בחדר ההלבשה של נבחרת ישראל בכדורגל, השימוש בהומור שחור עוזר להתגבר על כאבים פיזיים והשפעות שליליות של משברים שאותם השחקנים חווים. במסגרת האווירה המיוחדת – הגורל המשותף והרצון לחלום ביחד – מתרחשת צמיחה ומתגלות יכולות שאולי לא היו קיימות בהם קודם לטראומה שאותה הם סוחבים. מדובר בנבחרת ישראל בכדורגל לקטועי גפיים.
תנאי הקבלה לשחקן שדה: קטיעה חלקית או מלאה של רגל אחת, והשנייה חייבת להיות חזקה ומתפקדת. לעמדת השוער יתקבלו בעלי יד אחת או שתיים, כשאחת מהן מוגבלת. במקרה כזה, היד המוגבלת תנוטרל על ידי קשירה מאחורי הגב או בהצמדה לגוף מתחת לאפודת השוער.
החוקים דומים למשחק המקורי, עם התאמות הכרחיות. המשחק מתנהל על חצי מגרש (60 מטר) עם שישה שחקני שדה פלוס שוער. השחקנים מתניידים בעזרת קביים, ואם יעצרו כדור ברחבה בעזרת הקב יישרק נגדם פנדל, כי קב זו יד. אם כדור יפגע בגדם, זה פאול.
בן ממן עולה לנגוח במשחק מול סקוטלנד
"אין קבוצות, יש רק נבחרת"
בעולם יש ליגות חובבניות ומקצועיות כבר משנות ה-80, ובישראל יש רק נבחרת שפועלת זו העונה השלישית. השנתיים הראשונות היו צולעות, בלשון המעטה, השנה הם כבר אוספי תארים. "לצערי, המדינה שלנו מרובה בנכויות מתאונות דרכים, מפיגועים, ממלחמות ומנכויות מולדות", אומר שוער הנבחרת אורן קשיוף, "התקדמנו מאוד בשנתיים האחרונות, והשנה כבר רואים תוצאות. חזרנו משני טורנירים באירופה – בבלגיה ובסקוטלנד – ובשניהם הנפנו את הגביע. אמנם העלינו מודעות, אבל אנחנו רוצים כותרת. אנחנו רוצים להגיע לעוד ועוד נכים בארץ שיצטרפו אלינו".
אתם חייבים ליגה.
"זה בדיוק העניין. אין קבוצות, יש רק נבחרת. אם נתפתח ויגיעו יותר שחקנים נוכל להקים ליגה. אנחנו 15 שחקנים, ואנחנו צריכים שיצטרפו משהו כמו 40 נוספים כדי שנוכל לממש את החלום וליצור ליגה. לא חסר פוטנציאל במדינה".
מן הסתם, השייכות וההצלחות תורמות למצב הנפשי.
"בלי צל של ספק. אני בן אדם אחר מאז שנכנסתי לקבוצה הזו. איזה כיף זה. אני מאוד אוהב כדורגל, וחיפשתי המון זמן ענף ספורט שיתאים לי, אבל לא הצלחתי למצוא בגלל שכאשר אתה מוגבל לא נוח לך לשחק עם אנשים רגילים. ופתאום יש קבוצה עם אנשים שאתה מזדהה איתם, וזה מוסיף הרבה טעם לחיים".
קשיוף, בן 42 מפתח תקוה, נשוי ואב לשלושה ילדים, היה מעורב לפני עשר שנים בתאונת דרכים, כשישב במושב ליד הנהג שאיבד שליטה ונכנס מתחת למשאית. הדלת ספגה מכה, וידו הימנית נמחצה. "עברתי שמונה ניתוחים, רצו לקטוע לי אותה אבל בסוף הצליחו להציל אותה. איכשהו נשארתי עם יד, אבל לא הכי מתפקדת", הוא מספר, "המשכתי בשגרת חיי, אני עצמאי בעל עסק של אירועים, עד שיום אחד ראיתי מודעה או כתבה על הענף הזה, והגעתי. לא עסקתי בספורט לפני כן, חוץ מזה שאני אוהד מכבי חיפה".
