אקטיביזם בעידן הפייסבוק

בעבר הלא רחוק, לפני כמה שנים בלבד, המונח פעיל שכונות או נאמן רחוב היה שמור לאנשים ספציפיים מאוד. אלו היו אנשים בעלי רמה גבוהה של אכפתיות, לעתים גם טרחנים, שהיו מסוגלים לעבור ברחוב, לראות מפגע ולרשום לעצמם תזכורת שהם צריכים לכתוב מכתב למחלקת פניות הציבור בעירייה. אלו היו אנשים שמסוגלים לצלם מאות עותקים מפלאייר תוצרת בית ולצאת לחלק אותו בתוך מאות תיבות דואר (קל בשכונות של רבי קומות, נסו לעשות זאת בהדר או בנוה שאנן).

האנשים האלה היו מעטים אבל היו להם הישגים רבים. הם השיגו לנו ספסלים ברחוב, תיקנו תאורה לקויה, נלחמו נגד תוכניות בניה גרנדיוזיות ומנוכרות, ובאופן כללי עשו עבורנו עבודה איכותית שבזכותה העיר שלנו נראית טוב יותר (ולעתים גם הפסידו).
היום, בעידן הטלפונים החכמים, כשכל כך הרבה מידע נמצא בקצות האצבעות, כשממשלות נופלות מסביבנו בגלל הטוויטר וכשכולם תוקעים את הראש במסך, אנחנו כבר לא זקוקים יותר באופן בלעדי לנאמן רחוב או לפעיל שכונות מהסוג הוותיק, זה שהיה משקיע את כל הנשמה בפעילות. היום הדגש עובר למיקרו-פעילות שכונתית – פעילות עירונית זעירה.
במה בדיוק מדובר? אלו קבוצות מיוחדות, בעיקר בפייסבוק (שהוא כיכר העיר המודרנית), שמטרתן היא לאגד את התושבים ביעילות ובמהירות. אנחנו יכולים לראות קבוצות כמו "נא לתקן – הדר" שהקימו פעילים מסורים, ובה מצלמים תושבי הדר מפגעים ליד ביתם כמו ערימות אשפה, גדר נטויה או מדרכה שבורה, ובאופן מיידי מגיבים להם נציגי מוקד 106 שאוספים את הנתונים ושולחים את נציגי העירייה הרלוונטיים לשטח, לטיפול מהיר.

כך יוצא, שאדם שעובר ברחובות הדר בדרכו למקום עבודתו ממלא בלחיצת כפתור את התפקיד של נאמן רחוב. אם תהיתם כמה אנשים כאלה יש בהדר בלבד, תופתעו לגלות שיש כבר כמעט 1,500 כאלו, והם שקדנים ועמלנים ומעבידים את עובדי הניקיון והפיקוח כהוגן. התוצאות גלויות לעין בכל פינה בשכונה.

אם חשקה נפשכם להיות פעילי שכונות מהסוג החדש אולי תמצאו עניין באחת מקבוצות הדיון החיפאיות השוקקות כמו "חיפאים מצייצים", "הורים בחיפה" ו“אמהות ואבות למען חיפה והקריות. עשרות אלפי חיפאים כבר נמצאים שם, מתדיינים בינם לבין עצמם ומתאגדים למען הקהילה האישית שלהם. יש גם הישגים יפים – ביטול בנייה לצד בית ספר, שינויים בתוכניות עירוניות ועוד.
אני מודה ומתוודה – מהמאמר הזה יש לי ציפיות גבוהות. הייתי רוצה לראות חיפאיות וחיפאים בנוה דוד, בקרית שפרינצק, בכרמל הצרפתי ובחליסה (וגם בכל שאר השכונות שלא נזכרו) מקימים את “נא לתקן” המקומית, שתתחיל במסע התיקון של השכונות המוזנחות יותר של חיפה, אלה שהיו עד עכשיו נסתרות מהעין וממוקמות נמוך בסדר העדיפויות של העירייה.

אסיים בסיפור עתיק יומין מימי ראש העיר אריה גוראל שהזמין לביקור את ראש העיר ניו יורק אד קוץ’. מנכ”ל העירייה דאז ישראל סביון שאל את קוץ' כיצד ניתן לדעת בעיר עם מיליוני תושבים היכן יש ספסל שבור או תאורה שאינה מתפקדת. התשובה לשאלה הפתיעה את כל הנוכחים בחדר. קוץ’ סיפר להם כי הוא פשוט לא יודע כי אין דרך לדעת בכל רגע נתון היכן יש מפגעים ברחבי העיר. הדרך היחידה שבה מגיעה העירייה לטיפול במפגעים עירוניים היא דרך המכתבים שמגיעים להיכל העירייה ומתלוננים על המפגע.
תושבי שכונות העיר, קחו את הסיפור הזה, שאבו ממנו השראה והקימו לעצמכם את הקבוצות העירוניות שלכם. גם לכם מגיעה עיר יפה, נקייה ומסודרת. קחו את מה שמגיע לכם.

הכותב הוא פעיל מפלגת העבודה