שוב מעלים לנו את הארנונה ביותר משני אחוזים. אז רגע לפני שאומרים לנו בנימה לאקונית וחסרת חזון של פקיד עייף שמושך בכתפיים ורק ממלא הוראות “ההעלאה נעשית על פי הנוסחה האוטומטית”, אומר שאני דווקא בעד. עקרונית ואידיאולוגית אני בעד תשלום מסים, גם אם הם גבוהים, לרשות המקומית ולמדינה תמורת שירותים. אני חושבת שמסים מסוג הזה הם הכרחיים לאיכות החיים, לחיי קהילה טובים ולערבות הדדית שתעניק לכל אזרח ותושב את הקיום הראוי, המכבד והמתגמל שלו הוא זכאי. אני בעד תשלום מסים שיוצרים אחידות חשובה ואפשרות לצמצום פערים ולשוויון.
אלא שבין הסכומים שגובה העיר בעלת הארנונה היקרה ביותר בארץ לבית רמת השירותים וההשקעה בתושב – הפער הוא אדיר.
גובה המסים כשלעצמו, גם בשכונות שכן זוכות להשקעה ולתשומת הלב הראויה של העירייה, הוא כל כך מופרז עד שהוא אינו מוצדק. שאר חלקי העיר, שבהם התשלום הוא קצת יותר נמוך אבל עדיין מופרז, מוזנחים באופן לא פרופורציונלי, וכולנו בסופו של דבר נפגעים.
הרי ההגירה מחיפה היא שלילית – טרנד שלא נעצר ואפילו מתגבר. עסקים קטנים נסגרים בקצב שובר לב ומנגד מרכזי קניות וקניונים נפתחים חדשות לבקרים במקום לשקם את לב העיר העסקי. הרחובות לא מתוחזקים כראוי עד לרמה שאנשים שמתקשים ללכת נותרים כלואים בבתיהם כי המדרכות מסוכנות. מאות בתים נטושים, חלקם בבעלות עירונית, ואיש אינו חושב למצוא להם שימוש. רבים מתושבי חיפה נאלצים לצאת לעבוד בערים אחרות משום שאין בה תעסוקה בתחומם. סכומי עתק מושקעים בפרויקטים שמתבצעים ללא שיתוף ציבור. העיר סובלת מבעיות ניקוז שהופכות שכונות שלמות למפגע בטיחותי בכל חורף. הכבישים מלאים בורות. אין שיטור עירוני מספיק. ועוד לא נגענו בעניין הזיהום הקטלני.
אלה הן בעיות של כולנו, זוהי המציאות הקולקטיבית שלנו, אבל יותר מכל אלה הן בעיות ותופעות שניתן היה לטפל בהן אם היתה לנו מנהיגות אמיצה שהיתה מחליטה להשקיע במכלול ולא להתמקד באינטרסים צרים שמגבילים בסופו של דבר את התפתחות העיר כולה. נחוץ חזון אמיתי לעיר הזאת, חזון שרואה למרחוק, שמסמן יעדים ושמודד את השיפור באיכות החיים. דבר זה, לצערי, לא נראה היום.
בינתיים העירייה שפכה ככה סתם כמעט מיליון שקל על הופעות ביום העצמאות, וכעבור חודשיים מעלה את הארנונה בלי בושה. ממש כאילו התושבים הם אלה שמוציאים מכיסם כסף תמורת לחם ושעשועים במקום איכות חיים וביטחון. זו התנהלות שאסור לנו להשלים איתה, גם אם יפתו אותנו בעוד כמה מסיבות צובחוץ של שנת בחירות או בעוד כיכר מפונפנת. עלינו לדרוש שירותים ותמורה למסים שלנו, ואם אנחנו לא מקבלים את התמורה יש למחות בכל דרך מול הגבייה חסרת הרחמים הזו. אין צדק בכך שחיפה, עיר שצעירים נוהרים ממנה, תרשה לעצמה לייקר את המחיה בה ואין סיבה שנסכים לזה.
הכותבת היא אקטיביסטית ופעילה חברתית
