“קרה לי נס חנוכה”, אמר אילן אלקיים שהתראיין ל”כלבו” בשבוע שעבר, “אלמלא הטיפול של ד”ר אופיר מרקו לא הייתי כאן היום”. אלקיים, חובב דגת ים, הגיע לקליניקה של הווטרינר מרקו בנוה שאנן, אשר מתמחה ב־12 השנים האחרונות בגידול אלמוגים בתנאי מעבדה שהוא בעצמו יצר. הידיעה עסקה בהצלת חייו של אלקיים שאיבד הכרה ודופק ולמזלו – אם אפשר לקרוא לאירוע מצער כל כך מזל – זה קרה ליד מישהו עתיר ניסיון, כי זו לו הפעם החמישית שבה הוא מציל חיים.
“אני מכיר את אילן כחודש וחצי-חודשיים”, משחזר מרקן, “בן אדם נחמד מאוד ומפרגן מאוד. הוא הגיע אלי להתייעץ בנושא האקווריום, ופתאום הוא התעלף. לפי הסימנים הרגשתי שהוא בדום לב – ללא נשימה, כולו כחול ושפה נוטה הצדה. היתה לי תחושה שאני הולך להציל אותו, הרגשתי את זה בפנים. קראתי לעברו ‘אילן אתה תצא מזה’. הסתכלתי לו על הפנים, הוא לא הגיב. המשכתי ללחוץ לו על הלב ביד שמאל, וביד ימין החזקתי את הרגליים שלו באוויר כדי שהדם יזרום למוח. ידעתי שזה קריטי. חשבתי שעומד לקרות פה נס ושהוא יתעורר, רק שלא תהיה הפסקה של זרימת חמצן למוח. פתאום הרגשתי שהלב חוזר לעבוד, אפילו בדפיקות חזקות, כאילו הוא רוצה להתפרץ. הבנתי שיש פה אי סדר ובעיה בלב. הוא התחיל לנשום כל עשר שניות לערך, ואז אשתי נכנסה ואמרתי לה להזעיק אמבולנס. לי לא היה את הזמן ואת היכולת להתקשר לאמבולנס כי ידעתי שאני חייב לפמפם עם היד שלי אחרת הוא מת. הוא היה בדום”.
לקח לאמבולנס 20 דקות להגיע.
“הוא לא הגיע וזה היה נראה לי כמו נצח. למרות שאילן חזר לנשום ידעתי שזה לא מבטיח דבר, שאני צריך פה עזרה נוספת, אנשי מקצוע שיאבחנו איך אפשר לעזור עם האמצעים המודרניים שברשותם. חששתי לאבד אותו. לאחר 20 דקות הגיעו שני פרמדיקים. אמרתי להם להזמין טיפול נמרץ כי זה אירוע לב וחבל על הזמן שלהם. ניסיתי להיות איתם עדין, אבל הייתי חייב להיות די תוקפני כדי שהבן אדם יינצל. יכול להיות שדיברתי אליהם לא יפה, אבל לא היתה לי ברירה אחרת כדי להציל את האיש הזה. למזלנו הם הקשיבו לי, והניידת פינתה אותו לאחר חצי שעה מתחילת האירוע”.
זו ההכשרה כווטרינר שהצליחה להציל חיים חמש פעמים?
“וטרינר טוב יודע לעזור גם לבני אדם כי הם בסך הכל בעלי חיים. לווטרינר יש כלים וידע ויכולת, כי הווטרינריה נוגעת בהרבה תחומים. אנחנו צריכים להיות לפעמים אורתופדים או רופאים פנימיים, לדעת כירורגיה, רפואת עיניים ורפואת שיניים, לעשות פלסטיקה, להכיר מחלות של פרזיטים או טפילים חיצוניים. הווטרינר למעשה מוכשר לעבוד ולדעת יותר מכל רופא אחר”.
ד"ר מרקו באמבולנס. "יצרתי תקדים בישראל. אני הראשון שהקים אמבולנס וטרינרי"
נפלאות הבריאה
ד”ר מרקו נולד לפני 47 שנים בנוה שאנן, אך עבר ביחד עם הוריו לכרמיאל כשהיה בן שנה. שם הוא למד בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון. הוא מעיד על עצמו שהוא היה ילד סקרן שתמיד חקר ולמד באופן אוטו דידקטי על בעלי החיים ועל הצומח בהרים ובוואדיות המקיפים את כרמיאל, אבל גם על מכשירים אלקטרונים שאותם הוא היה מפרק לגורמים ומרכיב מחדש, כמו שעשה לטלוויזיה בבית הוריו. לאחר הלימודים הוא התגייס לגדוד הקשר של חיל המודיעין, עבר קורס קצינים והשתחרר לאחר שנת קבע. אחרי השחרור הוא נסע לרומניה ולמד רפואה וטרינרית.
חלום ילדות?