את הנבחרת הקים צח שחרור, שהמילים "לפרוץ דרך המגבלות" הן נר לרגלו היחידה. כשהיה בן 8 הוא נפצע ברגלו בתאונה קשה, שניפצה המון חלומות ושאיפות שהיו לו, לילד הקטן. 22 שנים לאחר מכן הוא קיבל החלטה אמיצה לקטוע את הרגל הפגועה על מנת להחזיר לעצמו את השליטה ולהגשים את כל חלומותיו, שנראה כאילו אבדו. הוא עורך דין ומרצה מבוקש, אשר סוחף ומטעין את המשתתפים בהשראה ובמוטיבציה דרך תובנותיו העמוקות. את הכלים הפרקטיים, דרך ההסתכלות האופטימית, הדבקות במטרה וההתגברות על כל מכשול בחיים הוא מחיל גם בחדר ההלבשה של הנבחרת שהוא הקפטן שלה.
השוער אורן קשיוף
רוצים להישאר מעודכנים?
"יש אצלנו המון הומור שחור"
קשיוף, איך בעולם מתייחסים לקבוצות של קטועי רגליים?
"בעולם זה ענף שמשוחק כבר משנות ה-80. יש מונדיאל, יש יורו, כל כמה שנים מתקיים טורניר יוקרתי. בחו"ל המדינות תומכות לגמרי. למשל נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן תומך בליגה ובנבחרת הקטועים של טורקיה. הם מקבלים משכורות שמאפשרות להם להיות מקצוענים ולהתפרנס רק מהמשחק. הם אירחו את המונדיאל האחרון עם 30,000 אוהדים בכל משחק באיצטדיונים הגדולים, כמו פנרבחצ'ה וגלאטסראיי. ראינו את השידורים באינטרנט".
שיחקתם כבר בטורניר גדול?
"בשנה הראשונה נסענו ליורו וקיבלנו בראש כי היינו טירונים. היריבות שלנו היו נבחרות ממש טובות שמשחקות כבר 40 שנה. בדצמבר הגענו לשני הטורנירים כאנדרדוג, אבל ניצחנו את אלבניה, סקוטלנד, אירלנד, בלגיה וגרמניה ולקחנו שתי אליפויות".
מי מממן את הנסיעות?
"נשיא מכבי חיפה יענקל'ה שחר מימן לנו את שתי הנסיעות. אלטשולר שחם הם נותני החסות, הם נותנים לנו תקציב שנתי, אבל מימון הנסיעות לחו"ל זה עדיין כבד עליהם".
איך הגעתם לשחר?
"המאמן שלנו שרון פז הוא אבא של סאן מנחם ממכבי חיפה, והוא עשה את החיבור".
אתם קשורים להתאחדות לכדורגל? הם העלו פוסט עליכם.
"כשאנחנו מצליחים הם מעלים פוסטים. הם התלהבו מזה שיש להם כותרת לאתר שלהם, אבל הם ממש לא תומכים בנו. אנחנו מקווים שעכשיו, כשיש שר ספורט חדש, זה יקרה. זה היה בתהליכים עם השר הקודם חיליק טרופר, אבל זה נגדע בגלל הבחירות. אנחנו מקווים שעכשיו אולי מיקי זוהר ייתן לנו תמיכה".
איפה אתם מתאמנים?
"אנחנו מתאמנים פעמיים בשבוע במגרש האימונים של הפועל תל אביב במתחם וולפסון וגם במגרש של בית"ר רמת גן. אני חושב שאנחנו שווים סיפור, וחבל שלא יגיע לכולם. כי אם אפשר לפתח את הענף ותהיה ליגה פה בארץ, אנחנו נגיע רחוק. יש לנו תנאים טובים, יש לנו בצוות את הפיזיותרפיסטית מיכל נחמה שעובדת בתל השומר עם כל הקטועים, כך שהיא יודעת בדיוק איך לגשת אלינו ואיך להתמודד עם הכאבים שלנו. אצלנו הנבחרת מורכבת מנפגעי משרד הביטחון, מנפגעי תאונות דרכים, מנפגעי עבודה ויש גם כאלו עם נכות מולדת. אנחנו מקבלים את כולם. יש לנו חבר'ה מהמגזר – אחד מרהט, אחר מאיזה כפר בצפון – והם עושים הכל כדי להגיע לכל אימון, אם צריך אז ברכבות או ברכבים פרטיים. יש הרבה סיפורים אצלנו בנבחרת, כל אחד והסיפור שלו, סיפורים שחבל על הזמן".
מי הכוכב?
