחילו למכור לידי סמים חופשי, היו המון פשיטות של משטרה, ולקוחות פחדו להגיע למתחם. הדר השתנתה, זה נהיה גועל נפש. פעם הדר היתה האליטה. יום אחד הגעתי מוקדם בבוקר לחנות וראיתי בחורה צעירה שהחצאית שלה מופשלת ואיזה בחור מסומם עושה מה שהוא עושה. פתחתי את הדלת והם המשיכו בשלהם. אמרתי שזה סימן מאלוהים, ומהיום להיום סגרתי. אמרתי שאין לי מה לעשות שם יותר. ישבתי כל יום במשך שלוש שנים בקפה אליקה ברחוב מסדה. האנשים שם אהבו אותי מאוד, וכרגיל – במקום שגברים יישבו סביבי היו שם רק נשים. לפני שמונה שנים התחלתי לעבוד באופטי מוריה".

בגיל מתקדם מאוד גילית שיש לך אחות שבעצם הכרת במשך כל חייך.

"זה היה סוד משפחתי. היא בתו של אבי. בילדות גרנו ממש האחד על יד השנייה – היא במרכז הכרמל ואני ביפה נוף – וכל הזמן אמרתי במשפחה שאני רוצה אחות כזו כמו אורנה מרבך. היא היתה מהממת ביופייה, וכל הכרמל השתגע עליה. יום אחד אבי ראה אותה ואת אחי הולכים במרכז הכרמל יד ביד. הם למדו באותה הכיתה. הוא עצר, הכניס אותו לאוטו ואסר עליו ללכת עם הילדה הזו. אחי ענה לו שהוא לא שואל אותו כי הוא מאוהב בה, ואבא שראה שהוא לא יוצא מזה אמר לו שהוא חייב לנדור נדר נדרים שאת כל מה שהוא מספר לו אסור לאחי להוציא מהפה. אבא הפיל את זה עלי ואמר לו שכל חיי נמשכתי לאורנה, שאני רוצה אותה בתור אחות, שאני מרגיש חיבור אליה, ושזה יהרוס אותי אם אחי יהיה בן זוג שלה כי אני רוצה אותה לעצמי".

אבל איך נודע לך שהיא אחותך?

"אבא ידע שהיא בתו. הוא עקב אחריה אבל לא היה איתה בקשר. אמא שלה בגדה בבעלה עם אבי, שמן הסתם בגד באמא שלי, וכך אורנה נולדה. בשלב מסוים אבא אמר לאורנה שהיא בתו, והיא שמרה את זה בסוד. היינו ממש מיודדים, והיא היתה מגיעה אלי לחנות. היא היתה מעצבת אופנה ויפהפייה, שילוב של הונגרי ותימנייה, ואז היא נעלמה. אמא שלי לא ידעה מהסיפור, וכשאבא עמד למות, אחי ביקש ממנו לספר לו שוב את אותו סיפור על אורנה והקליט אותו. לאחר שאבי נפטר, אחי הגיע אלי לחנות ואמר שיש לו משהו לספר לי. ישר אמרתי לו שבטח אבא השאיר אחריו ילד. אני לא יודע אפילו למה אמרתי את זה, ואז אחי אמר שלא ילד אלא אורנה, שהיא אחותנו. באותו רגע נפלתי. מיד עשיתי תחקיר איפה היא נמצאת, והתברר שהיא חיה באיטליה עם איזה ברון איטלקי. בקיצור, התקשרתי אליה, והיינו בקשר יומיומי. היא הזמינה אותנו לחתונה, שילמתי לכל המשפחה על הנסיעה, והגענו לחתונה. מפה לשם, בעלה נפטר לפני כמה שנים מסרטן, והיא ירשה המון כסף. היא קנתה איזה בניין גדול עם יחידות דיור שהיא השכירה לסטודנטים. באחת מהן התמקם איזה צועני, היא כנראה היתה חרמנית כמוני על צוענים, שהם יפהפיים אבל פושעים. הוא כנראה גילה שהיא לבד ומיליונרית, והתלבש עליה. הוא הכניס את כל הבנדה שלו לגור שם. יום אחד היא התקשרה לאחת משתי בנותיה שתבוא להציל אותה. הבת נסעה לשם עם בעלה שהוא עורך דין, והם הצילו אותה והכניסו אותה לבית אבות, שם היא מתה לפני חמישה חודשים. ממה היא מתה אין לי מושג. דודה שלה התקשרה לספר לי לפני חודשיים".

גלה לנו את סודות הטיפוח שלך.

"את לא תאמיני. בכל יום אני מסיר את האיפור, לוקח אלכוהול 70 אחוז, מנקה טוב טוב את הפנים, ולמרות שאני שוטף עם סבון לא להאמין כמה דרעק נשאר עוד בעור. אני מיד שוטף עם מים כי האלכוהול ממש מייבש את העור. אני הולך לישון כשאני לא מורח כלום, בלי קרמים, כדי שהעור ינשום בצורה הכי טבעית שלו. גם בבוקר אני מנקה עם אלכוהול ושוטף במים. שבת היא הזמן שבו אני עושה טיפול, שוטף עם מים קרים את הפנים, לוקח כף סוכר ומשפשף – למרות שבגילי כבר לא משפשפים – עד שהעור גומר. אז אני מורח קרם הזנה מים המלח, קרם ממש לא יקר, וביום ראשון בבוקר כולי קורן כי אני מסיר את כל התאים המתים. העור נראה מבריק ובריא".

