נוסטלגיה לסופ"ש | הצריף של ג'וני

בשנות ה-80 וה-90 חיפה היתה מעצמת קבב. כבר סיפרתי לכם על הקבב האגדי של יוז'י המהולל, ועל הקבב המיתולוגי של סביח המהולל לא פחות, ואי אפשר שלא להזכיר את אלה של קפה גלידה יונק בקיבוץ גלויות, של יענקל'ה בפינת נתנזון, של אהרון ההונגרי ברחוב יפו, של האחים הבולגרים שמלי בהמשך רחוב יפו, של שישקבב העיראקית, של טובל'ה ואריה, של יעקב המקורי בשוק התורכי, של יעקב הנוסף בבת גלים, של הנכד של סביח. והיה הצריף של ג'וני.

וג'וני זה לא רק קבב. ג'וני זה טנגו של אב ובנו, שרקדו בתוך צריף פצפון ותקתקו קבבים בתיאום מופלא ובקצב מסחרר. באמצע שנות ה-90 סיימתי את לימודי המשפטים והתקבלתי להתמחות אצל עו"ד אלי שחף האגדי בשדרות המגינים בעיר התחתית. האמת, הייתי חבר טוב של בנו אור שחף, מלך חיי הלילה של חיפה באותן השנים, ונעזרתי קצת בפרוטקציה כדי להתקבל למשרדו היוקרתי. עו"ד שחף לימד אותי המון – משפט פלילי, משפט אזרחי, חקיקה, פסיקה, הכנת כתבי טענות, ליטיגציה בבתי משפט, בניית טיעון, ניתוח ורטוריקה, כתיבה משפטית והכי חשוב – איפה לאכול צהריים. הוא זה שהכיר לי את הצריף של ג'וני מעבר לפינה. "תקשיב ליאור, עזוב אותך מהלכת בוכמן ומדעת המיעוט של הנשיא אהרון ברק, שים רגע בצד את המאמר של פרופ' קורינלדי, אצלי תלמד שיום שבו לא אכלת אצל ג'וני זה יום שאיש לא יחזיר לך", הוא אמר לי.

הצריף של ג'וני ברחוב הבנקים (צילום: פרטי)

אחרי שנה וארבעה ק"ג למשקל הוסמכתי לעורך דין בשעה טובה והתחלתי לעבוד אצל עו"ד אלי פיכמן האגדי (אצלי כולם אגדיים) ברחוב הבנקים 3, ממש מול הצריף של ג'וני. בשעה 9:00 בבוקר החל העשן להסתלסל מעל לצריף, וב-10:00 כבר היינו משתגעים מהריח. היו ימים שבהם היינו מרביצים אצל ג'וני מנה פלאפל לארוחת בוקר, ואז סיבוב קבב לצהריים.

את הצריף הקים, איברהים טועמה, אבא של ג'וני, בשנת 1962. כשנולד בנו בכורו, כולם קראו לו אבו ג'וני. וככה לבוטקה קראו סתם ג'וני או ג'וני קבב. המקום היה בגודל של דוכן מפעל פיס. המיקום היה נוראי – ליד מדרגות לשירותים ציבוריים. ולא היה איפה לשבת אז אכלנו בעמידה או לקחנו למשרד. התפריט היה מינימליסטי – פלאפל, קבב, פרגיות, כבד ולבבות. לא היה סלטים חופשי, רק סלט טרי, טחינה, חריף והרבה פלפל שיפקה. התור אצל ג'וני היה ארוך במשך כל שעות היום, אבל אנשים באו עם הרבה סבלנות. אחרי כמה שנים, כשהיינו לקוחות ותיקים ופריבילגים, ג'וני היה חותך לנו עגבנייה טרייה ישר לפיתה – בונוס לקבועים.

ג'וני טועמה בצעירותו (צילום: פרטי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

התיאום בין ג'וני לאיברהים הזכיר לי את הקטנועים של קרקס מדראנו שדהרו ביחד בתוך כדור והיו חייבים תיאום מושלם כדי לא להתנגש.
הם עבדו בשטח של מטר על מטר, צלו, מילאו פיתות, דחסו סלט, חתכו ירקות, הוציאו שתייה והחזירו עודף בהרמוניה נדירה.

הצריף של ג'וני היה גם סמל לדו קיום, לא רק לאומי-דתי אלא גם חברתי. בתור אצלו עמדו יהודים וערבים, עורכי דין לצד פועלי ניקיון, רואי חשבון ליד אנשי צווארון כחול. כור היתוך תרבותי במיטבו. והאוכל, אוי כמה שהוא היה טעים. כששואלים אותי כמה שנים עבדתי אצל עו"ד פיכמן לפני שהפכתי לעצמאי, התשובה היא חמש שנים, וליתר דיוק – 1,800 מנות אצל ג'וני.

ג'וני טועמה, היום (צילום: ליאור פרי)

מתישהו פינתה עיריית חיפה פינתה את הצריף. אני מניח שהוא נחשב למטרד ציבורי, תברואתי או משהו כזה. ג'וני ואיברהים עברו למבנה סמוך ופתחו שם את ג'וני קבב הנוכחי. היום המקום הוא גדול ומרווח, עם הרבה עובדים ועם שפע של מקומות ישיבה. זוהי מסעדה מכובדת ומרשימה עם אותו קבב מיתולוגי, אבל דבר לא ישתווה לימי הצריף המיתולוגי. נכון, ג'וני ממשיך להכין עד היום בדיוק את אותן מנות, אבל זה דבר אחד לשבת בנוחות על כיסא סביב שולחן, לאכול את הפיתה שלך מעל צלחת, עם חמוצים בקערה ליד, ודבר אחר לגמרי לאכול בעמידה, ליד צריף מלא בעשן, צמוד לשירותים הציבוריים. כמובן שהאופציה הישנה היתה רומנטית ומופלאה בהרבה.

מסעדת ג'וני קבב, היום (צילום: פרטי)

לפני כמה שנים איברהים הלך לעולמו, ותמונה שלו מוצבת במרכז המסעדה כדי שנזכור תמיד מי הקים אותה. עו"ד שחף נפטר לפני קצת יותר מעשור. אני כבר 27 שנה עורך דין, ועדיין חייב לו המון על כל מה שהוא לימד אותי, גם בצד המשפטי וגם בצד הקולינרי. עם עו"ד פיכמן אני עדיין בקשר חברי. לפני 14 שנה הפכתי לצמחוני. אני לא מתגעגע לבשר. אני כן מתגעגע לצריף של ג'וני.

איברהים טועמה המנוח (צילום: פרטי)