בטרם נפתח בקבוקי שמפניה על ניצחון המאבק הציבורי ארוך השנים למען הסרת החיץ והשבת הים אל העיר, כדאי להקדיש כמה רגעים לדיבור על ההבדל שבין טווח קצר לטווח ארוך.
אם יש דבר אחד שאפשר לומר על קליש-רותם מאז נכנסה לתפקידה הוא שהיא מסוג נבחרי הציבור המוכנים להקריב את הנושאים הדחופים של הטווח הקצר לטובת תכנון ארוך-טווח ודאגה לעתיד הרחוק יותר. היא מוכנה לשלם מחיר פוליטי על עמדתה זו.
במשך 10 שנים נאבקת קליש-רותם בתוכנית החישמול העילי של רכבת ישראל לאורך קו החוף העירוני. כך למעשה החלה הקריירה הפוליטית והציבורית שלה.
לפני כעשור הציגה עיריית חיפה את התוכנית המהפכנית לפתיחת חזית הים בקול רעש גדול וצלצולים. המצגת הייתה נפלאה ומפתה: האנגרים אנגליים עזובים ישוקמו וישופצו ויהפכו למתחמי הופעות ובילוי, ועל שטח הנמל שיפונה יוקמו בתי קפה וחנויות. הציבור יוכל להגיע לקו המים וליהנות מרחש הגלים, ריח המלח וקריאות השחפים… נמל תל-אביב בגרסה חיפאית.
אלא שמישהו בעירייה פספס אז נקודה אחת בעייתית: הכניסה אל מתחם הנמל חייבה מעבר בגשר עילי מעל מסילת הרכבת. הרכבת לא הלכה לשום מקום. יתרה מכך: לפי התוכניות של משרד התחבורה כל מסילות הרכבת עתידות היו לעבור מהפכת חישמול שתהפוך את הנסיעה למהירה יותר ונקייה יותר.
נגד זה בדיוק פתחה קליש-רותם, יחד עם עוד כמה פעילי סביבה ועירוניות שהיו שותפיה, במאבק ציבורי נחוש. הם החתימו אלפי תושבים בעצומה הקוראת לעירייה לעצור את התוכניות ולהפנות את המשאבים, הזמן ותשומת הלב למאבק חשוב בהרבה – הסרת החיץ מקו החוף.
כשעיריית חיפה גילתה את טעותה, היא החלה לנקוט מאמצים מרובים לתקנה, אך נראה היה שאיחרה את הרכבת. בוועדות התכנון ובמשרד הפנים לא ראו בעין יפה את ניסיונותיה של העירייה לעכב את ביצוע החישמול העילי של מסילות הרכבת. בדיון שהתקיים בבית המשפט דחו השופטים את עתירת העירייה לעיכוב ביצוע עבודות החישמול העילי בחיפה וקבעו כי אינטרס הכלל, קרי: של כלל תושבי מדינת ישראל, גובר על האינטרס של קבוצה קטנה יותר, קרי: תושבי חיפה.
רכבת ישראל קידמה במרץ את תוכניות החישמול העילי אך בשל סירובה המתמשך של העירייה ובשל התעקשותה על מציאת פתרון לבעיית החיץ, התעכבו העבודות לחישמול העילי והתמקדו באזורים אחרים בארץ. המאבק על עתידה של חיפה נמשך כל השנים ללא הרף.
הכרזתה השבוע של הוועדה לתשתיות לאומיות, כי מסילת הרכבת בחיפה תשוקע בעלות של מיליארדי שקלים היא הודעה משמחת לכאורה, אבל גם מחייבת הדלקת נורית אזהרה.
לא האינטרס של תושבי חיפה או של קברניטי העירייה הוא שעמד אז או עומד כעת לנגד עיני הוועדה וגם לא המדינה. בית המשפט הרי כבר קבע בעבר שטובת הכלל גוברת על טובת הקבוצה. את חישמול המסילה ואת הפסקת המאבקים העירוניים נגדו מבקשת הוועדה לקדם, ומבחינת חבריה, אם המחיר להפסקת העררים והמאבקים ולהורדתה של העירייה מהעץ הוא הבטחת שיקוע עתידי של הרכבת – אפשר לחיות עם זה. אפשר להתחייב להשקיע מיליארדים בתכנון ובביצוע מיזם תשתית בסדר גודל מפלצתי שיקודם ויבוצע בעוד כמה שנים, אם התמורה תהיה חישמול עילי מיידי של מסילת הרכבת.
רוצים להישאר מעודכנים?
כבר אמרו חכמינו שבישראל אין לך דבר קבוע יותר מזמני. רוצים שיקוע? אדרבא! תנו לנו לעשות חישמול עילי היום, שיאפשר הגעה לתל אביב מחיפה ברכבת מהירה בתוך 30 דקות, ובתמורה אנחנו ניתן לכם הבטחה לקידום מיזם השיקוע.
מתי? מתישהו בשנים הקרובות. לא בדיוק ידוע מתי. בינתיים – תסבלו.
אני לא חושב שהמדינה מוכרת לקליש-רותם "לוקשים". אינני חושב שזוהי רמייה או הונאה או הבטחה הרשומה על קרח. אני מאמין שלמדינה יש בהחלט רצון כן למלא את חלקה בעסקה.
אבל חפירת מנהרות לאורך קו החוף ושיקוע המסילות עמוק באדמה הם תהליך ארוך, מסובך, מורכב מאוד ויקר. אפשר לחשוב על לפחות עשרות מכשולים ומהמורות שיעכבו את ביצועו בשנים רבות. לא מן הנמנע שהמצב לא יאפשר כלל את ביצוע השיקוע.
ובינתיים יילך ויתקבע החישמול העילי, וחוף חיפה יהפוך לשדרת עמודי חשמל בעוצמה גבוהה שירחיקו עוד יותר את העיר מן הים שלה במקום לקרבה.
ככה מבצעים מהפכה עירונית?
