סמיר בעל החלומות

בשנת 1952 פתח אחמד מאי חנות מכולת בשוק של עכו העתיקה. הוא מכר בה מיני קטניות בתפזורת, פיצוחים, שימורים, פתיתי סבון, אבקת כביסה במשקל, חלקי חילוף לפרימוסים, פתיליות ופנסי לוקס. ששת ילדיו – שלוש בנות ושלושה בנים – עזרו לו בחנות לאחר בית הספר ובחופשות. הצעיר בילדיו, סמיר, שלמד מאביו מה זה להיות סוחר, איך לדבר עם ספקים ובכלל איך לעשות עסקים, יצא לעצמאות בגיל צעיר מאוד, ולאחר שפתח כמה סופרים בשם "מאי מרקט" בעכו, בקרית מוצקין, בקרית ים ובכפר מכר, הוא הגיע לפני 20 שנה לחיפה, נכנס למגדל הנביאים, שהיה אז מבנה כמעט נטוש, והחליט שזה הלוקיישן הכי מוצלח לפתוח בו את הסניף החיפאי.

"חברים שלי ובני משפחה לא האמינו במקום", משחזר מאי, "לפני 17 שנה במגדל הנביאים היו רק יונים. כשהמרכז המסחרי נפתח, היה כאן שקם, ולאחר כמה שנים, שופרסל קנו את הנכס ופתחו שם היפר נטו. נכנסתי לפה שש שנים לאחר שהיפר נטו נסגר. קומת הכניסה והקומה למטה היו ריקות, כל התקרה הייתה הרוסה. היו פה רק יונים וזה היה מפחיד".

ובכל זאת האמנת במקום.

"התעקשתי בגלל המיקום. זה לב חיפה, ולא היו סופרים בסביבה, כולם היו נוסעים מחוץ לחיפה. יש פה אוכלוסייה מבוגרת, למה לשלוח אותם לסופר במרחק חצי שעה נסיעה וכשיש פקקים זה יותר. האמנתי במקום. האמנתי בקהילה המעורבת – יהודים, ערבים, רוסים. אז למה לא לעבוד בשבילה? חברים שלי דיברו ביניהם, ואמרו שבטח אבא שלי הוריש לי מלא כסף ואיך אני הולך להפסיד אותו, אם אני משקיע במקום הזה. הפחידו אותי כל הזמן. לכן השיפוץ של המקום לקח יחסית מלא זמן, בגלל האנשים סביבי שהצליחו לגרום לי לאבד קצת את האמונה במקום. אפילו החברות הגדולות, שתמיד תומכות ברשתות שיווק ובסניפים חדשים עם מידוף ומבצעים, לא הסכימו לתמוך בי, וזה די הפחיד אותי".

אבל התעקשת לפתוח פה.

"עשיתי חוזה עם שופרסל ל-20 שנה, ונתנו לי את השנה הראשונה בחינם, ללא שכירות. בחוזה הכנסתי סעיף עם אופציה לקנייה, וקבעתי גם את המחיר מראש. הרי המקום פה היה נטוש, לכן אני קבעתי את התנאים והם אמרו 'בבקשה, רק קח. תשלם ארנונה ודמי ניהול', היה להם אינטרס להיפטר מהנכס. בחוזה קבעתי גם שבכל זמן שארצה, אוכל לממש את הרכישה".

מריח כמו סיפור סינדרלה.

"כבר אחרי שלושה-ארבעה חודשים, שופרסל הציעו לי לעזוב ושהם ירכשו ממני את הסופר בחזרה. ידעתי שזה הזמן הכי מתאים לממש וקניתי את הנכס. זה היה סכום לא קטן, אבל זו הייתה הזדמנות פז".

"אנחנו יבואנים של ערמוני אלטאי שזה מותג הערמונים הכי חזק במזרח התיכון“. סמיר מאי (צילום: חגית הורנשטיין)

כשדלת חשמלית הייתה אטרקציה

הוא בן 47, רווק. אוהב פינוקים ואת מנעמי החיים. הוא גר בסביוני דניה, בדירה שרכש במגדלי דוד בכ-5 מיליון שקלים. יש לו דירה נוספת בעיר שאותה הוא משכיר, דירה במגדלי יו היוקרתיים בפארק צמרת בתל אביב, דירות בקייב ובאודסה ובלונדון, אליהן הוא מדלג במחלקות הביזנס והראשונות. אבל ההתחלה לא הייתה קלה. ב-1986 אחיו הבכור חזר משהות של שנתיים בארה"ב, והשניים החליטו לפתוח את הסופר הראשון בכפר מכר.

