משה כחלון הוא אחד משלנו, וכמי שבא מאיתנו וחי בתוכנו אנחנו מצפים ממנו ליותר. הרבה יותר. כחלון הוא שר בכיר ומשפיע, והוא קיבץ סביבו חברי כנסת משמעותיים. כבעל כוח הוא ידע ויודע לעצב דרך משלו, והוא מעולם לא בחר בדרך הקלה. שמים וארץ חיכו לו בליכוד. עבור חברי הליכוד ובוחרי המפלגה הוא היה סמל לאדם שמבין את מצוקותיהם ויודע למצוא להם מזור. אבל כחלון בחר לחשב מסלול מחדש – מסלול של עצמאות שנועד להטיב עם כולנו. וזו הבשורה הגדולה שהוא הביא לפוליטיקה – שכל אחד יכול.
הוא החל כמתקין מערכות שמע והפך לאוזן קשבת של כולם, אבל פינה חמה נשארה אצלו לחיפה. לא פעם הוא נראה במקומות שונים בעיר, יושב עם תושבים ששפכו בפניו את אשר על לבם והעלו רעיונות כיצד לשפר ולפתח את מערכות המדינה. והוא הקשיב והפנים. הטיפול שלו באסון השריפה היה מופת לנאמנות לעיר. בלי רעש וצלצולים – בניגוד לבוס שלו – הוא פתר בעיות ומצוקות בצורה עניינית, מתוך דאגה אמיתית לאדם הפשוט שניצב חסר אונים מול מערכות ביורוקרטיות אטומות ובלתי נגישות, מול משרדי ממשלה שסדרי העדיפויות שלהם לא בדיוק מתחשבות בצורכי הציבור. ולשם כך הוא נאלץ להתעמת עם חבריו השרים, על האג'נדות הפרטיות והמגזריות שלהם.
כחלון השתדל כל העת להתמודד עם נושאים מרכזיים ולהילחם את מלחמתנו בנושאים כמו מחירי הדיור, מתווה הגז ותאגיד השידור. אל תטעו בנועם הליכותיו ובהיעדר ההתלהמות שלו – מלחמתו היא קשה ועדיין בעיצומה.
דורות של שרי אוצר ונבחרי ציבור הקפידו להצהיר בראש חוצות שהם ישלטו במחירי הדיור – הבל הבלים ואוויר חם כנגד המצב הכלכלי וקבוצות האינטרסנטים. כחלון לא נבהל ולקח על עצמו באומץ את הובלת המאבק להורדת המחירים. כבר ראינו את שר האוצר הקודם ואת התוכניות הבומבסטיות שלו שדבר לא יצא מהם. רבים מבקרים את תוכניתו של כחלון וטוענים שהיא רחוקה מלהיות בשלה, אבל הוא לפחות ניסה, ונטע תקווה חדשה בהרבה לבבות של צעירים המאמינים בדרכו.
באשר למתווה הגז, לא כחלון הוא שיזם אותו, אך הוא ניצב בעוז אל מול השחיתות הפושה והשעה את עצמו ממעורבות אישית בהחלטות. הוא ידע כי יחסי החברות שלו עם קובי מימון עשויים להיות לו לרועץ וכי עליו להוות דוגמה אישית לאזרחים המדינה. בד בבד, חבל ששר בעל רקע חברתי כמוהו העדיף ברגע האמת להתעלם מהקהל שאת אמונו הוא רכש במהפכת מחירי הסלולר, וסירב להביע את עמדתו באשר למתווה הגז שהוא פספוס גדול לכיס הציבורי.
בנושא תאגיד השידור עמד כחלון במרכז הוויכוח בין "המפרקים האובססיביים" לבין "השמרנים ומגני עצמאות השידור הציבורי". איננו יודעים אם המלחמה על חופש הביטוי היתה נר לרגליו, אבל אנחנו כן יודעים שכאיש עקרונות הוא שמר על הכלל שלפיו "במקום שבו אין אנשים הייה אתה בן אדם". בכוח התחבולה הוא הצליח לגרום לכך שהשידור הציבורי הפך לעובדה מוגמרת ומחוץ לתחום השפעתו של המנהיג העליון המבקש לשלוט בתקשורת לתועלתו.
אבל כפי שנחשף כאן בשבוע שעבר, כחלון לא נלחם את מלחמתם של החיפאים. במשמרת שלו נתקעה תוכנית חזית הים העירונית, אושרה הרחבת הבנייה במתחם בתי הזיקוק, וקולו לא נשמע בנושא זיהום האוויר באזור. כחלון, כחיפאי אנא עזור לנו לסיים את הסאגות האלה.
ובנימה אישית, תודה על כך שמפלגתי – מפלגת העבודה – קיבלה בזכותך את אבי גבאי. למען הגילוי הנאות אספר שניהלתי את המטה החיפאי שלו. מה שבטוח, בבחירות הבאות הולך להיות שמח.
* הכותב הוא פעיל מפלגת העבודה והבעלים של היינה קיוסקפה
