זה עומד להיות קיץ עגום.
כבר שנה וחצי ששערי השמיים סגורים לתיירים ולא ייפתחו בקרוב. קיץ ישראלי ללא תיירים הוא קיץ חסר. יש קסם, צבע והווי כשברחובות הערים, בחופי הים, בפארקים הלאומיים ובאתרי הטבע שוהים התיירים. לא רק את הכלכלה המקומית מניעים התיירים, אלא הם גם מפיחים חיים בערים, ברחובות ובשלל אתרי האטרקציות. כיף להיתקל בהם, לשמוע את שפתם, להרהר במסלול טיולם.
אמנם אצלנו, בחיפה, התיירות היא, למרבה הצער, ענף זניח למדי, אבל הערים ירושלים ותל אביב ללא תיירים הן ערים דוממות, כמעט נעלמות. אילת וים המלח ללא תיירים הם אזורים מתים לחלוטין. אי אפשר כלל לדמיין את יעדי הנופש הייחודיים הללו ללא התיירים הממלאים אותם.
עסקים רבים, לא רק בתחום המלונאות, מושתתים על תיירות ותיירים, ובלעדיהם הם עלולים לקרוס. אבל הנזק בהיעדר תיירים הוא הרבה מעבר לכלכלי. זהו נזק תרבותי, חווייתי, עירוני.
זה יהיה קיץ ללא תיירות נכנסת, אבל גם עם מעט מאוד תיירות יוצאת. מרבית מדינות העולם עדיין סגורות או מוגבלות למבקרים, וגם מי שכבר מוצא לו יעד לנסיעה לחופשת קיץ מחויב בבדיקות קורונה ביציאה ובכניסה ובבידוד, ובאופן כללי בטרחה לא מעטה. וזאת עוד בלי שהזכרנו את הצורך בחבישה תמידית של מסיכות בחו"ל ובשמירת מרחק ובכך שמקומות רבים עדיין סגורים… לא נעים לטייל כך, אפילו די מפחיד.
אז גם לצאת מכאן לא פשוט.
אז נשארים בארץ. חופשה בישראל היא דבר נפלא, במיוחד לאחר יותר משנה של סגרים והגבלות וכשכל המשק למעשה שב לשגרה. הנופים בארץ יפים, האתרים מעניינים ומסבירי פנים ובשל העובדה כי אין תיירים גם אין עומסים באתרים השונים ובסך הכל אפשר לטייל בכל מקום בכל עת, ללא פחד וללא חשש. ב-15 החודשים האחרונים, מאז שנכנסה הקורונה לחיינו, חרשנו את הארץ הרבה יותר מכפי שנהגנו בעבר. גילינו מקומות נפלאים שלא ידענו על קיומם ומקומות אחרים שרצינו לבקר בהם מזמן ועד עתה לא התאפשר.
החורף הגשום שעבר עלינו אשתקד מילא את הנחלים, הערוצים, המפלים והבריכות הטבעיות במים רבים, שוצפים וחיים. בזכותו נמלאו אתרי הטבע בחיים ובצומח ובמטיילים.
אלא שמחירי החופשות בישראל זינקו פלאים בשבועות האחרונים – לא באחוזים בודדים וגם לא בכמה עשרות, אלא במאות אחוזים ממש. לילה בחדר במלון סביר למשפחה ממוצעת עשוי לעלות אלפי שקלים – פי שניים, שלושה ואף יותר מהמחיר לאותה החופשה בדיוק באותו המלון אך לפני חודש וחצי-חודשיים. זה לא סביר. זהו שוד לאור יום, שוד של מלונאים שמבינים שסגרו להם לשבועות הקרובים את צינור ההכנסות המרכזי – תיירים – אז כפיצוי הם הרחיבו מאוד את צינור הכניסה המשני.
אחרי שנה כה קשה כלכלית, שבה מאות אלפי ישראלים ויותר איבדו את מקור פרנסתם או שהכנסותיהם ירדו בעשרות אחוזים – מי יכול להרשות לעצמו לממן חופשה קיצית למשפחתו בקיץ 2021?!
זה עומד להיות קיץ עגום גם למי שמתכוון כך סתם לטייל טיולים יומיים או לשבת בחוף הים עם הילדים. חום הקיץ בלתי נסבל. הלחות מאמירה לגבהים בלתי אנושיים. קשה ולא נעים לטייל כך. ואם תרצו לקפוץ למים – בקרוב יגיעו גם המדוזות ויבריחו אתכם גם משם.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז אולי לשבת על החול וליהנות מפירות הקיץ הרעננים?
אחרי הכל, אין חוויית קיץ ישראלית יותר מאשר לרבוץ על מחצלת על חוף הים, מתחת לשמשייה, וליהנות מאבטיח קר ומתוק, מענבים עסיסיים ומשלל פירות העונה המתוקים והנפלאים.
אלא שמחירי הפירות השנה בלתי שפויים ממש: 40 שקלים לק"ג ענבים, 50 או יותר לדובדבנים, 30 שקלים לק"ג אפרסקים ועוד ועוד – כפול ואף יותר מאשר בשנה רגילה. אנו משלמים כעת, בקיץ הלוהט, את מחירו הכבד של חורף נטול מופעי קור.
אז גם בילוי פשוט בים כבר נהיה משימה לא פשוטה כלל.
זה עומד להיות קיץ עגום. קיץ שבו מסעדות ומסעדנים מן המגזר הערבי ימשיכו ללקק בכאב את פצעי מהומות האלימות והדם שהשתוללו כאן אך לפני כמה שבועות ויתחננו לכניסתם של סועדים יהודים.
זה עומד להיות קיץ עגום.
קיץ שבו יתקיימו בטוקיו המשחקים האולימפיים העצובים ביותר בהיסטוריה – ללא קהל זר, ללא עניין, ללא שמחת חיים.
קיץ עגום.
