פסח שוב כאן, ואיתו הלילה הכי מרגש ומשפחתי בשנה, לפחות בעיניי. למרות כל הסערות שבחוץ, למרות ששמחת החג לא באמת שלמה ומלאה, מהולה בהמון חששות, ערב ליל הסדר תמיד מעורר אצלי ציפייה והתרגשות.
כן, זה הדבר הכי סאחי בעולם לומר, ברור לי, וכנראה שאני בעמדת מיעוט, אבל זו האמת. אני מרגיש מבורך לשבת לשולחן החג עם בני המשפחה שלי, כאשר שמחה ועצב שזורים האחת בשני. ראי הדורות, עץ המשפחה על ענפיו הטריים, המתפתחים והגדלים מול עינינו, אל מול הגזע והשורשים שרובם כבר אינם עמנו, ממחישים בלילה הזה את מעגל החיים אל מול חוזקה ועתיקותה של המסורת. החג הזה מאז ומעולם היה עמוס משמעות, קודש ואור עבורי, על אחת כמה וכמה מאז שהקמתי משפחה בעצמי.
אין לי שום סנטימנט דתי בכל הנוגע לפסח (או בכלל), אבל יש כוח עצום במסורת החג. מאחורי המנהגים והמילים העתיקות עומדת עוצמה כל כך גדולה בציון הלילה הזה. זרם בלתי נראה, תת תודעתי, שמחבר אותנו עם סבי סבי סבינו שחגגו את אותו החג בכל קצוות תבל, קראו מאותה ההגדה (טוב, אולי על ההגדה שלהם לא היה רשום בצד "חג שמח מרמי לוי שיווק השקמה", אבל אתם מבינים למה אני מתכוון) וייחלו לאותו הגורל, זה שדורנו זכה להגשים – לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
רוצים להישאר מעודכנים?
האם היה או לא היה סיפור יציאת מצרים המקורית? לא באמת משנה במה מאמין כל אדם, שהרי בימינו נקראת ההגדה בהקשרים היסטוריים צמודים הרבה יותר מאלו של תקופת הפרעונים – עבדים אכן היינו, והסבל שעבר עלינו היה כבד מנשוא, וכמו משה ובני ישראל זכינו לנס בלתי נתפש ולתקומה מחודשת בארץ שלנו.
אסור לנו לשכוח את הלקחים מיציאת מצרים, זו שסופרה בהגדה וזו שנצרבה על בשרנו כעם במציאות. כפי שאומרת ההגדה, מוטלת עלינו החובה, בכל דור ודור, לראות עצמנו כאילו יצאנו אנחנו ממצרים. כולי תקווה שננצל את הפוגת החג ואת הרגיעה, גם אם זמנית, גם אם מעט מלאכותית, שהוא מביא עמו, כדי לשאוף אוויר, להיאזר בסבלנות ולזכור עד כמה בני מזל אנחנו. אשרינו שזכינו להיות חלק מגאולתו של עם ישראל. אשרינו שאנחנו עומדים אל מול כל הקם לכלותנו, בזכותו וגם בזכותנו. אשרינו שזכינו שוב לבית, הרחק מבית עבדים ומיד נוגשים.
חג אביב שמח לכל קוראינו, ונאחל מכל הלב – גם לשנה הבאה בירושלים, אמן.
