ושוב הפוליטיקה הקטנה ניצחה ואנחנו, תושבי חיפה, הפסדנו. תיאטרון אלמידאן שוב קיבל מעיריית חיפה מענק תמיכה גבוה בסך של 1.2 מיליון שקל. על מה? לא ברור. הרי ביצועיו בשנתיים האחרונות ירדו להצגות בודדות בשנה. בעירייה, לעומת זאת, מדיניות העמימות עובדת שעות נוספות: תבחינים לא ברורים לתמיכות, קריטריונים נפרדים לתיאטרון ערבי, מדיניות תמיכות שנותנת לתיאטרון ערבי יחיד 1.2 מיליון שקל ול־50 מוסדות אחרים (יהודיים) ביחד 400,000 שקל בשנה. האם זה צודק? האם זה משקף את הצורך הציבורי בעיר לפי יחס התושבים שבה? לראש העיר הפתרונים.
למה משרד התרבות דורש את קיומן של העלאות של הצגות בשנה כדי לתת תמיכה של מיליון שקל ואילו עיריית חיפה דורשת רק העלאות בתמורה ל־1.2 מיליון? מאיפה באה הנדיבות הזו בכספי תושבי העיר? או שאולי זו רשלנות בכספי ציבור?
בימים אלה מתנהל בג”צ שהגיש התיאטרון נגד משרד התרבות. לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הגישה שרת התרבות מירי רגב תגובה מסודרת, בג”צ קיבל את עמדת המשרד, אפשר את המשך הבדיקה ואף החליט כי התיאטרון ימסור את כל המידע שביקש משרד התרבות לפני קבלת החלטה. אבל יונה יודע יותר טוב מכולם. הוא החליט לא לחכות ולאשר את התקציב עכשיו, למרות ההליך המתנהל. יש סיכוי גדול שבג”צ יחליט שלתיאטרון לא מגיעה תמיכה לשנים 2016 ו־2017. מה יעשה ראש העיר אז? איך יחזיר לתושבי העיר את הכסף שנתן במתנה שנה קודם לכן? איך יחזיר את התמיכה שאישר עכשיו?
סקר ארצי שנערך לאחרונה הראה שרוב ערבי ברור מעדיף חיים שקטים ונורמליים, שיש רוב ערבי שגאה להיות ישראלי, שרוצה להשתלב במרקם החיים הישראלי ושכנראה מבין טוב מאוד שהאלטרנטיבה הפלסטינית לא תהיה כזו טובה.
רוצים להישאר מעודכנים?
לעומתם, מיעוט קיצוני מוביל קו שונה בתכלית — אלה שהשתלטו והפכו את תיאטרון אלמידאן לסניף של בל”ד, אלה שערכו אירועים נוראים ומזעזעים של תמיכה במחבלים, שהיללו רוצחים, ששיבחו את הקצב הסורי בשאר אל־אסד ויצאו נגד מדינת ישראל, ערכו עצרות נגד שירות לאומי, שהביאו את התיאטרון לאן שהוא נמצא היום — ורק הוא אחראי למצבו הקשה ואשם בו. אלה הקיצוניים שלצערנו דורשים — וגם מקבלים — מעיריית חיפה.
בידיו של יהב היתה האפשרות לשפר את הדו קיום בעיר או לא לעשות כלום ולהביאנו עד הלום. בתקופת כהונתו הפכה חיפה למרכז תרבות פלסטיני, קולנוע חן נקנה בכסף קטארי והפך למוזיאון תרבות פלסטיני, בבית הגפן עלו תערוכות צילומים נגד חיילי צה”ל, ביום הזיכרון שחל השנה ב־1 במאי נערכה תהלוכה אנטי ישראלית בשדרות בן גוריון, בסינמטק נערך פסטיבל סרטי נכבה, והשיא הוא בפעילות של תיאטרון אלמידאן.
אבל יהב לא לומד מהניסיון. בשנת 2016 הוא הצהיר שלא יעביר כסף לתיאטרון לפני משרד התרבות — החלטה צודקת וראויה מכיוון שמי שמוסמך ומי שיש בידו הנתונים הוא משרד התרבות. האם עמד ראש העיר בדיבורו? לא. הוא העביר את התמיכה בהשקט, מבלי שאיש שם לב, למרות שעד היום משרד התרבות טרם העביר אותה. היום הוא מצפצף על סדרי השלטון, מפר הבטחות ומנסה לעקוף את בג”צ.
ראש העיר אינו יכול לדרוס כל נורמה רק בשביל להחזיק את הקואליציה העירונית. בקרוב ייערכו בחירות, ותושבי העיר יזכרו את הפרשה הזו ואת רצף ההחלטות התמוהות שנעשו כאן. העניין גם רחוק מסיום ולבטח יגיע לפתחו של בית המשפט כדי לברר אם התהליך היה תקין וסדור או שמא חתכו ועיגלו פינות בדרך. בעניינו של תיאטרון אלמידאן נדמה לעתים שיותר מאשר העגל רוצה לינוק ראש העיר רוצה להניק.
הכותב הוא אבא של אסף (בלונדי) צור שנהרג בפיגוע אוטובוס קו 37 בחיפה ב־2003 ופעיל בארגון נפגעי הטרור אלמגור