"בן ממן שכיכב בקבוצת הנערים של בית"ר טוברוק. הרבה קבוצות מליגת העל התעניינו בו, והמומחים ניבאו לו עתיד מזהיר. לפני שנתיים, בגיל 17, הוא עבר תאונה קשה כשרכב על אופנוע ורגלו נקטעה. עוד כשהוא שכב בבית החולים, הגיע אליו צח וסיפר לו על הנבחרת. בן החליט בו במקום שאיך שהוא יוצא משיקום הוא מתייצב לאימון הראשון. הוא התאושש והוא ה-שחקן שלנו. המשחק הראשון שלו היה במוקדמות היורו, שלושה שבועות לאחר שהצטרף לנבחרת. אמנם הפסדנו, אבל בן הבקיע שער גורלי נגד אוקראינה – הגול היחיד שלנו. מאז שהוא הצטרף אלינו הוא הבקיע 95 אחוז מהגולים. מתוך 30 גולים שהבקענו בטורנירים, לדעתי 25 שלו, אולי יותר".
אז בן יוביל אתכם למונדיאל?
"ברור. בספטמבר או באוקטובר אנחנו יוצאים שוב לבלגיה לשחק בגביע האומות. בשנה הבאה נהיה ביורו באירלנד, ובין לבין, כדי לשמור על כושר, אנחנו נוסעים לטורנירים בהשתתפות של קבוצות אירופיות ולמחנות אימונים. אנחנו מרגישים שהעסק הופך להיות מקצועי, אנשים משקיעים המון מזמנם".
יש סיפור על מישהו שהיה בדאון וזה הוציא אותו?
"יש לנו שחקן, ילד בן 17, שהוא קטוע רגל בגלל גידולים. בכל פעם מתפתח לו גידול אחר ברגל. כשהוא בא אלינו לפני שנה, הוא היה על הפנים. מאז הוא רק פורח. גם בן – תחשבי על בחור בן 17 שהיה צריך להיות שחקן מקצוען בליגת העל ושכל החיים שלו היו קשורים לכדורגל. אני לא יודע מה היה קורה איתו אם הוא היה עכשיו יושב בבית. הוא כל הזמן אומר לי שהנבחרת זה הדבר הכי חשוב לו בחיים. הוא ילד בן 19, ולפעמים עושה יותר מכולם גם מחוץ למגרש. הוא מתקשר לכולם, דואג שיהיה לנו כל מה שצריך. כשאנחנו מתארגנים לטיסה, הוא אוסף מכולם את מספרי הדרכונים, לא משאיר כלום ליד המקרה. כשאני שואל אותו מה זה קשור, הוא עונה שהקבוצה הזו הכי חשובה לו בעולם. כדורגל היה החיים שלו, וכדורגל נשאר העיסוק העיקרי שלו. אנחנו חייבים ליגה, זה יעזור לעוד כל כך הרבה אנשים".
וההומור השחור?
"יש אצלנו המון הומור שחור בחדר ההלבשה, צוחקים על המצב. כשחזרנו מאחד מהטורנירים חיכו לנו בשדה התעופה עם דגלים ושלט שעליו נכתב 'הישג כזה לא בא ברגל' (צוחק). בסך הכל האווירה היא נחמדה. התארחנו אצל הבחורים מהמגזר בבתים, היינו ביחד במסיבות, וזה כיף".
ויכוחים פוליטיים?
"לא נכנסים לזה, וזה מעולם לא עלה".
"הישג כזה לא בא ברגל". קבלת הפנים לנבחרת קטועי הגפיים
* * *
מההתאחדות לכדורגל נמסר: "ההתאחדות לכדורגל גאה בסיוע שהעניקה לנבחרת קטועי הגפיים מיום הקמתה, ובכלל זה ציוד ספורט, מגרשי אימונים ועוד. אנו גאים לא פחות בנותנת החסות הראשית של נבחרות ישראל – בית ההשקעות אלטשולר שחם – על העזרה האדירה לנבחרת קטועי הגפיים. הוצעו להם על ידינו מגוון פעילויות נוספות להרחבת הפעילות, שלא מומשו מצדם מנימוקים שלהם, ובכלל זה חיבור לעמותות נוספות, כנסים, חיבור עם מועדון מקומי וקבלת מגרש באופן קבוע כדי לייצר פעילות רציפה, ובכך להקים שלוש-ארבע קבוצות ברחבי הארץ, שיוכלו להיפגש אחת לחודש לטורניר שימומן על ידי ההתאחדות לכדורגל בכל הנוגע למגרש ולשיפוט. ההצעות עומדות בעינן. הפוסטים שפרסמנו היו לבקשת חברי הנבחרת ובשיתוף פעולה מלא איתם, מתוך רצון להגביר מודעות ולסייע במציאת ספונסרים נוספים למיזם המבורך. ככל שהבמה התקשורתית שהענקנו מכל הלב לנבחרת הנפלאה אינה לרוחה, נחדל מכך".
בן ממן מול השוער הסקוטי