"זה היה הסופר המודרני הראשון, עד אז היה רק היפרשוק", הוא נזכר, "הבאנו קופה עם סקנר, עוד לא היה כזה דבר בישראל. המקום היה ממוזג, הייתה לו דלת חשמלית. באותה שנה דלת חשמלית בכפר הייתה אטרקציה. אחי הביא את כל הרעיונות מאמריקה, וזו הייתה הצלחה מטורפת. מאז הגדלנו את השטח בערך שש פעמים. עבדנו כל המשפחה בסופר, אם זה על המלגזה, במעדנייה, בקופה, עשינו הכל. ב-1999 פתחנו סופר ראשון בעכו, ליד בית הספר לקציני ים, סופר שהוא כשר למהדרין".

גלאט כושר, למה?

"לבקשת האוכלוסייה בעיר. הסופר עד היום קיים, אבל את הבניין הישן שבו הוא היה הרסתי והקמתי אותו בבניין חדש. אני חוזר למקום הישן, כי יש שם תוכנית בנייה למגורים, וזו אדמה שלנו. גם בעכו זו הייתה הצלחה ענקית. אפשר לומר שהיה בום. עשינו שם עבודה מצוינת. עבדנו קשה, הלקוחות שלנו – נוצרים, מוסלמים, יהודים – מגיעים עד היום ומרגישים שזה המקום שלהם, זו הרגשה שאין ברשתות אחרות, מבחינתם זה כמו לבוא הביתה. למרות שהרבה רשתות של מתחרים נפתחו בסביבה בשנים האחרונות, הלקוחות נשארו נאמנים".

מה היה שונה בסופר הזה, מעבר ליחס?

"המגוון, הייתי מביא מוצרים כשרים שאין ברשתות אחרות. עד היום אני מחפש מוצרים שאין באף מקום אחר ומתאמץ להביא אותם. יש לי כל מה שיש להם, ובנוסף המון דברים שאין לאחרים. גם מוצרים שאני מייבא וגם מוצרים שאני קונה פה, וזה לא קל לקנות מוצרים מיוחדים כל הזמן, אבל זה מה שאני עושה. אני מביא אוכל לעדות השונות, יש פה דברים שרק צרפתים מכירים, או כאלו שחיו באמריקה, או באפריקה, אם זה תבלינים, רטבים. יש פה מוצרים מיוחדים לשפים וקונדיטורים, חומרי גלם שרק הם משתמשים. אני מנסה תמיד להיות מיוחד".

כמה סניפים יש למאי מרקט?

"היום יש שלושה סניפים ואנחנו בפיתוח של עוד שניים. אנחנו בונים פרויקט גדול מאוד בעכו, יקראו לו 'פנינת עכו'. זה בניין של 24 אלף מ"ר למסחר ומשרדים, והסופר יהיה בשטח של 4000 מ"ר. אנחנו בונים עוד סופר מודרני במכר. היו לנו שישה סניפים, מכרתי לפרש מרקט לפני שנתיים את קרית מוצקין וקרית ים. עשיתי עסקה מאוד טובה. ב-1996 היה לי סופר בנווה גנים, גם גרתי אז לידו, בקרית אתא, ומכרתי למגה. זו היתה עסקה מצוינת, ואת כל הציוד העברתי לחיפה. לאחר שנה פתחתי פה במגדל הנביאים. עשיתי השקה, הזמנתי את המנכ"לים של החברות, למרות שלא עזרו לי, אבל כולם באו. כשהם ראו את הסניף ואת הטירוף שהיה בפתיחה, זה אמר הכל. אחרי הפתיחה כולם באו ורצו לתמוך".

מה היה בהשקה?

"עד היום לא אשכח מי בא ומי נתן לי כבוד. לא אשכח את פנינה רוזנבלום שהייתה פה כל היום בפתיחה עם המוצרים שלה, והנשים המבוגרות שבאו לפה השתגעו ממנה. היא הייתה בשבילם כוכבת. היה פה ממש הפנינג, עם דוכני מזון – כריכים, המבורגרים, כנאפה, דוגמניות חילקו אוכל למוזמנים. ככה במשך יומיים. כל העיר, מי שידע על כך, הגיע לכאן לאכול, אבל גם עשו קניות. זו הייתה הצלחה מאוד לא צפויה. כיום בחיפה, לפי מ"ר, זהו אחד הסופרים החזקים בישראל".