“זו היתה אהבה מגיל צעיר. תמיד רציתי לדעת ולהבין איך הטבע עובד. כחלק מהעניין הייתי צריך ללמוד רפואה. אחרי שהתמחיתי בטיפול בחיות מחמד יצרתי תקדים בישראל. אני הראשון שהקים אמבולנס וטרינרי, כמו של מגן דוד אדום, שאיתו חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה. בנובמבר 1997 עלה האמבולנס על הכביש ועבדתי בשטח עשר שנים, יום ולילה, במשך 24 שעות ביממה. נתתי שירות בכל הארץ – עמק יזרעאל, הגלבוע, חיפה והקריות, הגעתי אפילו עד ערד. פתחתי את המרפאה הניידת כי לא היה בארץ שירות SOS לבעלי חיים”.
ומה גרם לך להתמקד בעולם שמתחת לפני הים?
“לפני 12 שנים בערך הבנתי שאת מה שחי על האדמה ובאוויר אני מכיר ויודע, אבל מה שנמצא במים אני ממש לא מכיר. אמנם בילדות, מגיל 5, היו לי אקווריומים והייתי מרבה גוּפּים וכל מיני משריצי חיים. גם כשהייתי סטודנט ברומניה היה לי אקווריום מפואר בבית. הבנתי שאני צריך ללמוד גם את הנושא הזה. עולם הדממה תמיד משך אותי, כי למעלה הכל רועש וכולנו צריכים גם שקט, ובמיוחד אני ואופי העבודה שלי. להיות רופא שמתעסק בחיים או וטרינר שרוב הפניות שהוא מקבל הן קריאות SOS ולחיות ככה במשך 20 שנה זה לא פשוט. החלטתי שאני צריך דממה”.
איפה לומדים את זה?
“אני אוטודידקט בהכל, גם בלימודי הווטרינריה. אמנם הייתי בפקולטה, אבל קראתי ולמדתי לבד. אותו הדבר בתחומי החשמל והאינסטלציה. אני עושה הכל לבד. נחזור לעולם המים – היתה לי משיכה לעולם הדגים והאלמוגים, ולכן התחלתי ללמוד איך להחזיק את בעלי החיים האלה, שהם למעשה הכי רגישים בעולם”.
רוב האנשים לא מתייחסים אליהם כאל בעלי חיים אלא כאל תפאורה.
“נכון. בהיררכיה של הטבע האלמוגים נחשבים לבעלי חיים. יש להם פה ומעיים והם מעכלים מזון. האלמוג זקוק לחלבונים, לוויטמינים, לטרייס אלמנט. יש אלמוגים קשים שזקוקים לסידן, לקרבונטים, למגנזיום ולסטרונציום כדי לבנות את עצם השלד שלהם שנקרא רגונית. זה בדיוק כמו אצל בני אדם. אגב, כיום משתמשים ברפואה בפיסות אלמוגים, במיוחד ממשפחת הסטילופורות, שמתאימים להשלים עצם של בן אדם”.
השבוע התפרסמה בתקשורת פריצת דרך על גידול עצם בתנאי מעבדה ועל השתלתה בגוף אדם. יש קשר?
“אני לא חושב שזה גידול על בסיס של אלמוג, כי כדי לגדל אלמוג הוא זקוק לרקמה. זה ההבדל. לגדל עצם במעבדה זה משהו ביולוגי, כנראה שמדובר בתאים ביולוגיים שנלקחו מעצמות”.
אז איך התחביב הפך לעסק?
“בגלל שהצלחתי. ראיתי שהאלמוגים גדלים בתנאים שאני מעניק להם ושאני יכול גם להתפרנס מזה. התחלתי לבנות אקווריומים מיוחדים מאוד, וכיום אני בפירוש קורא לזה אמנות. אני מתעסק בתחום שמשלב אמנות, מדע וטכנולוגיה, וזה הדבר הכי יפה שיכול להיות”.
מיהם האנשים שרוכשים את האקווריומים?
“אנשים מיוחדים, מגיעים אלי אפילו מירושלים. אני מרגיש שזה תחביב יוצא דופן שלא מיועד לכל אדם, אלא לאנשים שיש להם אפשרות ורצון לדעת, לטפל, לגדל ולהחזיק את העולם המופלא הזה. צריכה להיות להם גם יכולת כלכלית מסוימת. זה תחביב לא זול כי יש עלויות של תזונה לאלמוגים, של מכשור ושל בדיקות מעבדה. צריך לבצע את הכל, אי אפשר להסתפק רק באחד מהפרמטרים או בחלקם, כי אחרת אין הצלחה והאלמוגים ימותו מהר מאוד. מספיק שיש שינוי טמפרטורה של יותר משתי מעלות כדי שהאלמוגים יגיבו לכך לא טוב ויקבלו בליץ’ או הלבנה. הרבה שוניות בעולם נכחדו בגלל השינויים הגלובליים ושינויי הטמפרטורה על כדור הארץ. במהלך מיליוני שנים הם עברו פגיעות ושיקום, ולכן חשוב לשמור על הטמפרטורה של כדור הארץ. אבל אי אפשר להאשים רק את האדם בשינויים האלה, יש גם אבולוציה. זו הבריאה”.
