הכוכב הגדול של אולם הכדורסל האולימפי בטוקיו לא היה השבוע קווין לאב מקליבלנד קאוואלירס, לא קווין דוראנט מברוקלין נטס ואפילו לא לוקה דונצ'יץ, כוכב דאלאס מווריקס, אשר צלף לא פחות מ-48 נקודות בניצחון נבחרתו סלובניה על נבחרת ארגנטינה.
לא, הכוכב הגדול ביותר באולם הכדורסל בטוקיו היה קיו, רובוט הכדורסל של חברת טויוטה, המתנשא לגובה של 2.13 מטרים, אשר ניצב בהפסקת המחצית במשחק בין ארה"ב לצרפת באמצע המגרש וצלף בקלילות ובדייקנות פיזיקלית את הכדור אל הסל בלא כל מאמץ. אחר כך עשה זאת שוב ושוב ושוב, ובכל פעם באותה מידת דיוק מופתית ובאותה הצלחה. 100 אחוזי הצלחה, בלי פספוס אחד.
כשחושבים על זה, זה לא מאוד מפתיע. בסופו של דבר, אם ננכה את ההגנה, את התנועה ואת טעויות האנוש, נישאר עם כדור עגול אחד בנקודה אחת במגרש וסל אחד המחובר לטבעת מקובעת בנקודה ידועה במגרש. כשישנן שתי נקודות במרחב שמיקומן ידוע וגובהן ידוע, כל מה שנותר כדי להשחיל את הכדור אל הסל הוא משוואה פיזיקלית פשוטה, שמרכיביה הם מרחק, גובה, מהירות וכוח. זה הכל.
רובוטים לא יודעים לעשות הרבה. הם מתוכננים ומתוכנתים לעשות בדיוק את מה שמצפים מהם לעשות – לא פחות ולא יותר. וקיו הוא רובוט שכל תכליתו וייעודו הוא לקלוע כדורים לסל. הוא לא משחק כדורסל. הוא לא נאבק בשחקני הגנה, לא צריך לעבור מכשולים, לא מבצע עבירות, לא משתף שחקנים אחרים בקבוצתו, לא צריך לנוח בין התקפות ולא נמדד ביכולתו להתעלם מרעשי רקע. הוא אפילו לא צריך לנוע או לזוז. הוא רק עומד במקום, לבדו, אוחז בכדורסל וזורק אותו לכיוון הטבעת. פיזיקה טהורה. ומי כמו רובוט יידע לבצע על בוריה פעולה פיזיקלית טהורה המתקיימת בתנאי מעבדה טהורים?
סימון ביילס, גדולת המתעמלות בדורנו, כשלה השבוע בכמה תרגילים שבעבר הייתה מבצעת בשלמות מעוררת השתאות ותדהמה, והודיעה כי לא תתחרה עוד במסגרת הקבוצתית. גם המתעמל היפני הדגול קוהיי אוצ'ימורה, המדליסט האולימפי מריו, כשל בתרגיל המתח בנפילה מפתיעה מהמכשיר כבר בשלב המוקדמות ולא העפיל לגמר. התעמלות בכלל והתעמלות מכשירים בפרט הן אולי מקצועות הספורט המכניים ביותר הקיימים. המתעמל נמצא לבדו על המזרן, רק הוא או היא והמכשיר שעליו מתעמלים. אין הגנה, אין עבירות, אין הפתעות. רק יכולתו הטכנית של האדם, כושרו, כישרונו, והאמצעי העומד לרשותו. המתעמל והמתעמלת הטובים ביותר הם אלה שמצליחים לאמן את גופם ולהביאו אל סף השלמות; אלה שמסוגלים לייצר בעזרת גופם את התנועה המדויקת ביותר, החלקה ביותר, האסתטית ביותר. מכניקה פשוטה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אלא ששום דבר אינו פשוט במכניקה של גוף האדם. בניגוד לקיו הרובוט, בני אדם אינם מכונות טהורות אלא מכונות מורכבות עד מאוד. רובוט מסוגל לקלוע שוב ושוב ללא כל החטאה כיוון שהוא אינו אלא מכונה המוזנת במספרים ומייצרת מהם משוואה מתמטית המתורגמת למשוואה פיזיקלית המתורגמת לפעולה מכנית.
אבל בני אדם אינם רובוטים. הם אינם פועלים כמכונות קרות המחשבות מסלולים, וקטורים ותנועה. בני אדם הם בראש וראשונה יצורים רגשיים, ואחר כך תבוניים ורק בסוף מכניים. לא המכניקה היא שמפעילה אותנו אלא הרגש, ולא חוזק השרירים הוא שמקדם אותנו אלא דווקא החולשות האנושיות.
המשחקים האולימפיים הם אירוע הספורט הגדול והאהוב בעולם לא רק בגלל שאפשר לצפות בהם בספורטאי ענק אשר נראה לעיתים כמו לועגים לחוקי הכבידה או מגבלות הגוף האנושי אלא דווקא להיפך: הם הגדולים והמרתקים והמרגשים ביותר דווקא בגלל שבהם נחשפות החולשות האנושיות במלוא יופיין והדרן: האצן שנוקע את רגלו בעת ריצה, המתעמלת שמועדת על הקורה, הג'ודוקא שמופל אל הקרקע ברגע אחד של חוסר תשומת לב, הכדורסלן שמחמיץ הטבעה שנייה לפני שריקת הסיום. אלה האירועים הנחקקים בזיכרוננו לא פחות משיאי העולם שנשברים.
חולשות אנושיות אינן תכונה שיש להתבייש בה, אלא להיפך. גדולתו של האדם היא שהוא מכיר בחולשותיו ומתמודד עימן. יש כאלה שבמקום להודות בחולשתם האנושית ולהשלים עימה, מעדיפים להסתגר בלשכתם, מבודדים מן העולם, ומשוכנעים שהם הם הדבר הטוב ביותר שהצמיחה האנושות.
גם לאחר שיירדו ממעמדם לא יפנימו לעולם שלא בגלל שהיו חזקים מדי הם נפלו אלא דווקא להיפך. כיוון שלא הכירו בחולשתם.