המעבר מעובד בסופר למנהל היה טבעי?

"כל החיים הייתי גם עובד וגם מנהל. אני חי את העבודה, לא יושב במשרד כל היום. אני עושה סחר עם הספקים, יורד למחסנים, מדבר עם מנהלי המחלקות. אין לי מנכ"ל, אחי ואני עושים הכל. נכון, נכנסו לעבודה גם בני הדור השלישי, כמו אחיין שלי, אחמד, שמנהל את עכו. אחי הגדול, יוסף, בונה עכשיו בית מלון. אח אחר היה חולה, אז עכשיו הוא קצת נח. אגב, החנות של אבא בשוק עדיין עובדת, אחי נמצא שם. אנחנו עובדים קשה, זה לא קל, ומצד שני זה נהיה חלק מהחיים, שאולי שכחתי אותם".

מה הכוונה?

"אני עד עכשיו לא נשוי. אני מאוד אוהב ילדים, ואולי שכחתי את החיים שלי בכל העשייה הזו".

לא נדנדו לך בבית?

"מנדנדים. אבא שלי נפטר לפני 12 שנה, ואמא רוצה להספיק לראות את הילדים שלי. אני רוצה גם. רציתי להתחתן בשנה שעברה, אבל התחילה הקורונה, אז לא יודע, אולי זה מלמעלה".

"קומת הכניסה והקומה למטה היו ריקות. כל התקרה הייתה הרוסה. זה היה מפחיד". מגדל הנביאים אז והיום (צילום: באדיבות סמיר מאי)

דבש מהיער השחור, ערמונים ממונגוליה

הפגישה עם מאי התקיימה במשרד שלו שנמצא במעדנייה שפתח בצמוד למאי מרקט במגדל הנביאים. מי שמתגעגע לחו"ל בכלל ולשדה התעופה בפרט, יכול לעשות סיבוב בין המדפים העמוסים ולהרגיש כאילו נכנס לדיוטי פרי, בגלל כמות הממתקים, או לממלכת השוקולד של צ'רלי. סוכריות שרואים רק בחו"ל בתפזורת ובאריזות, שוקולדים מכל סוג, גבינות משובחות, רטבים מיוחדים, פסטות יבשות וגם בעבודת יד ואלכוהול. למעדנייה נכנסים מוצרים מיוחדים שנבחרים בקפידה, חלקם ייבוא אישי של מאי, כמו דבש מהיער השחור בגרמניה, שמן ומשחת כמהין וערמונים ממונגוליה.
"אנחנו יבואנים של ערמוני אלטאי שזה מותג הערמונים הכי חזק במזרח התיכון", הוא מתגאה, "אנחנו הספק הכי גדול של ערמונים טריים ומשומרים בוואקום. אלו ערמונים אורגניים, שגדלים בחוות במונגוליה ונחשבים לטובים בעולם. מי שעשה את השינוי בארץ, זה אחי, יוסף, שהתחיל להביא ערמונים קטנים יותר, והם בצבע משגע, לא שחורים שלא בא לאכול אותם. הם גם יותר מתוקים ובכלל לא קשה לקלף אותם. מסתבר שככל שהעץ עתיק יותר, איכות הפרי טובה יותר".

היית במונגוליה?

"כן, כשהייתי שם חגגו לכמה עצים יום הולדת 500 שנים. חילקו להם מדליות ותעודות. אלטאי זה שם של רכס הרים במונגוליה, לכן קראנו להם כך. 'מאי מרקט' היא אחת החברות הגדולות במזרח התיכון ובאירופה לערמונים. אנחנו מייצאים אלפי טונות לרחבי העולם. אנחנו מייבאים המון מוצרים, ואני משתדל שמוצרי בסיס תמיד יימכרו במבצע. שני קרטונים של חלב תנובה, למשל, יעלו אצלי תמיד 7.90 שקלים. במחיר הזה מכרתי גם בכל תקופת הקורונה, כשקרטון אחד עולה 6.40 שקלים. גם כשיש מחסור בארץ, כפי שהיה בתחילת הקורונה, לי תמיד יש סטוקים".

עבדתם קשה בסגרים?

