"זהו היום הראשון של שארית חייך”, אומרת לי הנקניקייה במעדניית שמחה, ואני שם אוזני כאפרכסת. הנקניקייה הזו אקצ’ואלי מדברת אלי, ואני בכלל באתי לכאן כדי לקנות גבינה צהובה עם חורים גדולים גדולים. “ככל שהחורים גדולים יותר כך הגבינה טובה יותר”, מסבירה לי המעדנית החיננית (מעדנית זו האשה אשר פורסת והמוכרת במעדנייה, ואני המצאתי את זה. צריך רק להיזהר לא לבלבל את זה עם מדענית, אם כי המעדנית הספציפית הזו היא עולה חדשה מברית המועצות והיא שימשה כמדענית במוסקבה עד היום שבו עלתה לישראל והפכה למעדנית).
אם כך, ככל שהחורים גדולים יותר בגבינה הצהובה כך הגבינה טובה יותר, אך באופן פרדוקסלי גם חסרה יותר, ולכן דיברנו קצת על חורים שחורים והמעדנית-המדענית הפליגה בסיפוריה על מאיץ חלקיקים רוסי ועל כוכב שקרס לתוך עצמו, ונזכרתי בעצמי בימים שבהם השמש עוד זרחה לי מהתחת.
יצאתי מהמעדנייה שמח וטוב לב ופגשתי את שלמה ארצי בדיוק בפינת הרחובות איריס ושדרות הנשיא. הוא נראה כמישהו שקצת הולך לאיבוד, עם המגבת ועיתון שבישר על דברים שהתרחשו עוד אתמול, ואני שאלתי אותו אם הוא שלמה ארצי ואם הוא מחפש משהו והוא אמר שכן וחייך את החיוך השלמה ארצי שלו ושאל אותי אם אני אבי תל ואמרתי לו שכן ומאיפה הוא מכיר אותי והוא אמר שכולם מכירים אותי והשמש חזרה וזרחה לי מהתחת.
שלמה ארצי, כמו רבים וטובים, גדל בחיפה והוא למעשה חיפאי לשעבר, אם כי צריך להגיד חיפני לשעבר. תיכף נראה מה אומרת המגיהה הלשונית אם כי אני לא בטוח שהיא מגיעה היום למערכת להגיה את כל מה שצריך להגיה, ואם הטקסט הזה עמוס בשגיאות ושיבושי לשון זו הבעיה שלה, לא שלי. אני תפקידי לנגב לה את הדמעות והיא צריכה להגיע בזמן ולהגיה את כל השאר.
אז מה שבעצם רציתי להגיד לפני שהמגיהה מגיעה והמדענית-המעדנית חוזרת להציק לי עם שביל החלב, זה שרבים וטובים גדלו בחיפה והם למעשה חיפאים לשעבר. א.ב יהושע ובן אל תבורי למשל. סמי מסמי וסוסו גדל בחיפה ואפילו דן כנר והאחים עופר וזובין מהטה ונועם סמל ועודד קוטלר ונסים קיוויתי שגם הוא, אבל הוא לא. ויורם ארבל ומנשה נוימן ופרופ’ ישעיהו ליבוביץ’ ונחמה אחותו ויהודה עמיחי ושלום קיטל ודן כנר, שאותו כבר הזכרתי, ומלכת היופי השנייה ונערת החן השלישית ומנחם הורוביץ וניצן הורוביץ ואלי הורביץ שהמציא את טבע והפנסנתרן הגדול ולדימיר הורוביץ וכל שאר ההורוביצים/הורביצים הגדולים. כולם גדלו בחיפה ועכשיו הם חיפאים לשעבר, וזה כולל גם את דנה אינטרנשיונל, יהודה פוליקר ומיק ג’אגר.
חשבתי על כך שאילו כולם היו נשארים בחיפה היה נורא כיף, אבל זה לא המצב ונשארנו בינתיים רק עם נסים טל מנכ”ל המוזיאונים הנצחי וסמי מסמי-וסוסו שבינתיים חזר לעיר.
בעוד יומיים ליל הסדר ואז חול המועד והמימונה. בעוד פחות מחודש יום השואה ואחר כך ערב יום הזיכרון ומוצאי יום הזיכרון ואז יום העצמאות וכל הארץ דגלים דגלים. בעוד פחות מחודשיים אני בן 52 וקצת אחר כך הבן שלי בן שנתיים, ואז החיים ימשיכו כמו נהר שלא ממש מוצא את דרכו אל הים והכל כבר יהיה מאחורינו והעתיד עוד יתרגש מלפנינו ואולי גם יפרוץ שלום.
חג שמח!
