לפני כשבע שנים גמלה בלבי ההחלטה. הגלות הארוכה בכרמיאל המטופחת להפליא אך המנומנמת משהו מיצתה את עצמה. החזרה הביתה לעיר הולדתי חיפה נראתה קרובה מתמיד. חיפשתי דירה כאשר הקריטריונים היו פשוטים למדי: מקום שיש בו תחושת חיים (לא שכונת שינה מפוהקת), רצוי לא בשיכוני רכבת סובייטיים, וכמובן חתירה להסכם זוגיות קצר ככל האפשר עם הבנק. שכונת הדר סיפקה מענה לכל הנ”ל.
דירה אחת הגיעה לגמר, אך הדילמה היתה גדולה: הדירה שאותה רציתי ברחוב בר גיורא היתה קסומה – חדרים מרווחים עם תקרות גבוהות, ארון בגדים ענק בניחוח של פעם, ובעיקר נוף מרהיב לים ולנמל. מנגד, הבניין עצמו חווה ימים יפים יותר. כך למשל חזיתו לא ראתה צבע ככל הנראה מאז נבנתה אי שם בסוף שנות ה־30 של המאה הקודמת, ושני קירות תמך בחצר אותתו על סימני מצוקה קשים. קניתי.
אבל עוד לפני כניסתי הרשמית זכיתי למכתב אהבה מעיריית חיפה, שהודיעה לי באופן מאוד לא חגיגי כי אם תושבי הבניין, ובהם אני, לא נדאג לשיקום הקירות, יושתו עלינו קנסות.
אין כמו מכתב שכזה כדי להביא לכינונו של ועד בית לפתרון המשבר. משום מה, למרות היותי דייר טרי וזב חוטם, מצאתי את עצמי מתנדב לכהן בו. באסיפת הדיירים המכוננת התברר שוועד הבניין לא ממש מתפקד, אין תשלום מסים מסודר, מישהו מהשכנים משלם את חשבון החשמל, ובעת התפרצויות ביוב תדירות מתאגדים כמה שכנים לטיפול בתקלה.
רוצים להישאר מעודכנים?
היה מאוחר מדי להתחרט. החלטות קשות התקבלו, כספים נאספו (ביזע ודמעות), הקירות תוקנו, מערכת הביוב הוחלפה, חדרי המדרגות נצבעו, הגג זופת, שביל הגישה לבניין רוצף מחדש. אפילו עציצים, לא עלינו, פוזרו בחדרי המדרגות. לאחרונה דיבורים על שיפוץ החזית כבר נזרקו לחלל האוויר, אך עוד חזון למועד.
ובנימה מעט פחות משעשעת, יש לציין שהמצב שבו מצאתי את הבניין אינו ייחודי. כמוהו יש רבים בהדר — בניינים ללא ועד בית, ללא חשמל בחדרי המדרגות, עם חזיתות מוזנחות ועם כניסות מתפוררות. הסיבות הן ברורות – רבים מהדיירים הם שוכרי דירות ארעיים. בעלי הדירות שאינם גרים בבניין לא ממש מגלים עניין במצבו של הרכוש המשותף אלא רק בדמי השכירות, ולא תמיד יש שכן נחוש שיש לו אנרגיות לריב עם כל השכנים האגוצנטריים.
את הבעיה הזו ניתן לפתור בקלות יחסית – חוק עזר עירוני שיחייב רישום בעירייה של ועדי בתים בכל בניין עד תאריך נקוב. בניין שלא יהיה בו ועד בית ייקנס עד שוועד כזה יקום. במקביל יש צורך בחוק עזר עירוני נוסף שיחייב את הדיירים להפריש סכום חודשי קבוע מעבר לתחזוקה שוטפת לטובת שיקום חזית הבניין כל 20—15 שנה.
שני צעדים אלה יכולים להביא לשינוי דרמטי בתחזוקתם ובשיקומם של הבניינים הקסומים אשר הולכים ומתפוררים בהדר, ואולי גם בשכונות נוספות.
הכותב הוא פעיל במועצת שכונת הדר
