בחודשים האחרונים, וביתר שאת בשבועות האחרונים, התיירים שבים לעיר. אפשר לראות אותם הרבה יותר בימים אלה, משוטטים ברחובות העיר כבודדים או בקבוצות, מצוידים בכובע, בקבוק מים ומפה. הם מטיילים במושבה הגרמנית, תרים את הוואדי, משוטטים בשוק ומבלים בעיר התחתית.
בסטטיסטיקת הלינות של התאחדות המלונות הם ככל הנראה אינם נמצאים. רק מיעוטם נספר שם. כיוון שרבים מן המטיילים הללו אינם נשארים לישון בעיר. הם מגיעים לעיר בבוקר, בדרך כלל בתחבורה ציבורית, ונעזרים בה גם בהמשך טיולם בעיר. אבל הם בעיקר מסיירים ברגל. לתייר בעיר זרה אין כמו הרגליים. שום אמצעי ניידות אחר לא ישווה להליכה רגלית. שהרי עיר אינה רק ה"אטרקציות" התיירותיות שלה, אלה שלמענן מגיעים תיירים ומטיילים באוטובוסים ממוזגים, יורדים מהם עם בקבוק מים ומצלמה, מצטלמים מחויכים ועולצים, ואז עולים בחזרה על האוטובוסים ומפליגים אל היעד הבא. זו אולי הדרך המהירה ביותר לתור אזור או חבל ארץ ולסמן 'וי' על כל נקודה ונקודה ברשימת האטרקציות הבלתי נגמרת. וזה אולי גם נוח מאוד ומפנק לנוע באוטובוס ממוזג מבוקר עד לילה ולראות את הנופים דרך החלון. אבל ללא כל ספק זו לא הדרך הנכונה. ודאי לא הדרך המהנה.
עיר חייבים לחקור אך ורק ברגליים – בהליכה ברחובות הראשיים והמשניים, בשיטוט בסמטאות הנסתרות, בדרכים העלומות, בשבילים הסמויים מעין. לא אחת מתגלות שכיות חמדה עירוניות, פנינים נסתרות, מראות קסומים, דווקא מחוץ לדרך הראשית, דווקא להיכן שהמדריך – האנושי או הווירטואלי – אינו לוקח אותך. ולשם כך לא צריך קבוצה. להיפך. קבוצות מאורגנות, בעלות מסלול קבוע ובדרך כלל גם די שגרתי, מפספסות את מרבית החוויה העירונית.
גם בית מלון לא צריך. גם אם רוצים לצפות בשקיעה בחוף המקומי ולנסות את חיי הלילה – גם אז אין הכרח לשריין חדר במלון. ישנן שלל דרכים למצוא חדר ומיטה ללילה גם בלי להוציא סכומי כסף גדולים מאוד. בקבוצות זה כמובן בלתי אפשרי. אין שום דרך להלין קבוצה של 40 מטיילים מלבד שריון מראש של חדרים במלון מקומי. אבל מטייל בודד, זוג או משפחה – יכולים בקלות למצוא לעצמם דירת נופש פרטית ב-AirBnB או באתר דומה או ללון בחדר משפחתי באכסניה במחיר שווה לכל נפש. ואפשר גם למצוא דירות של מקומיים שמפנים אותן לכמה ימים ומאפשרים לתיירים להתגורר בהן ללא תשלום בתמורה ללינה מקבילה בדירה שלהם בחו"ל.
בשורה התחתונה, יש מספיק דרכים לשהות כמה ימים בעיר מסוימת גם בלי להיכנס אפילו לבית מלון.
הבעיה היא שבעיריית חיפה לא מכירים את סוג התיירות הזה. למעשה, מאז חדרה המגפה לחיינו, לפני כשנתיים וחצי ועד היום, לא התקדמה חיפה ולו במילימטר בכל הנוגע לתשתיות תיירות והיערכות לקראת גלי תיירות שצפויים לשוב לישראל כבר הקיץ ולבטח בשנים הקרובות. בעירייה ממשיכים לקדם במרץ את התוכנית הישנה והשמרנית להגדלת מספר חדרי הלינה בבתי המלון ולהביא כמה שיותר קבוצות של צליינים וקבוצות מאורגנות שונות לעיר. לכן רוצים להרחיב את נמל התעופה.
רוצים להישאר מעודכנים?
זה צריך להיות האינטרס של המלונאים, לא של העירייה. העירייה צריכה להשקיע סכומי כסף לא גבוהים במיוחד בבניית תשתיות לתייר העצמאי, לא לזה שמגיע בקבוצה. היא חייבת לשקם, למשל, את הדר הישנה – פנינת החמד האדריכלית היחידה של חיפה; חייבת להקים תאי שירותים ציבוריים איכותיים ונעימים בכל אחת מהשכונות המתוירות; חייבת להציב עמדות מידע ומודיעין הפתוחות מבוקר עד ערב ומחלקות מפות ומידע לכל דורש חינם אין כסף; חייבת לשקם ולחדש טיילות, מצפורים, את חוף הים, את הכיכרות הראשיות, תאורת רחוב, מדרכות ועוד ועוד.
בקיצור, היא חייבת להיערך לתיירות החדשה, האינדיווידואלית, העצמאית, החופשית יותר והכבולה פחות. והיא חייבת להכיר בקיומם של סיורים אורבניים וקולינריים שקיימים ממילא בעיר, לפרסמם ולקדמם. הטיולים והסיורים הללו מותירים את הרושם העז ביותר על המטיילים ומקנים להם חוויה אורבנית ייחודית. אבל נכון להיום הם פועלים כפיראטים וללא כל מעמד מוסדר ורשמי.
זה הזמן להתעורר. עכשיו, בטרם יהיה מאוחר מדי. בטרם נפספס שוב את הפוטנציאל העצום ההולך ומתקרב. זוהי שעה קריטית לעתידה של חיפה בתחום התיירות. אם לא נדע לפתות תיירים אל העיר בקיץ הקרוב – קשה להאמין שאי פעם נצליח.
