בתי הזיקוק והמפעלים במפרץ חיפה נמצאים בלבה של סערה תקשורתית בשנים האחרונות – סערה שחלקה מוצדק וחלקה נובע מחוסר שליטה בפרטים ובעובדות או מהיעדר ידע ומהבנה חלקית של הדברים.
בעולם המערבי המודרני הופך הציבור להיות יותר ויותר מעורב בסביבה. הוא דורש לדעת מה קורה, זכאי לקבל נתונים ורשאי להשפיע על מקבלי החלטות, ובכך להשפיע על חייו ועל איכות חייו ולהיות חלק מהליך קבלת ההחלטות הנוגעות לו ולאוויר שאותו הוא נושם.
כיום קיימות במדינת ישראל שתי מועצות תעשייתיות. מדובר בשיטה ייחודית שהופכת את התעשייה לבעלת הבית של עצמה ומאפשרת לה לנהל את עסקיה בתחום שיפוט מוגדר בכפוף להנחיות של מועצה. זו מורכבת בחלקה האחד מתעשיינים ובחלקה השני מנציגים של משרדי ממשלה, מבלי שלציבור המתגורר סמוך אליה תהיה דרך דמוקרטית להשפיע על המתרחש בתוכה – דבר המשפיע על האזור כולו.
זה לא סוד שנעשים מאמצים רבים לפרק את המועצות התעשייתיות. כך לדוגמה, לגבי המועצה המקומית תעשייתית מגדל תפן הונחו כמה הצעות חוק לפירוק המועצה ולהעברת השטח לאחריות מוניציפלית של היישובים הסמוכים. במקביל מתנהל משא ומתן עם הרשויות הסובבות על מנת לקדם את הקשר בינן לבין המועצה, והמועצה נדרשת לפעול על מנת להגביר את שיתוף הפעולה עם הרשויות הסובבות אותה.
נדמה כי ההצעה להקים מועצה תעשיתית באזור מפרץ חיפה היא בדיוק הצעה אשר שוחה נגד הזרם ונגד המגמות החיוביות של שיתוף הציבור. מועצה כזו, שחלקה יהיה מבוסס על נציגי תעשיינים, תאפשר הסתרה של מידע ותפגע באמון, הפגום גם כך, של התושבים בכל הקשור לנעשה במתחם בתי הזיקוק ובמפעלים במפרץ חיפה. הצעה כזו תאפשר את מינוים של פוליטיקאים שהקשר בינם לבין התעשייה הוא קלוש, אבל את שכרם ישלם הציבור. הקמת מועצה תעשייתית במפרץ חיפה תהיה בכייה לדורות, וחובה עלינו לפעול בכל הכלים על מנת למנוע את הקמתה.
אין לתעשיינים במה להתבייש. הם משקיעים מיליונים בשיפור התקנים וצריכים לתת מידע לציבור ולהציג בפניו את העובדות. הסתתרות מאחורי מועצה תעשייתית רק תגדיל את חוסר הוודאות ואת אי האמון. התעשיינים יצטרכו לחשוב כיצד לקיים את שיתוף הפעולה עם הציבור ולהעביר לו את המידע ואת ההסברים שהוא דורש, ולא כיצד להתחמק הפיקוח הציבורי עליהם ולהקטין אותו.
מועצה כזו תהיה רעה לציבור, ומוטב אם ההצעה הזאת כלל לא תעלה על שולחן הדיונים. הדרך לפעול לשיפור המצב באזור התעשייה במפרץ צריכה להיות אחרת. זכות הציבור וחובתו הן להתנגד למועצה כזו. יש לאפשר לציבור את מירב הנגישות לכלל הנתונים, כי הם – והאוויר שכולנו נושמים – שייכים לציבור.
הכותב הוא יו”ר איגוד הערים האזורי להגנת הסביבה
