לא פחות מ-17 שנה נדרשו מהרגע שדוח הנדסי מיוחד קבע בשנת 1987 כי מאגרי הגז והדלקים במסוף פי גלילות מהווים סיכון ביטחוני ומפגע סביבתי בלב גוש דן ועד שהמתקן פונה לחלוטין ונסגר סופית, ביוני 2004. 45 שנים בסך הכל פעל המסוף והכיל כ-2000 טונות של גז לבישול.
2000 טונות גז לבישול. זה הכל. אבל מאבק ציבורי עיקש, שלווה בתמיכה ממשלתית פעילה של המשרד להגנת הסביבה, עיריית תל אביב-יפו והתושבים הביא לסילוקו של המטרד ופיזור המתקנים לאורים שונים ברחבי הארץ. תושבי רמת השרון, הרצליה וצפון תל אביב נושמים לרווחה.
המלצת ועדת המנכ"לים השבוע בעניין פינוי בזן והמפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה בתוך עשור, בהתאם לממצאי דוח מקינזי מלפני כשנתיים, עשויה להצטייר בראי ההיסטוריה כמהלך הגורלי ששינה את פני המפרץ.
ומה שעוד ייכתב בדפי ההיסטוריה, אם אכן אנו ניצבים בפתחו של מהלך גורלי והיסטורי, הוא השינוי הדרמטי שחל באופן שבו הסתכלה המדינה על הנעשה במפרץ חיפה בכלל ועל ההשלכות של הנעשה בו לגבי מטרופולין חיפה וגורלו.
אך לפני כשבע, אולי שמונה שנים, רק קומץ פעילי סביבה אדוקים ו"משוקצים" טרחו לזעוק זעקת מחאה ולטעון בתוקף ובנחישות, כי מפעלי מתחם בזן מזהמים ללא הרף את הסביבה ומביאים לתחלואה קשה בסרטן ובמחלות שונות. הם קיימו הפגנות בצמתים ובכיכרות, אך רק כמה עשרות פעילים ותומכים הגיעו אליהן. המדינה מצידה, קרי הרגולטור, שללה לחלוטין את טענותיהם ואת עמדתם.
ד"ר עופר דרסלר, המנכ"ל היוצא של איגוד ערים לסביבה חיפה, התגאה במשך שנים, כי "מפרץ חיפה הוא המקום המנוטר ביותר בעולם", וכי עשרות מתקני הניטור הפזורים ברחבי מתחם בזן מודדים בכל רגע את איכות האוויר ומונים במדויק את כמויות פליטות המזהמים מן המפעלים. למעט חריגות קצרות פה ושם, אמר, המפעלים מקפידים לעמוד בתקנים שנקבעו, שהם המחמירים באירופה. הוא היה משוכנע כי אין כל בעיה במתחם בזן, והדגיש שוב ושוב, כי לפי כל המדידות, את הזיהום העיקרי במטרופולין חיפה (כמו גם בגוש דן) עושים בכלל כלי הרכב.
דרסלר לא פעל בריק. המשרד להגנת הסביבה הוציא שנה אחר שנה דוח סביבתי ש"ניקה" את בזן מאחריות לזיהומים סביבתיים, קבע שככלל, קבוצת בזן עומדת ביעדים שנקבעו לה ושהגורם המזהם ביותר במפרץ הם כלי הרכב. את עמדה זו חיזק במשך שנים גם משרד הבריאות, שטען כי לא ידוע על עודף של תחלואה בסרטן ובמחלות ממאירות שונות שמקורן בזיהום סביבתי במפרץ חיפה. המשרד אף סירב להכיר שקיים קשר סיבתי כלשהו בין זיהום סביבתי למחלות ממאירות.
רוצים להישאר מעודכנים?
במשך שנים נותרו פעילי הסביבה לוחמים יחידים בחזית המערכה. השינוי חל אך לפני כחמש שנים, במחקר האפידמיולוגי הראשון מסוגו שנעשה באוניברסיטת חיפה וביקש לבחון את הקשר בין זיהום סביבתי לרמת תחלואה במפרץ חיפה. המחקר, שממצאיו המלאים מעולם לא פורסמו אך עיקרם היכה גלים, מצא, כי בכמה מוקדים סביב מתחם בזן נולדים תינוקות עם היקף ראש קטן בכ-30-20 אחוז מן הממוצע, וכי שיעור התחלואה בסוגי סרטן שונים בנפת חיפה גבוה עד פי חמישה מהממוצע הארצי.
די היה בכך כדי להפוך לחלוטין את יחסם של השלטונות לנעשה במפרץ חיפה. לפתע, הקולות שהיו עד כה חלושים, מודחקים ו"הזויים" הפכו לבון-טון ולדיבור שגור בציבור, וגם הרשויות החלו לפתע לדבר אחרת. עיריית חיפה שינתה את יחסה למפעלים והחלה להטיל עליהם קנסות וצווי סגירה ואיומים. הראשונה לשלם את מחיר השינוי הייתה חברת חיפה כימיקלים שנאלצה להילחם בבית המשפט נגד צו הסגירה למכל האמוניה שהוציאה לה העירייה. היא הפסידה, והמכל נסגר.
ואז בא דוח מקינזי ואחריו תוכנית רמ"י ל"מפרץ החדשנות" וכעת המלצת ועדת המנכ"לים, שמקציבה פרק זמן של 10 שנים לסגירת מתחם בזן ומעבר לאנרגיות נקיות.
זו רק עוד המלצה, ועד שלא תקבל אישור ממשלתי ותהפוך לתוכנית עבודה רשמית היא גם תישאר כזו, ובכל זאת, דבר אחד ברור: הקטר יצא מהתחנה. מהרגע שבו הובן, מבחינה כלכלית אין כל טעם להמשיך ולזקק דלקים וכי שוק האנרגיה משתנה, היה ברור כי זוהי רק שאלה של זמן.
17 שנה של מאבק נדרשו כדי לסגור את פי גלילות. כמה שנים יידרשו כדי לסגור את בזן?
