כולם מספרים כמה קל להיות אישה בעידן של היום. האמנם? הרי היום הכל אפשרי, אין חסמים, יש שוויון, ליברליות. נשים יכולות לעשות הכל. להגיד הכל. אין דעות קדומות. דין אישה כדין גבר. אם כך, אז למה בעצם עדיין צריך לציין את יום האישה? אולי כי זה לא באמת מדויק.
אז מה זה להיות האישה הראשונה בארץ, שהיא ראש מדור מבצעים בתחנה הכי גברית, מאתגרת והכי טובה בארץ?
זה לצאת מהתחנה בחשיכה ולא מעט פעמים גם להגיע אליה בחשיכה.
זה שהאימהות האחרות יקנו את המתנות לימי ההולדת בכיתה, ואת רק תעבירי כסף, כי לך אין זמן.
זה כשיש מאחורייך סוללה מטורפת ומדהימה של סבתות, סבים, דודות, שכנות וחברות, שמוכנות בזמן אמת להוציא את ילדייך מהמסגרות, כי לך בדיוק יש אירוע חילוץ מורכב שאת חייבת להיות בו.
זה כשהחברים לעבודה צוחקים שאת מזהה את הילדים שלך רק כשהעיניים שלהם עצומות והם כבר ישנים.
זה כשבעלך יודע ש-99.9 אחוז מהזמן את סובבת סביב גברים אחרים, שהם לא הוא, ועדיין מכיל, ושיחות איתם ב-23:30 בלילה כי זה חשוב וזה מבצעי.
זה כשכל הבית מתעורר מצלצול טלפון ב-03:00 לפנות בוקר בשבת ואת ממהרת לצאת כי מישהו החליט לשרוף איזה מפעל.
זה להעביר את כל יום כיפור, 30 שעות בשריפה מטורפת, כולל ארוחה מפסקת, "כל נדרי", בלי שינה, ולהיות מאושרת כי עדיין הצלחת לצום.
רוצים להישאר מעודכנים?
זה לפתוח לפטופ בשבת ולשלוח סיכום הערכת מצב, כי יש התחממות ביטחונית בגזרה ולא יתפסו אותנו לא מוכנים.
זה להתרגש ולהתמלא בדמעות כשהבת שלך, בת 6, אומרת בכיתה שכשתגדל היא תרצה להיות חזקה וחשובה כמו אימא ולראות את האושר והגאווה בעיניים כשאת מגיעה עם הכבאית לגן.
זה להיות כמעט האישה היחידה בכל פורום, ישיבה, היערכות, אירוע מבצעי או תרגיל שיש ולחשוב תמיד שזה לא מספיק.
זה כשהטלפון שלך עמוס במיליוני סרטונים ותמונות משריפות, אימונים, תרגילים, ארוחות וחוויות מהתחנה.
זה לדעת שאת זוכה להתהלך כל יום בין גיבורי-על אמיתיים, שעושים הכל, כדי להציל את מי שהם מעולם לא פגשו.
זה כשיש עלייך באזז תקשורתי משוגע ועושים עלייך מלא כתבות ומאמרים על זה ש"עשית היסטוריה", ו"ניפצת תקרות זכוכית", ו"אחת מיני רבים", כשבסך הכל היית את עצמך.
ויותר מזה? כשבתוך תוכך את יודעת שזה לא באמת תופס, כי הדיו מהעיתון מתישהו מתחיל לדהות, ועכשיו חובת ההוכחה היא פי כמה וכמה רק עלייך.
זה להילחם על עצמך ועל המקום שלך, אבל לגלות שחשוב לך יותר להילחם על האנשים שלך.
זה לדעת מתי להיות קשוחה ורצינית ומתי לעשות שטויות, לצחוק ולשיר במסדרונות התחנה.
זה לנסות ולהצליח לשלב בין קריירה מפוארת, משפחה, זוגיות, אך מבלי לשכוח את עצמך.
זה לאפשר לילדים לעשות שטויות ובלגן ומלחמת כריות ולקפוץ עלייך במיטה גם כשהשעה 22:00 בלילה ואת גמורה, כי מחר את יוצאת לפני שהם קמים ולא תראי אותם כל היום.
זה להגיד לילדים שלך כל הזמן שזה בסדר להיות עצובים לפעמים, אבל לא להרשות לעצמך להיראות חולשה, להזיל דמעה, לפרוק ולהתפרק. למרות שאת יכולה. ומותר לך. ואת בסך הכל בן אדם.
כשאת יודעת שטבעו של העולם הוא שיהיו כאלו שירצו לשים לך רגליים, להכשיל, להפיל. בטח כשאת בתפקיד כזה. בטח כשאת אישה.
זה להיות בעלת עצמאות מחשבתית, חוצפה כשצריך, והמון ביטחון עצמי, גם כשמנסים לערער אותך.
הרי "נשים מנומסות מעולם לא עשו היסטוריה".
אז הם מרימים גבה, מעקמים פרצוף או מנסים להילחם, בגלל חוסר אמונה ביכולתנו, או בגלל ביטחון עצמי נמוך שלהם. אך בקסם שלך, בנחישות, בהתמדה, את תדעי להראות להם שזה לא באמת מזיז לך. כי את באת לעבוד, ולעבוד קשה. ולהזיע. ובכל הכוח. את לא ניזונה מאגו. לא מגינוני כבוד. ולא מססמאות. ולא מנקמה.
את לא באה להראות כמה את צודקת. את רוצה להוכיח כמה שהם טעו.
ואת פה כדי להישאר. ולא נולד מי שיצליח לשבור אותך.
את באת ללמוד. להשפיע. להוביל. להצליח.
את מאמינה בהעצמה נשית כמו בהעצמה גברית. ובעיקר בהתמדה, נחישות, תעוזה.
יגעת ומצאת – תאמין. תאמיני. וזה לא משנה כמה ארוך השיער שלך.
אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפנינו הוא השילוב המושכל שבין נכסי העבר שלנו – מה שצברנו, למדנו וחווינו עד כה, לבין שאיפות העתיד. שילוב, הדורש גילוי, הקשבה פנימית, רגישות וגמישות אל מול מציאות משתנה ומתחדשת, ומחייב את התמיכה המטורפת מהבעל המדהים, מהבית, המשפחה, הסביבה וכמובן – הגיבוי והאמון של המפקדים ונציב הכבאות שמאפשר לנו להתקדם ולהתפתח במערך.
אז ביום האישה, אאחל לעצמי שאמשיך להתבונן בפליאה באדם ובטבע ולחוות את השמחה שבגילוי; שאדע לשלב את עבודתי המקצועית עם תבונת הלב, עם אהבת האדם, עם ערכיות ועם חזון; שאזכה לראות עוד נשים רבות, חזקות, עוצמתיות ומשפיעות.
והכי חשוב – שאשכיל גם ליהנות מהדרך, להמשיך להאמין ולהיות מונעת בזכות הציונות, השליחות, התרומה ואהבת המולדת – במלוא מובן המילה. כי "מי שיש לו למה, יוכל לשאת כל איך".
אה, ושבסוף יבינו, שזה ממש מיותר לציין את יום האישה…
הכותבת היא ראש מדור מבצעים בתחנת כבאות והצלה חיפה
