סליחה שלא התייחסתי לקורונה ברצינות, וגם כשהיה אסור לצאת מהבית יצאתי לטייל.
סליחה מבעלי החיים שאני נוהגת לאכול, ולא כל כך מתעמקת כיצד הם הגיעו לשולחן.
סליחה מהחברים שכל כך רוצים שניפגש עוד ועוד, ואני מתחמקת בגלל שעות עבודה מרובות.
סליחה מצוות המשרד שלי על חודשים, ימים ושעות של עבודה, ועל כך שהם פוגשים את המשפחות שלהם רק בלילה, בשעות בלתי סבירות.
סליחה מהילדים שלי, שכאשר אני נפגשת איתם הראש עדיין עסוק במחשבות על עבודה – מה הספקתי, מה לא הספקתי, האם הכנתי את החקירה הנגדית כמו שצריך, האם יש מה לתקן או להוסיף? ועל כך שבחגים תמיד סעדנו על שולחנם של אחרים כי אמא שלהם לא יודעת לבשל.
סליחה מצוות לשכת עורכי הדין שלי, שהייתי רוצה להיות איתם הרבה יותר אבל לא יוצא לי.
סליחה מהעצורים ומהאסירים שאני מייצגת ולא מצליחה להגיע לבקרם בבתי הכלא כי אני כל יום עד השעה 16:00 בבתי המשפט, ואין כניסה לכלא אחרי שעה זו.
רוצים להישאר מעודכנים?
סליחה ממאמנת הכושר שלי, שמדי פעם אני מבטלת אימונים בגלל לחץ בעבודה.
סליחה מעונת החורף שאני לא אוהבת ומעדיפה קיץ וחום.
סליחה מעולם הבידור שאני לא מתחברת אליו, כי אינני יודעת לשיר וגם לא לרקוד.
סליחה מהעולם היפה ומהטבע המדהים שאין לי זמן לבלות בהם כל יום, כל היום, ובמקום זה אני סגורה בבית המשפט עם אורות הניאון ברוב שעות היממה.
סליחה מהאופניים שלי שרוצים עוד ועוד טיולים ואני מסרבת.
סליחה מכל הגופים שפונים אלי לתרומה, ואני מסרבת לחלקם.
סליחה מכל המוכרים בחנויות היהלומים, התכשיטים, השמלות והבגדים היפים על כך שאני לא קניינית לעניין.
סליחה מכל הכתבים שאני לא קוראת את יצירותיהם מפאת חוסר בזמן.
סליחה מבעלי שהיה רוצה להיות איתי עוד, ושוב – אין לי זמן.
וסליחה מהזמן על כך שכאשר אני עושה דבר מסוים, אני לא עושה כל כך הרבה דברים שכן הייתי רוצה לעשות.
* הכותבת היא עו"ד ויו"ר לשכת עורכי הדין במחוז חיפה