"הייתה תקופה קשה, ותודה לאל שעברנו אותה. הייתה הרבה עבודה, עבודה קשה. הלקוחות היו מאוד עצבניים. השתדלתי לשרת את האנשים בסבלנות. אני דווקא העמקתי את המבצעים, כשרשתות אחרות הפסיקו. החברות אמרו לי שזה מיותר לעשות מבצעים, שאני יכול להרוויח הרבה יותר, והחלטתי שאני רוצה להמשיך לשרת את הלקוחות שלי עוד הרבה שנים. לא רוצה להרוויח מהם בתקופה כל כך קשה, ואז לאבד אותם. ובאמת, הייתה לנו עלייה של 40 אחוז במכירות בשנת הקורונה, אבל אני התפללתי כל יום שזה יסתיים, רציתי לחזור לחיים הנורמליים. נכון, עשינו עבודה, ועלינו במכירות, אבל זה לא הכל".

בסופו של דבר הסופר משך למקום משקיעים וסוחרים חדשים.

"הבניין פה מלא, אין פה קומה אחת ריקה. מחירי השכירות עלו, והכל בזכות הסופר. בזכותנו יש כאן סניפים של קופות חולים, משרדים, חנויות, בקיצור הסופר החייה את המקום הזה מחדש".

כמה זמן לקח התהליך?

"כמה שנים טובות. אחרי כשש שנים, הנכסים התרוממו, והכל מושכר. לפני שנה פתחו כאן, שתי קומות מעליי, בהשקעה מאוד גדולה, את 'בי שף', מכללה לשפים וקונדיטוריה. זה אחד המקומות הכי מיוחדים בארץ, ושולחים לפה מובטלים שירכשו מקצוע על חשבון המדינה, ולא רק".

יש לך תוכניות להתרחב כאן?

"קניתי עוד נכס פה, בקומה מעליי וגם בקומה מתחתיי. קניתי את כל הקומה הרביעית, והחלום שלי לעשות פה שוק טורקי, שיתפרש על שתי קומות וייראה כמו שרונה מרקט, עם דוכנים וחנויות שמתמחות במאכלי ים, בשרים, כנאפה. בקרוב יש לי עסקה לרכישת עוד 2000 מ"ר בקומה השלישית וחלק מהקומה הרביעית, ובתוך שנה-שנתיים אני רוצה לשפץ ולהגשים את החלום. לא סתם להשכיר את המקום, אלא להביא אנשים מקצועיים שיודעים לעשות אוכל טוב. בצמוד למעדנייה אני פותח בחודש הבא עוד שתי חנויות ואפילו לא הבאתי מעצב, אלא אני מעצב אותן".

חנויות למה?

"אחת שוק גלידה של 100 מ"ר שיהיו בה כל הגלידות, גם משפחתיות וגם אישיות. מבטיח שבמבצעים יהיה כאן יותר זול מכל מקום אחר. השנייה, גם של 100 מ"ר, תציע אביזרים ומזון לבעלי חיים, וגם היא תהיה הכי זולה מכל החנויות. 80 אחוז מהקומה הזו שלנו".

אין חברת ניהול שתנקה קצת?

"אני אשפץ את קומת הכניסה. תבואי עוד שבועיים, וכבר הכל ייראה אחרת. אנחנו כל הזמן משפצים פה, אני ומרקוביץ בוועד. הצענו לעירייה לשפץ את הרחבה בחוץ. הם רוצים לשים שם את הקרון הישן של הכרמלית, ולעשות פה תחנת תיירות. הסכמנו והחלטנו להשתתף איתם בעלות. אנחנו רוצים לשפץ את כל החזית של הבניין. אני קונה את כל הנכסים במבנה, כי החלום שלי זה השוק הזה, באמצע חיפה. אין סיבה שזה לא יצליח".

כפי שהסופר הצליח.

"אף אחד לא האמין, אבל כן, זו הצלחה. החברה שלנו משקיעה בנדל"ן, יש לנו הרבה אדמות עסקיות. אני רוצה לפתוח עוד סופר בחיפה, יותר גדול, יותר מודרני. הסניף פה לא גדול. אני אפתח עוד סניף, אבל זה לא יהיה סופר בדיוק. כבר לפני כמה שנים רץ לי בראש משהו, וכמעט סגרתי על 14 דונם בגשר פז. הייתי צריך להעביר באותו היום את הכסף, אבל הלכתי לעירייה לבדוק משהו לגבי השטח. זה כבר היה לאחר תהליך מאוד ארוך שעברתי בעירייה עם מהנדס העיר על בניית מרכז מסחרי ורציתי לבדוק אם אני יכול להקים שם תחנת דלק. אמרו לי שיש מצב, שאתחיל בתהליך".