 

קוני סבו עם אחיו איתן ועם אחותם למחצה אורנה מרבך. "אמא שלה בגדה בבעלה עם אבי, שמן הסתם בגד באמא שלי“

קוני סבו עם אחיו איתן ועם אחותם למחצה אורנה מרבך. "אמא שלה בגדה בבעלה עם אבי, שמן הסתם בגד באמא שלי“

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחיפה?

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו – חיפה והצפון"


 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

12 תגובות
  1. גיי חיפאי

    כתבה חשובה, דמות היסטורית שפעלה באומץ רב כנגד החברה השמרנית והלא מקבלת שהיתה כאן. קצת כמו זלמן שושי. רק התיאורים המיניים המפורטים לא במקום בשביל עיתון שמכבד את עצמו. אין קשר לאוריינטציה המינית. פשוט מזכיר צהובון סוג ג'.

  2. חיפאית

    בהחלט מגיע לו אות יקיר הקהילה. כתבה מדהימה. ושאפו לכלבו על האומץ לתת אור לכתבה כזו מבלי לצנזר.

  3. אלון

    בהחלט שווה כתבה אך לא ראויים ביטויים כאלו. ישנם בני נוער הקוראים בעיתון ואני התביישתי לקרוא ביטויים של בית שימוש. אני בהחלט מחזק את ידו של קוני אך מצר כל כך על כל הביטויים בכתבה – מזעזעים , לא פחות.

  4. אלן שונהייט-רנץ

    אני מכיר את קוני משנות ה70. אתה לא היחיד שהיו לו בעיות עם משפחה שכנים וחברים פרטיים או בבית ספר. היה נחמד לקרוא רק הסיגנון קצת חסר רמה ולכן די מובן תגובות וביקורות כמו מסכן מגעיל הומו מגעיל זה מראה ש 50 שנה לא הספיקו כדאי לקבל כל אחד כמו שהוא.
    בלבול אני לא מכיר אותך ואני בטוח אתה על פי הביקורת שלך פרימיטיבי בלי השכלה כניראה גם מחוסר עבודה….. אתה לא מסתדר עם החיים כ"נורמלי" ולכן אתה שונא הומויים. קוני באמת היה "קצת" קיצוני….. אבל זו הדרך שבחר לחיות ועם הוא לא חי מנדבות תרומות עזרה סוציאלית ומממן את חייו בעצמו אז הוא וכל הומו אחר זכותו ליחיות כמו שהוא רוצא. אני הייתי קצת פחות קיצוני ואמיץ לכן עזבתי את הארץ בגלל טיפוסים צריי מןח כמוך. אני חי בגרמניה 48 שנה ונשויי עם החבר הגרמני שלי. אלה החיים שבחרתי ואם אני אבוא בגלגול נשמות לעולם אני מכווה שוב כהומו.

  5. אלן שונהייט-רנץ

    אני מכיר את קוני משנות ה70. אתה לא היחיד שהיו לו בעיות lo עם משפחה שכנים וחברים פרטיים או בבית ספר. היה נחמד לקרוא רק הסיגנון קצת חסר רמה ולכן די מובן תגובות וביקורות כמו מסכן מגעיל הומו מגעיל זה מראה ש 50 שנה לא הספיקו כדאי לקבל כל אחד כמו שהוא.
    בלבול אני לא מכיר אותך ואני בטוח אתה על פי הביקורת שלך פרימיטיבי בלי השכלה כניראה גם מחוסר עבודה….. אתה לא מסתדר עם החיים כ"נורמלי" ולכן אתה שונא הומויים. קוני באמת היה "קצת" קיצוני….. אבל זו הדרך שבחר לחיות ועם הוא לא חי מנדבות תרומות עזרה סוציאלית ומממן את חייו בעצמו אז הוא וכל הומו אחר זכותו ליחיות כמו שהוא רוצא. אני הייתי קצת פחות קיצוני ואמיץ לכן עזבתי את הארץ בגלל טיפוסים צריי מןח כמוך. אני חי בגרמניה 48 שנה ונשויי עם החבר הגרמני שלי. אלה החיים שבחרתי ואם אני אבוא בגלגול נשמות לעולם אני מכווה שוב כהומו.

  6. מת מצחוק מהארץ

    כתבה מעולה של חגית הורנשטיין, הגעתי אליה מעיתון הארץ

  7. מאה אחוז סטרייט

    אני 100 אחוז סטרייט אבל מאוד נהנתי לקרוא. באמת אדם מעוד מעניין ואמיץ. סחטיין

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר