השקדייה פורחת, ט”ו בשבט הגיע ואיתו תעודות מחצית שנת הלימודים. בבתי הספר בארץ חילקו השבוע את תעודות סיכום המחצית. ילדי ישראל חזרו לביתם עם תעודה בשקית ניילון, והעיניים דיברו לפני המילים. עיניים נוצצות – תעודה טובה ומקור לגאווה; עיניים מושפלות – “יש מקום לשיפור”, “אינך ממצה את הפוטנציאל” ומטבעות לשון מוכרות נוספות.
תעודות מחצית השנה, בניגוד לתעודות סוף השנה, משאירות פתח לשיפור, להשקעת מאמץ נוסף, להבנה לאן להפנות את המאמצים וכיצד לווסת את הזמן ועוד. נשאלת השאלה אם התעודות מאפשרות לנו ללמוד על תהליכי הלמידה של הילדים, על ההתפתחות האישית והלימודית שלהם בבית הספר ועל הסיפוק שלהם מהלמידה.
ט”ו בשבט הוא הזדמנות לחשבון נפש לא רק של התלמיד שבוחן את מאמציו, אלא בראש ובראשונה שלנו, אנשי החינוך, שרואים את התלמידים מדי יום. האם אנו רואים נכונה את היכולות האישיות שלהם ואת הצדדים הייחודיים של כל אחד מהם? למרות המגמה של מעבר להערכה מילולית בבתי הספר, עדיין ההערכה מתייחסת – אמנם במילים – רק לחלק מתהליכי הלמידה.
תעודה היא מסמך מסכם אשר נותן תמונת מצב ועדות על מה שהתרחש עד למועד שבו היא ניתנה, הן מבחינת עבודתם של התלמידים והן מבחינת סדר היום של בית הספר. מכאן שעליה לשקף את תהליך הלמידה מתוך מטרה לצמצם ככל האפשר את הפער בין המידע המופיע בה לבין כלל ההתנסויות של התלמידים בבית הספר.
ועדיין קיימות התלבטויות הנוגעות לאופייה של התעודה. השינוי הנדרש במבנה התעודה הוא תהליך טבעי שנובע מהשינוי בתהליכי הלמידה. בעידן שבו המושג “למידה משמעותית” הפך לחלק מרכזי בתפישה החינוכית, יש לראות את החינוך כהתפתחות ואת סדר היום המעצב אותו כתהליך. לפיכך, התיעוד בתעודה צריך לתאר את התהליכים ואת אופני הביצוע של התלמיד בתהליכים אלו כמעידים על התפתחותו במישורים הלימודי, החברתי והאישי.
בעקבות גיבוש תפישה זו אני סבורה שיש לקבוע את מאפייניה של התעודה בבית הספר ברוח עיצוב סדר היום הפדגוגי החדש שלו תוך התייחסות לשלושת המישורים האלו.
רוצים להישאר מעודכנים?
מעבר לסדר היום הפדגוגי יש להתייחס לאתגרי השעה. התלמידים נדרשים להיות לומדים אקטיביים יותר ומעורבים יותר בתהליכי הלמידה. המורה היום הוא לא בעל הידע היחיד. התלמידים מתבקשים לחפש מקורות מידע נוספים, והם אוספים, בוחנים ומרכיבים אותם מחדש. היופי בתהליך הזה הוא שמה שהם יצרו הוא פרי יצירתם, ולכן ההבנה שלהם את הנושא הנלמד היא עמוקה יותר.
מרכיב משמעותי נוסף הוא הקושי של חלק מהילדים לשבת במשך שעות ארוכות. לכן יצרנו מרחבי למידה בתחומי הדעת השונים שבהם הילד יכול לנוע, והוא לוקח אחריות על תהליכי הלמידה, על דרך הפעולה ואפילו על המקום שבו הוא לומד.
מסיבות אלו ואחרות עולה הצורך לעצב תעודה חדשה שתשקף את ההתנהלות של התלמיד במישורים אלה ותספר את סיפורו של התלמיד בהיבטים שונים.
ועכשיו מילה להורים: בימים אלו חוזרים ילדיכם הביתה עם תעודות – חלקם שמחים יותר, אחרים שמחים פחות. לצד הציונים וההערכות נסו להסתכל על דרך העבודה של הילד, על התנהלותו, על המאמץ שהוא עשה. לעתים ציון 70 הוא פרי תהליך של שיפור והישג עצום לילד, לא רק בשל הציון אלא בשל הדרך שעשה. כדאי להסתכל על הילדים ועל התפתחותם לפני שמסתכלים על הציונים.
הכותבת היא סמנכ”לית לפדגוגיה של בית הספר הריאלי
