ילדים הם עם אכזר. זה היה נכון כשאנחנו היינו ילדים, זה נכון באופן מפתיע, אפילו ביתר שאת, לדור הילדים הנוכחי, הילדים שלנו. התנהגות אכזרית ואפילו חרמות הם לא דבר חדש, אבל הגישה לטכנולוגיה, היד הקלה על מקלדת הטלפון והזמינות הוסיפו מימד אחר, אכזרי פי כמה, לכל התופעות הפסולות והעצובות האלו. רק השבוע נחשפנו למסרונים מזעזעים שנשלחו לילדה בבית ספר בעיר, עם מילים, איחולים וציוויים שהנייר והמסך פשוט לא סובלים.
בשירו "ילדים" כותב אביתר בנאי שלרגע נדמית בעיניו הדלת שדרכה הוא מוציא את ילדו אל שגרת יומו בבית הספר כמו מלוע ארי. אנחנו שולחים את ילדינו בלב שלם אל מוסד שבו נדמה לנו שהם מתחנכים, נהנים ורוכשים חברים, אבל מבלי לדעת, וכמובן מבלי להתכוון, אנחנו שולחים אותם להתמודדות עם קשיים שאנחנו לא מעלים על דעתנו שהם יחוו.
הדבר המפחיד באמת הוא שאנחנו לא תמיד יכולים לדעת או להבין את מה שעובר על הילדים בבתי הספר. לא תמיד יש ראיות ברורות או תכתובות כפי שהיה במקרה ההוא, והבושה המכרסמת והעצב העמוק מונעים מהם לשתף אותנו בקשיים שלהם.
המקרה שבו התאבדה תלמידת כיתה ז' בבית הספר רעות דקר אותי ישירות בלב. כבוגר בית הספר אני זוכר את החוויה של ההגעה אליו מחטיבת הביניים דפנה בקרית ביאליק כקרש הצלה, לא פחות. בהמון מובנים, בית הספר הזה והאנשים שאיתם למדתי, שיחקתי והתחברתי בזמן החטיבה עיצבו את האדם שאני, את המשך חיי ואת דרכי המקצועית.
רוצים להישאר מעודכנים?
לדעת שדווקא במקום כזה, מקום שבו ראיתי מקלט והצלחתי לבטא ולהגשים את עצמי, הסתובבה נפש כה מעונה, עצובה ומיוסרת, נפש שבחרה לעבור מן העולם על פני המשך ההתמודדות עם שגרת יומה, זה באמת שובר אותי. במיוחד היום, כאבא לילדים במערכת החינוך. ייתכן שאין לנו באמת יכולת להבין לעומק את המצוקות של ילדינו ולעזור להם. וגם אם אנחנו מטפלים בהם ומודעים למצוקותיהם, אולי זה פשוט לא יעזור.
גרועה לא פחות היא האפשרות שהילד שלנו יכול להיות בצד השני, המתאכזר, המתעלל, הפוצע במילים ובמעשים. תאמינו לי, גם אם אתם ההורים הכי סבלניים וקפדניים, זה יכול לקרות לכל ילד.
אז צריך לדבר, כמה שיותר ועל הכל, עם הילדים שלנו, לשבור עבורם כל מחסום של בושה ואי נוחות, ולהתעניין באמת במה שעובר עליהם במהלך היום. וכן, גם למתוח קו אדום, ברור ובוהק בכל הנוגע להתנהגות אכזרית ולחרמות כלפי ילדים אחרים.
ונסיים במילותיו החכמות של אביתר בנאי הנהדר, תפילה עבור ילדינו:
"ואני מבקש,
היה נשמר,
היה אהוב וקרוב.
שתמיד תלך בשדות של אמת,
בשדות של שמחה ויופי.
ולבי כורע ומשתחווה,
חסוך מלבו בושה ועלבון ופחד"
