איך הפכת לפעילה חברתית?
“מה שהביא אותי לעשייה הוא החינוך בבית. אני פשוט לא יכולה לחיות בלי נתינה לזולת, ולדעתי כל אחד צריך לדעת לא רק לקבל אלא גם לתת. בבית הורי ינקתי את האהבה לזולת, את ההתחשבות באחר, את גילויי הרגישות ואת ההתגייסות למען מטרה, למען אנשים ולמען כל מי שצריך אותי. כבר בילדותי שמעתי על מחלת הסרטן והחלטתי ששם צריכים אותי. זה מה שדחף אותי לעשות למען החולים ובני משפחותיהם. בהכשרתי אני אחות מוסמכת, עבדתי בבית החולים רמב”ם ובמקביל במוסד אומנה בנוה שאנן, שהיה מוסד לילדים ממשפחות חד הוריות ומעוטות יכולת. האושר שלי היה לראות אותם גדלים, וחלקם שומרים איתי על קשר עד היום. לפני כן הייתי חברה בתנועה המאוחדת, הדרכתי ותמיד הייתי מנהיגה ומתנדבת. בבית הספר ארגנתי הפסקות פעילות, ובתנועה ארגנתי חוגי בישול ב’קייצת’”.
מתי התחלת להתנדב באגודה למלחמה בסרטן?
“משנת 1962 – כבר 55 שנה – אני עומדת בראש סניף קרית חיים של האגודה, בהתנדבות כמובן. אני מבקרת אצל אנשים חולים ומביאה להם ריבה או עוגות שאני מכינה בעצמי, מנהלת מדי שנה את מבצע ‘הקש בדלת’ ומרצה בפני תלמידי יסודי ובתיכון ובמכללה הטכנולוגית של חיל האוויר. אני מבקרת במחלקות האונקולוגיות לילדים בבתי החולים עם תלמידים ועם מתנדבים שאני מגייסת, ואנחנו מביאים ממתקים, משחקים, צעצועים וכובעים סרוגים להם, לאחיהם ולבני משפחותיהם. בנוסף אני מתרימה בתי עסק, מפעלים ואולמות אירועים. אני נמצאת בקשר ישיר עם נשיא האגודה פרופ’ אליעזר רובינזון, עם מנהלת בית החולים רות רפפורט לילדים פרופ’ מרים בן הרוש, ועם כל מנהלי המחלקות, הרופאים והצוותים הרפואיים בקריה הרפואית רמב”ם. הקמתי בקרית חיים את התחנה לבדיקת השד בחינם, וכל אשה שמעוניינת מוזמנת לבדיקה על ידי רופא מומחה”.
לאגודה למלחמה בסרטן יש היסטוריה ארוכה.
“האגודה נוסדה בשנת 1952 והיא מובילה את המאבק בסרטן בישראל במטרה להפחית את התחלואה ואת התמותה מסרטן. המאבק נוגע לכלל הציבור בישראל, וההתמודדות היא יעד לאומי. האגודה מפעילה אלפי מתנדבים ביותר מ־70 סניפים בכל הארץ, ופעילותה מתאפשרת בזכות תרומות כי אין לה מימון מתקציב ממשלתי. הוצאות השכר והתפעול הן עשרה אחוזים בלבד מסך כל תקציבה השנתי. האגודה מפעילה מגוון רחב של שירותי סיוע, מידע ותמיכה ללא תשלום לציבור החולים ובני משפחותיהם ולציבור הישראלי, תומכת בקידום המחקר, מלמדת שמירה על אורח חיים בריא ומקדמת גילוי מוקדם שבכוחו להציל חיים”.
איזה סיפור מרגש נחקק בזיכרונך?
“לא אשכח מקרה של אם חד הורית חולת סרטן שלא היתה לה עזרה מאף אחד. ילדיה למדו בבית ספר יסודי והיו רעבים ולא מטופלים. התגייסנו להכין ארוחות חמות למשפחה, הבאנו אותן אליהם הביתה בכל יום, ובנוסף ארגנתי לה שמיכות, ריהוט וציוד לבית. לראות אותה מחייכת ויודעת שיש על מי לסמוך היה מבחינתי אושר גדול. היינו במקום הנכון וזהו תפקידנו”.
מהו המסר שאת מבקשת להעביר לציבור?
“המסר שלי הוא פשוט מאוד – היו רגישים למה שקורה סביבכם ועשו למען האחר, כך העולם ייראה טוב יותר ויפה יותר. התנדבו למקומות שזקוקים לכם כי יש הרבה אנשים שזקוקים לכתף חמה, לחיבוק, להקשבה ולאהבה. המתנדב נהנה מהעשייה שלו ונתרם לא פחות מהרגשת הסיפוק. ההערכה שאני מקבלת מהאגודה ומהאנשים נותנת לי הרגשה שאני שווה, שיש לי ערך, שאני עושה, תורמת ונחוצה, ואין הרגשה טובה מזו”.