למה זה לא יצא אל הפועל?

"בדיוק תפס אותי חבר ממשפחת אדוארד מטר שאמר לי 'בוא, אני אכניס אותך ליונה יהב, הוא יעזור לך'. נכנסנו לראש העיר, שאומר לי 'אתה לא תפתח שם סופר'. זה סיפור אמיתי לגמרי. הוא ייעד את השטח להייטק ועניתי שאני לא בונה הייטק, אני פותח סופר מודרני. הוא לא הסכים, אז ביטלתי את העסקה באותו היום. אמרתי לבעל הקרקע שהוא ידע שאסור לפתוח במקום סופר והוא לא אמר לי, אז הוא ענה 'הוא לא מחליט'. אמרתי שהוא כן מחליט, הוא ראש העיר, ולא בא לי לפתוח במקום סופר, וכל יום יגיעו אליי פקחים. אני לא רוצה לעבוד בשיטה הזו, בשבילי הוא בעל הבית של העיר, ואני לא אעשה שום דבר בניגוד לדעתו".

סופה בלב ים

מאי מעיד על עצמו שהוא חיפאי שמאוד אוהב את העיר, מאוד אכפת לו מה קורה כאן, אבל הוא לא מוכן לדבר על פוליטיקה מקומית. "אני רוצה להתחתן ולגדל את הילדים בעיר הזו, לא בתל אביב", הוא מסביר, "אני אוהב את האנשים פה ורוצה לגור רק כאן. אני מכיר את כולם, כל המסעדנים יודעים מי זה סמיר מאי".

איפה אתה מבלה בחיפה?

"ששון, ממבו, סטלה, דיוק, כל המקומות של החיפאים. אני אוהב את החיפאים, אני מוכר. אין מי שלא מכיר אותי בחיי הלילה. פעם הייתי יותר דומיננטי, הייתי הולך למלינה, לעיר התחתית ולחוף הים. הייתי הולך הרבה לים, היה לי אופנוע ים, אבל כבר שבע שנים כף רגלי לא דרכה שם".

מה קרה?

"עם הים אני לא משחק יותר. הייתי בחוף הסטודנטים עם האופנוע ממש בעומק והשתוללתי. יש לי אופנוע ים מגיל 20, כשאנשים בכלל עוד לא ידעו מה זה. השתוללתי, ובגלל שהיו גלים די גבוהים, התהפכתי, והגלים סחפו את האופנוע הרחק ממני. התחילה מעין סופה, ובאיזה שלב הרמתי ידיים. נלחמתי, אבל הייתי ממש בעומק ואף אחד לא ראה אותי, ואמרתי שזהו. חלאס. אמיתי. ואז, כשממש כבר הייתי באפיסת כוחות, אני מרגיש בכפות הרגליים את החול. הבנתי שעוד קצת ואני יוצא מזה. זה נתן לי פוש, כי כבר לא היה לי כוח להילחם. בא גל שאיתו הגעתי לקו החוף ומאז לא חזרתי לים. הייתי במקום הכי יפה בעולם, ואני לא אכנס למים. לעלות על יאכטה כן, אבל לא נכנס לים".

האב, אחמד מאי (צילום: באדיבות סמיר מאי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מה אתה עושה בשביל לנוח, ליהנות?

"אני נוסע הרבה לחו"ל. בדיוק כשהתחילה הקורונה חזרתי משבוע האופנה במילאנו, ובזמן הקורונה לא נסעתי בכלל, עד עכשיו. אני טס הרבה, אני יודע ליהנות, מתפנק. כל מי שמכיר אותי יודע איך אני חי. יש לנו בתים, כך שלא צריך מלון, אני לא נסחב עם מזוודה, כי יש שם הכל. אני בא עם דרכון ותיק יד. אני אוהב את החיים, מסעדות טובות. נכון שהיום בחיפה יש מסעדות טובות, גם בקייב יש מסעדות מאוד טובות. הקיץ מאוד יפה באוקראינה, באודסה אני גר ליד הים. יש מועדונים, טיילת, מסעדות וחוף ים שאין באף מקום באירופה. בכמה מקומות שלא הייתי בעולם, אין מקום שדומה לאודסה. אני אוהב גם את דימריס באזור מרמריס בטורקיה. יש שם בתי מלון מפוארים, ושם אתה תופס שקט ונח. אבל באודסה האוכל, אין דברים כאלה וזה מתחת לבית. אני אוהב לחיות את החיים. קניתי רולקס עכשיו בארץ, נתתי אותו לאחי, עלה 200 אלף".

