אין לי שום דבר נגד מירי רגב. אבל אני קם אל בוקר ככל הבקרים וקורא בעיתון על מותו של איש שהכרתי. לא מישהו חשוב או מישהו שהשפיע בדרך כזו או אחרת על חיי. רק מישהו שהכרתי. מישהו. מישהו של שלום שלום וסליחה ותודה וחיוך של ערב טוב. והבוקר ככל הבקרים והאיש איננו והבוקר ככל הבקרים. ואני נזכר בשיר של חנוך לוין וחיוך של רווחה חלקית נמרח לי על הפרצוף, כיאה לאותם רגעים שבהם אתה מבין שהחיים שלך ממשיכים. בינתיים.
“יֵשׁ עוֹד אֵפוֹא רְגָעִים יָפִים
כְּשֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בָּעִתּוֹן,
מְחַפֵּשׂ אֶת מֵתֶיךָ עַל כּוֹס קָפֶה.
יֵשׁ עוֹד אֵפוֹא רְגָעִים יָפִים,
יֵשׁ עוֹד תִּקְוָה וְיֵשׁ אֱמוּנָה,
כִּי הָאֵל הַטּוֹב, הַמֻּקָּף טַיָּסִים בַּמָּרוֹם,
הוּא יְנַחֲמֵנוּ בִּקְצָת מֵתִים שֶׁל יוֹם-יוֹם”.
אין לי שום דבר נגד מירי רגב. אבל פעם היה פה אחרת. אנשים קמו בבוקר ורקדו טוויסט. לא היו סמרטפונים ולא היה אינסטגרם, כך שיכולת רק לחלום איך נראית צלחת עם פילה של דג מוסר ושזירה של כובע נזיר אצל רושפלד. אנשים בירכו זה את זה לשלום ונשים נפרדו ממך תוך כדי נפנוף במטפחת אדומה מרחוק. הירח לא היה מתמלא לעולם, הוא היה תקוע תמיד על חצי סהר ולצדו ניצבה הדובה הגדולה ומישהו ספר כבשים. אפשר היה לנשום אוויר צח ולהריח קקי של פרות. אני זוכר איך המוכר במכולת בצע לחם שחור אחד לשניים ומכר לאמא שלי רק חצי. לאבטיחים היו גרעינים, ומשמשים היו בשביל הגוגואים. ורק המדוזות היו אותו הדבר, ממש כמו היום. תמיד מגיעות בזמן, לא לפני עונת הרחצה ולא אחריה. הן תמיד מחכות לשעת הכושר ומגיעות בול ביום שבא לך לרדת לים. חוץ מזה הכל היה נפלא.
אין לי שום דבר נגד מירי רגב. אבל ברגע זה ממש, ממש ברגע זה, קורים המון דברים נפלאים בעולם. תחשבו על זה. מישהו מוריד את המים. תינוק עושה צעד ראשון. מהנדס בנאס”א מביט על בורג של חללית ומפהק. מבקרת במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק מתווכחת עם השומר בכניסה על כך שהכרטיס שלה לתערוכה “כניסות אחוריות – צלמים גדולים מצלמים מאחור” עדיין בתוקף. סבא של מישהו מבקש ממנו להביא לו את המשקפיים. אשה סוטרת לבעלה הסורר. בעל סורר מחפש מסור. דיילת בחנות קוסמטיקה מורחת קרם מצמק על לחי רפויה. שף מפורסם מפליץ בשקט מתחת לסינר ומסתכל סביב לראות אם אף אחד לא הרגיש. רוח נושבת במדבר וגמל עוצם את עיניו. דולפין ורוד מחכה שהקיץ כבר יגיע. שוטר מכוון תנועה למרות שכואבת לו השן. ילד מסתפר. אשה יפה צוחקת בלי סיבה. ירקן דופק על אבטיח ומקשיב כאילו באמת יש לזה משמעות. נער ונערה מתנשקים נשיקה ראשונה. פוליטיקאי עם ריח לא משהו מהפה לוחש על אוזנו של איש עסקים הנוהג להתייעץ ברבנים טובים יותר מאלו שייעצו לנוחי דנקנר. סנדלר הולך יחף. יונת שלום מונחת בתנור לצד תפוחי אדמה זהובים. למישהו נשמטת ביצה. העולם מסתובב על צירו. אני מחרבש טור ל”כלבו” והעורך מנסה להציל את הקוראים.
אין לי שום דבר נגד מירי רגב.
