כבר הרבה זמן לא חזרתי הביתה מתוסכל כל כך ממשחק של מכבי חיפה. 20,000 ירוקים ביציעים קישטו את האיצטדיון בשעת אחר צהריים נוחה מול יריבה בהזמנה במטרה לצמצם את הפער ממכבי תל אביב לשתי נקודות בלבד. כולם הגיעו בהתרגשות, מוכנים לחגיגה, חוץ משחקני מכבי וממאמנה.
למרות שבכדורגל מפסידים לפעמים, הנפילה הזאת לא קרתה סתם. הסגל הצר מתנקם בנו, ועל אף החלומות שלנו – אי אפשר לקחת אליפות עם 14 שחקנים בסגל (ונתעלם לרגע מהשלמות מהנוער). הקיבעון המחשבתי של מרקו בלבול פגע בנו בענק, והשחקנים שהיו אתמול על המגרש היו גמורים מעייפות. זה התחיל בכך שלמרות היכולת החלשה ב-45 הדקות הראשונות בחר המאמן לא לבצע חילוף במחצית, נמשך בהוצאתו של יאניק וילדסחוט כשלכולם היה ברור שמי שצריך לצאת הוא דווקא סינטיהו סולליך, אחר כך החלפת מגן ימני במגן ימני, ולסיום – לא היה אוהד אחד ביציע שלא ידע שהחילוף השלישי יהיה של מקסים פלקושצ'נקו ראש בראש עם יובל אשכנזי. שום מעוף, שום קריאה נכונה של הסיטואציה, שום שינוי מערך. ולכך יש להוסיף כמובן את חוסר היכולת (ויש שיאמרו – חוסר הרצון) לטפל בנושא ירדן שועה שפוגע מאוד בקבוצה, ולמועדון אין פתרונות. פשוט מתסכל.
רוצים להישאר מעודכנים?
והתסכול לא מסתיים בכך כי העונה הזאת היתה יכולה להיות שלנו. ראבק, הגיע הזמן שיעקב שחר יתעורר ויגיד שהוא נכנס אול אין. אחרי עשור של כישלונות סוף סוף אפשר לעשות את זה ולהחזיר את האליפות לכרמל. ואם כך, אז מה עם רכש איכותי (ברבים)? מה עם לממש את הזדמנות הפז? האליפות שוכבת על הרצפה, ושחר צריך רק להתכופף ולהרים אותה.
ביום שלישי תגיע הפועל תל אביב בהובלתו של ניר קלינגר לאיצטדיון בחיפה. אני מעריך (ומבסס את זה על משחקי הדרבי בתקופתו) שהוא יחנה אוטובוס אדום בכניסה לרחבה. לקלינגר אין שום בעיה לתדרך את חניכיו ליפול ולבזבז זמן כמו השחקנים של כפר סבא אתמול (גועל נפש שאי אפשר לתאר). שחקני מכבי המותשים חייבים לירוק כל דם ולדלג מעל למוקש הזה כדי לקחת את שלוש הנקודות.
בטווח הקצר זה מה שחשוב, אבל לטווח הארוך אין סיכוי שזה יספיק. מכבי צריכה אנרגיות חדשות מהמאמן שלה וסגל רחב ואיכותי יותר מבעל הבית שלה. אם שני הדברים האלה לא יקרו, פשוט חבל על הזמן של כולנו.
