שני אירועים, הקשורים זה בזה ואירעו השנה, מלמדים אולי יותר מכל על השינוי העמוק שחל ביחסו של הרגולטור הראשי, קרי מדינת ישראל, לעתידו של מפרץ חיפה ולעתידו של מטרופולין חיפה.
הראשון אירע ביוני, אז הודיעה ועדת המנכ"לים המיוחדת שגובשה כדי לדון בעתיד מפרץ חיפה על אימוץ ההחלטה על פינוי מפרץ חיפה מתעשייה פטרוכימית בתוך עשור או פחות ופיתוח בר קיימא של מפרץ חיפה כאזור מוטה מגורים, תעשייה נקייה ותיירות.
האירוע השני אירע לאחרונה, בתחילת חודש דצמבר בכנס הנדל"ן באילת, אז הציגה מנכ"לית מינהל התכנון במשרד הפנים, דלית זילבר, את תוכנית המתאר הארצית החדשה למפרץ חיפה, תמ"א 75. התוכנית מציגה חזון רב רושם להתחדשות ושיקום של כ-26 אלף דונמים במפרץ, הקמת 70 אלף יחידות דיור, 1100 חדרי מלון, 5500 דונמים של שטחים ירוקים ועוד.
אל שני אלה מתלווה הצהרתו החודש של עידן עופר, מבעלי בזן, לפיה הוא תומך בתוכנית המתאר הארצית ובהחלטת ועדת המנכ"לים ומביע תקווה, כי הנהלת בזן וחברי הדירקטוריון ישתפו פעולה עם הועדה ביישום התוכנית, שמשמעה, בפועל, מפרץ חיפה נקי מתעשייה פטרוכימית.
האם עד לפני שנה יכול היה מישהו להעלות על דעתו כי עופר יביע אמירה מסוג זה או אפילו דומה לה? האם עד לפני שנתיים היה מישהו מעלה על דעתו שגוף ממסדי כמו ועדת מנכ"לים ממשלתית תאמץ חזון שכזה או אפילו תצהיר על תכנון ארוך טווח של ניקוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה?
או שמינהל התכנון, שבמשך 73 שנות קיומה של מדינת ישראל לא נקף אצבע למען הבראת מפרץ חיפה ולא חשב שיש כל צורך בכך – יאמץ דווקא כעת תוכנית מתאר חדשה ההופכת את האזור המזוהם בישראל למרחב של מגורים, תיירות, תעסוקה נקייה ופנאי ונופש?.
הדברים הללו לא קרו כך סתם. הם לא נולדו יש מאין ואינם תולדה של שינוי מדיניות מקרית של פקידים. השינויים הללו הם שילוב יוצא דופן של תמורות שחלו בשנים האחרונות הן ברמה המקומית והן ברמה העולמית.
ברמה המקומית חל שינוי חשיבתי במעמדה של התעשייה הפטרוכימית בזכות פעילותם הנחושה של פעילי סביבה, אשר סירבו לקדש את הנתונים שפרסמו המשרד להגנת הסביבה ואיגוד ערים לסביבה וקראו עליהם תיגר. הם התעקשו שהמפעלים מזהמים באופן חריג ושוטף, שהתקנים לתעשייה מקילים מדי ומאפשרים למפעלים לזהם באופן כמעט חופשי, ובעיקר כי בנפת חיפה קיימת תחלואה עודפת של מחלות לב-ריאה וסרטן, שהן פועל יוצא של חשיפה רבת שנים לחומרים מסרטנים ומזהמים. כשהגיעו בפעם הראשונה נתונים רשמיים שלימדו שאכן ישנה תחלואה עודפת בנפת חיפה, נפל האסימון גם בקרב משרדי הממשלה.
ברמה העולמית אי אפשר להתעלם מתמורות דרמטיות המתחוללות בעולם כולו בשל משבר האקלים. כדור הארץ נמצא במשבר חמור מאין כמותו: הטמפרטורות הממוצעות במגמת עלייה, הקרחונים בקטבים נמסים, המים באוקיינוסים עולים ותופעות אקלימיות קיצוניות מתחוללות בתדירות גבוהה יותר, בעוצמה חזקה יותר ובמקומות רבים יותר ויותר.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחד הלקחים המיידיים העולים מן המשבר הוא הצורך ההכרחי לצמצם עד למינימום את השימוש בדלקים פוסיליים כמו נפט וגז ולעבור בהדרגה לשימוש באנרגיות ירוקות ומתחדשות כמו אנרגיית שמש, אוויר ומים. בעידן של אסון אקלימי, אין מקום לתעשייה פטרוכימית מיושנת ומזהמת.
המילה "קיימות", שנשמעת יותר ויותר בשיח הציבורי, מתייחסת למאמצים הגוברים להקים או לבנות סביבות אנושיות המתקיימות בהרמוניה עם הסביבה, האקלים והטבע. כיום כבר ברור לכל שפינוי של מפעל מזהם, למשל, מפנה שטח לא רק לבנייה למגורים אלא גם לפארק ירוק או למתחם נופש ובילויים. זוהי התחדשות עירונית ברוח הקיימות.
וזהו למעשה הרווח הגדול שיישא המטרופולין כולו עם פינוי מתחם בזן והתעשייה הפטרוכימית מן המפרץ. תמ"א 75 היא-היא הבשורה הגדולה לעתידה של חיפה ליום שאחרי פינוי המפעלים.
אז הפור נפל (לכאורה) וההחלטה התקבלה, והשחקנים המקומיים "מיישרים קו" עם המגמה העולמית ואפשר כעת רק לברך על העתיד הצפוי למפרץ חיפה ולמטרופולין כולו ביום שבו ייסגר השלטר בבזן.
עם זאת, מהפכות מתחוללות לאט ומהפכות דרמטיות מתחוללות לאט מאוד. סגירת בזן תתאפשר לא רק כשיימצא התקציב הנדרש לביצוע אלא גם ובעיקר כשמדינת ישראל תאמץ כמדיניות שימוש באנרגיה ירוקה כדרך חיים. והדרך לכך, דומני, עוד ארוכה.
- דורון שפר הוא סופר, עורך ופרשן בענייני חברה, תרבות ותיירות
