שנה עברית חדשה עלינו נפתחת
וכולנו מקווים שתהיה מוצלחת,
אבל אם נדבר בכנות מלאה
ההסתברות לכך היא ממש לא גבוהה.
סביר שנחזה באותה הגברת
עם אותם ההרגלים ואותה האדרת,
כשבארץ וגם בזירה המקומית
כל תחזית משדרת רק ייאוש מצמית.
האיראנים על הגדרות, הלבנוניים גם
הקורונה שוב מרימה את ראשה בעולם,
המהפכה המשפטית קורעת את העם
וברחובות נשפך לשווא דם.
ואצלנו בעיר לא מתקדם שום דבר
למעט תנועה ערה של חזירי בר,
גם בשנת בחירות אין ניחוח של שינוי
לא ממש משנה מי יקבל את המינוי.
עייפנו מקרבות, שבענו ממלחמות
ומאנשי שררה ושלטון עמוסי גחמות,
מ"יהיה בסדר" ומקריצת עין
ומלהישאר בסוף עם כל ה…
ואולי בכל זאת – לא הכל שחור
אולי בקצה המנהרה בכל זאת יש אור
בזכות כוחה של מחאת עם שלא לוקחת שבויים
נלחמים על זכויותינו – מאור לגויים.
עוד לא תמו פלאינו, לא כבה הניצוץ,
אולי בכל זאת נצליח ביחד לצאת מהבוץ,
עוד יש לפיד בוער של תושייה ותקווה
כי אנחנו אלו שאת גורלנו נקבע.
אז לכבוד השנה שעלינו מתחדשת
נבקש סבלנות ואהבה ברחוב וברשת,
טיפה פחות אגרסיות, טיפה פחות עצבים,
שנשמור את האנרגיות לדברים החשובים.
שתהיה זו שנה טובה ככל האפשר,
שהקיפאון העירוני הנצחי סוף סוף יופשר,
שנזכה לחזות בתנופה של בנייה,
של תיירות ושל מסחר בעירנו היפהפייה.
ובלב מקננת עוד תקווה מתוקה,
הלוואי שנראה עוד אליפות ירוקה.