אפשר להיות אחותך?

"לאחותי נתתי גם".

דיברת על חתונה, עם מי תתחתן? יהודייה, רוסייה או ערבייה?

"אסור לי להתחתן עם יהודייה, לפי הדת היהודית. באסלאם אין בעיה, מותר. אבל יש לי חברה מאוקראינה, נוצרייה, והיא רוצה שאני אתחתן איתה. היא רוצה להישאר נוצרייה והדת שלי מאפשרת זאת, כך שכל אחד יישאר בדת שלו. הסכמתי לזה. היא שאלה 'תכבד אותי כשאני אענוד את הצלב?', אמרתי שאין בעיה. קוראים לה דריה, היא בת 28, גרה בקייב, ובעזרת השם אני אסע לשם בתוך חודש, אסדר שם את הניירת, אחזור ואביא אותה לפה. זה לא קל, זה תהליך, אבל אני אעשה אותו. התהליך הזה לא קל גם ליהודים, לא רק לערבים".

אם נגענו בענייני דת. מה שקורה בירושלים כרגע, ההתפרעויות בין יהודים לערבים, יכול להגיע גם לחיפה?

"אני לא חושב שזה יתפשט לתוך המדינה, זה יישאר בירושלים. גם מה שהיה ביפו, זה היה בכלל סכסוך על קנייה ומכירה של דירות. יש כאלה שניסו לשייך את זה לרמדאן, וזה לא קשור לרמדאן בכלל. זה התחיל בגלל הטיקטוק, כשילדים ערבים העלו סרטון מבית המשפט ועוד משהו שהרביצו לחרדי. זה הכל עניין של נערים שעושים שטויות. זה לא בקטע לאומני, לדעתי".

אתה סימן לקיום משותף.

"בחיפה יש לי יותר חברים יהודים מערבים. החשבים של החברה שלי בעכו נוצרים. יד ימין שלי בחברה כבר יותר מ-20 שנה היא יהודייה, יעל כהן. רחל מהחשבונות היא דתייה, לידה יושבת אחותי, ואחות נוספת בקומה למעלה מנהלת הכספים. אנחנו כולנו משפחה אחת. במשרדים עובדים כולם עם כולם".

מה יהיה עם מנסור עבאס?

"ראית שערביי ישראל פחדו ללכת איתו, ואני אומר לך שאם יהיו בחירות עכשיו, הוא יקבל לפחות 10 מנדטים. תקליטי אותי. ערביי ישראל רוצים לחיות פה בשותפות, רוצים שיפתרו להם את הבעיות פה, לא מעניין אותם לא עזה ולא השטחים, עם כל הכבוד. לערביי ישראל יש הרבה בעיות שצריך לטפל בהן, אם זה הפשרת אדמות לבנייה, לאזורי תעשייה ומסחר. כל הבנייה הלא חוקית ויש מלא בעיות. יש את עניין הפשע במגזר, שנעשה אולי על ידי 20 אחוזים מהתושבים וזה משתלט ומשפיע על 80 האחוזים הנותרים. אני מצדיע לעבאס על מה שהוא עשה בהצבעה על הוועדה המסדרת. זה לא תרגיל. הוא ביקש ממי שתוקף אותו שיבקש סליחה, ואם הם לא חוזרים בהם, הוא יצביע נגד. זימבר אותם. הוא לא טרוריסט. עד שמגיע מישהו מהמגזר שרוצה לחיות בשותפות, מדבר יפה, לא תוקף, דוחקים אותו".

הוא יילך עם ביבי?

"אני כועס על מה שקורה במדינה בזמן האחרון, כואב לי. אני חושב שביבי עשה את שלו ועשה טוב וצריך לתת לו ללכת. חלאס. צריך להחליף אותו. צריך לתת לאנשים אחרים לנהל את המדינה, כי אי אפשר להמשיך ככה".