כשהתיישבתי לחשוב איך לסכם את השנה שעברה על חיפה, נקודת המוצא שלי היתה פסימית. רוב החדשות, מה לעשות, אינן נוגעות לאירועים חיוביים, ויש לא מעט התפתחויות מצערות הקשורות לעירנו הנאווה בשנת 2022. אך ככל שהעמקתי לחשוב ולהרהר בשנה הזו, נגלתה בפני שורה תחתונה מעודדת באופן מפתיע. חוץ מזה, כמה כבר אפשר לדבר על חזירי בר ומשברים קואליציוניים, בחייאת.
קודם כל, כדי להבין את שורש האופטימיות הבלתי מוסברת שנחתה עלי, צריך למסגר את השנה הנוכחית בקונטקסט של השנה שלפנית. זוכרים? בואו ונרענן בכל מקרה אם יש מקוראינו כאלו שחזרו רק לאחרונה משהות רבת שנים מחוץ לכדור הארץ: סגרים, מסיכות, בידודים, לימודים בזום, עבודה בזום, כדורגל בטלוויזיה עם הקלטות של הקהל, חיסונים, דיכאונות, עסקים נסגרים, קילוגרמים עודפים נערמים, דלתא, אומיקרון, קאפה ודוניה. לא כיף.
2022 לפני הכל היתה שנת שחרור. השתחררנו מכבלי הקורונה, חזרנו שוב להכיר ולהעריך את החוץ, והצבע חזר ללחיים. ברמה המקומית זו היתה שנה אינטנסיבית ומלאת פריחה. שלל עסקים חדשים נפתחו, עמק הסיליקון של מתמ הולך ומתרחב, שוק תלפיות קם לתחייה והפך לפנינת תיירות, קפה סקאץ' היפהפה שנפתח בסמי עופר הפך ללהיט אינסטגרם כלל ארצי (ומוזכר כאן כמובן לגמרי במקרה ובאופן אובייקטיבי לחלוטין), הפסטיבלים עמוסי הקהל, המזון והבקטריות שוב איתנו. חיים.
למרות כל הטרוניות ולמרות שיש עוד ים מקום לשיפור, זו היתה שנת צמיחה לחיפה. שנה שבה היא המשיכה לבסס את עצמה כעיר השלטת בכדורגל הישראלי (הכוונה כמובן למכבי חיפה, פחות לקבוצות שמייצגות שכונה בקרית חיים), וסמי עופר בירוק הוא ההצגה הכי טובה בישראל. שנה שבה התקרבנו במהות ובהווייה לערי המרכז, לטוב ולרע. לצד המשך הג'נטריפיקציה והחייאת האזורים המאובקים בעיר, כגון השוק הטורקי והעיר התחתית, שכר הדירה וכל סל התשלומים המקומי קיבל הצמדה בכלל לא חביבה לסטנדרטים גוש דניים. היי, אפילו יש לנו, ממש כמו במרכז, פלאפל ושווארמה בינוניים לגמרי שנמכרים בהון תועפות (שמם שמור במערכת. פרטים בפרטי).
רוצים להישאר מעודכנים?
מי ומה הביאו את הצמיחה הזו, למי התודה והברכה – זה כבר לגמרי בעיני המתבונן. לעניות דעתי, מרבית התנועה הזו מגיעה מלוקאל פטריוטיות ומיזמות אישית, כוח אינרציה של יד הסוחבת יד אל תוך מעגל חדש וצבעוני של הזדמנויות. קשה לומר שמישהו ברמה המוניציפלית מעודד פיתוח עסקי, בטח לא ברמה של הצמיחה הנוכחית, אבל גם לא להפריע ולחסום את ההתפתחות הזו זה משהו. נראה לי.
עצבים בצד על מחדלים וכשלים נקודתיים שתמיד היו ותמיד יהיו – זו באמת היתה שנה בכלל לא רעה לחיפה. מה תביא איתה 2023? אין לדעת. לצד הזדמנויות חדשות לצמיחה, מקננים גם חששות מהתפתחויות בלתי מעודדות ברמה הארצית. מיקס של עננים שחורים ולבנים נראה באופק, מה שככל הנראה ייצור לא מעט תחומים אפורים ושנויים במחלוקת לדון בהם בשנה הקרובה.
הנבואה ניתנה לשוטים, כידוע, אז כל שנותר לנו הוא לאחל שתהיה זו שנה טובה עלינו ועל עירנו, שנה שתמשיך את המגמות החיוביות שהחלו וצברו תאוצה, ושנה שתביא איתה רוח חדשה של רענון גם למוסדות המאובקים של השלטון המקומי. והכי חשוב, שנהיה כולנו בריאים, אמן.
אה, כן, ועוד אליפות ירוקה. שוב, אמן.
