23:20, חצי שעה אחרי המשחק. תחנת הדלק במחלף עתלית עמוסה באוהדים אדומים בדרך חזרה לכיוון המרכז. בתוך חנות הנוחות מנטה נשמעת שירה אדירה "איזה כיף היה בדרבי". בירות ואלכוהול כבר לא מוכרים שם אחרי 23:00 בלילה, אבל מי צריך בכלל? במצב שלנו גם תה פושר עם תיון משומש ואנחנו בטירוף.
נער מבויש עם פנים צבועות בירוק ועם עיניים אדומות מדמעות עומד בשקט ליד המקרר של הגלידות ומחפש משהו להמתיק את הערב הזה. העצב שלו הוא אמיתי ונוגע ללב, והאמת? גם מוכר לנו. מוכר וזכור היטב. אז הנער הירוק העצוב הזה דווקא מקבל חיבוק של הבנה מאוהדי הפועל, כי עם האוהדים המסכנים הירוקים אין לנו עכשיו הרבה חשבונות, אבל כן כדאי לזכור כמה גורמים אחרים שלהם דווקא צריך להקדיש ולהזכיר את הניצחון (שהושג למרבה המתיקות אפילו ללא אף ניצחון) ברבע הגמר. אז הנה רשימת ההקדשות:
רוצים להישאר מעודכנים?
הניצחון הזה מוקדש קודם כל ליעקב שחר, שהמשפט המתנשא, המעליב, המקטין והמרושע שלו "אין מקום בחיפה לשתי קבוצות" ילווה אותו כמו אות קין עד סוף הקריירה שלו בקבוצה הירוקה.
הניצחון הזה מוקדש לכל השחקנים הדחויים כמו תורג'י, בן בסט, גילי ועוד, שלא ספרו אותם במכבי וחשבו שהם אפורים מדי, זולים מדי, זקנים מדי או סתם לא נוצצים מדי בשביל "האימפריה האירופית בירוק".
הניצחון הזה מוקדש לכל מי שעדיין מאמין (אפילו קצת) שלא רק כסף גדול ורכש מפלצתי קובעים מי ינצח על הדשא ומי תהיה קבוצה גדולה. הרומנטיקה בכדורגל אולי גוססת, אבל כנראה שעוד לא ממש מתה. לפחות לא בחיפה.
הניצחון הזה מוקדש לכל עיתונאי החצר של מכבי חיפה שניסו בכל הכוח לחבל בהכנות, להמציא סיפורים, ספינים ומעשיות ("עדן בן בסט בדרך לאספניול", "גבריאל תמאש רוצה לעבור למכבי" "לירן סרדל בדרך למנצ'סטר סיטי" ) רק כדי לשבש ולחבל לאדומים.
הניצחון הזה מוקדש לאלונה ("חוקי") ברקת ולחנן ממן שעכשיו, תודות לעושר האינסופי שלהם, יוכלו להזמין את חבילת ערוצי הספורט ב-HD וגם טלוויזיה 67 אינץ' חדשה כדי לראות באיכות מעולה את שידורי חצי הגמר במקביל לשכירה של חברת חקירות כדי לברר מי מדליף מחדר ההלבשה.
הניצחון הזה מוקדש לאוהדי הפועל רובי, שלמרות כל הכוונות הטהורות והתמימות שלהם, הם יצרו את פיצול הקהל הכי תמוה ומופרך בכדורגל הישראלי, שאת הנזק שלו אנחנו ממשיכים ונמשיך לראות ביציעים של הפועל עוד הרבה זמן.
הניצחון הזה מוקדש לתקשורת הספורט התל אביבית והארצית ולאנשים כמו משה ("מכבי חיפה אלופה השנה. תרשמו") פרימו, יוני הללי, רון קופמן, אופירה אסייג ואיל ברקוביץ', שאוהבים להיות חכמים על חלשים להסתלבט בריאיונות על יואב כץ בגבורה של עדת צבועים שמסתלבטים על ילד מגמגם בכיתה ה'.
ובעיקר – הניצחון הזה מוקדש לכל האוהדים של הפועל, שכמות המרורים שהם אכלו בשנים ב-17 השנים האחרונות היא באמת כבר הרבה מעבר לכל חוק ותקן.
איזה חג שמח ואדום.
כריש אדום
כתבה מעולה ועניינית