הצרפתים אומרים שלשכוח זה אנושי אבל לסלוח זה אלוהי. יש אנשים שעיקרון "לא נשכח ולא נסלח" מלווה את כל חייהם. אנו, אנשי החינוך, איננו שייכים לקבוצה זו. אלו המאמינים בכושר ההתפתחות והתיקון המתמידים של האדם יודעים לשים דברים מאחור, להאמין בשינוי ולצפות את העתיד הטוב יותר עבור כל אדם ועבור העולם.
יום הכיפורים מעניק לכל אחד מעמנו הזדמנות לאמן את שריר הסליחה – לבקשה מאחרים ולהעניקה לאלו המבקשים אותנו. בשני המקרים אנו נתבעים להיכנס לתהליך פנימי עמוק – תהליך מזכך ומטהר המאפשר לנו לפשפש במעשינו ולהתגבר על יצרים ראשוניים כמו הבושה לבקש מחילה או הטינה המונעת לתת אותה.
ממי אבקש סליחה? ברמה האישית יש כמה אנשים שמהם אבקש אותה, אך אינני בטוח שהסיבה תעניין את הציבור הרחב. ברמה הלאומית, כמנהל בית ספר, אני מחויב לבקש סליחה מצעירי ישראל על קיפוח מתמשך של זכויותיהם.
סליחה שגזלנו שנתיים יקרות מגיל הנעורים שלכם ולא מצאנו את האומץ להביא אתכם לבית הספר בזמן מגיפת הקורונה. היום זה כבר לא סוד שהעולם כולו מודה בטעותו הקשה.
סליחה שלא הענקנו לכם את החינוך הראוי שישרת אתכם בחייכם הבוגרים, הכוללים בעיקר את האפשרות לבחור יותר במקום ללמוד בתוכניות לימודים כופות וארכאיות.
רוצים להישאר מעודכנים?
סליחה שמדדנו אתכם על פי סרגל אחיד ושכפינו עליכם לשנן חומר במקום לפתח את כישורי החשיבה והביטוי העצמאיים שלכם.
סליחה שלא מצאנו מספיק זמן להיפגש ולשוחח עמכם על חוויות הנעורים ועל אתגרי החיים, ובמקום זה הושבנו אתכם בכיתות סגורות במשך שעות ארוכות מדי.
סליחה שלא אימנו אתכם בלהיות יותר אקטיביסטים ופחות צייתנים. אולי אז הייתם נאבקים מולנו יותר במטרה לשנות את אופי בתי הספר השמרניים שלנו.
סליחה שעתה, לאחר שתרמתם את תרומתכם להגנת המולדת ויצאתם לחייכם הבוגרים, אף אחד כאן לא דואג לכם. אתם מתמודדים עם עושק מחייה פראי, תקציבי המדינה אינם מופנים לרווחתכם ואתם מוצאים עצמכם מודאגים מאוד, ובצדק, מהעתיד שלכם.
ומעל הכל – סליחה שגם היום איננו עושים די. סליחה שלא הפנינו את זמננו ואת ההון האנושי שצברנו ואיננו פונים לעשייה ציבורית ופוליטית כדי להבטיח לכם עתיד טוב יותר.
גם לכך מצאו הצרפתים פתגם חשוב – טוב מאוחר מאשר אף פעם.
* הכותב הוא מנהל סניף בית בירם של בית הספר הריאלי