אם אני מזמינה אצלך אקווריום עם אלמוגים כמו שיש פה, מה קורה אחרי כמה זמן? הם הרי גדלים.
“אז מגדילים את האקווריום. אם זה עובד טוב אז מעבירים לאקווריום גדול יותר. פה אנחנו מצליחים לגדל אותם יותר מהר מאשר בטבע, פה אפשר להגיע לקצב גדילה של פי עשרה מאשר בטבע כי אנחנו מזינים אותם טוב יותר ונותנים להם בול את מה שהם צריכים”.
מה הם אוכלים?
“מזינים אותם פעם בשבוע בחלבונים, בחומצות אמינו, בוויטמינים ובשני יצורים ימיים שנקראים פיטו פלנקטון וזו פלנקטון שהם משומרים. אנחנו נותנים להם גם ברזל, יוד, קאלציום, מגנזיום, טרונסיום, קרבונטים ופוטסיום”.
מה הם אוכלים בטבע?
“גם בטבע הם ניזונים מכל המזונות האלה, רק שהם נוצרים בצורה ביולוגית בים ומרחפים במי האוקיינוס”.
לכל אחד יש שם, אבל אתה יוצר פה הכלאות שאין בטבע.
“לכל אחד יש שם ויש משפחות. אני למעשה מרכיב פה שוניות אלמוגים. שונית יכולה להיות מסלע אחד או משניים ועד עשרות סלעים בתוך אקווריום שמדמה שונית חיה בטבע. השונית צריכה לחיות בסימביוזה מוחלטת עם בעלי חיים נוספים – דגים או חסרי חוליות – כדי שאף אחד לא יפגע בשני. במשך שנה לפחות אני צריך לשמור עליו בתנאים יציבים. אם ב־24 שעות משהו השתבש ביציבות שלו הוא יכול להיפגע. יש רגרסיה גם לאלמוגים. אמנם אפשר לשקם ולרפא אותם, אבל צריך המון ניסיון”.
איך נוצרים הצבעים האלה?
“האלמוג חי בסימביוזה, בשיתוף פעולה עם אצה שנקראת זואוקסנטלה. זו אצה קטנה, מיקרוסקופית, שחיה ברקמה של האלמוג ובזכותה הוא חי. הזואוקסנטלות מבצעות פוטוסינתזה באמצעות פיגמנטים קולטי אור, ובכך מנטרלות את החומצה הפחמתית שהאלמוג מפריש בעת נשימתו, מספקות לו חומרי הזנה ומקנות לו את צבעו. בלעדיהן הוא לא יכול לקבל את האנרגיה ואת הסוכרים שהוא צריך כדי להפיק צבע ולגדול. כל הצבעים האלה הם אמיתיים. בזכות הטכנולוגיה אפשר לתת תאורה שמדגישה ומבליטה את צבע האלמוג, כמו תאורה אולטרה סגולית”.
איך קובעים מחיר לאלמוג? יש מחירון?
“בטבע, כשמדובר באוצרות, אין מחירון, אבל כשמדובר בגידול אישי יש השקעה והרבה הוצאות שאני חייב לכלול אותן בשכלול הסופי. זה כמו משק חקלאי, זו חקלאות לכל דבר. אני חקלאי ימי, זו ההגדרה. חקלאות ימית יכולה להיות אצות ים, צדפות, אלמוגים, חלזונות. אפשר לגדל פה הכל ואני יודע לגדל הכל, אני רק צריך את האמצעים. הצלחתי לגדל נחשונים וכוכבי ים ולהרבות דגים”.
אולי כעסק משני תגדל צדפות למאכל?
“(צוחק) לא”.
אתה אוכל דגים?
“אוכל”.
כמה עולה אלמוג?
“המחיר של אלמוג קטן, אולי שלושה ס”מ גובהו, מתחיל ב־60 שקל. אותו פריט רק גדול יותר כבר עולה 250 שקל. המחיר של אקווריום בינוני עם שונית אלמוגים מרשימה יגיע לכמה אלפים וצפונה”.
אתה בונה גם אקווריומים פשוטים עם עצי פלסטיק?
“לא, פלסטיקים אני לא מכניס למים, רק דברים חיים. אני לא מסוגל. אני בונה אקווריומים רק לאנשים מיוחדים שמעריכים אמנות”.
זה יכול להתאים מצוין בלובי של מלונות.
“ניסיתי לפנות לבתי מלון ופניתי אפילו לעיריית חיפה, אבל לא קיבלתי שום התייחסות. לצערי לא מעריכים בישראל אמנות, מקצועיות ואיכות. נקודה”.
האלמוגים של ד"ר מרקו. "בעלי החיים האלה הם הכי רגישים בעולם”
רוצים להישאר מעודכנים?
אולי בבאר שבע
חלומו הגדול של ד”ר מרקו הוא להציב אקווריום שהוא גידל וטיפח בחיפה, לטובת תושבי העיר ותיירים. לטענתו הוא לא הצליח לעבור את שומרי הסף כשניסה לעניין את ראש העיר יונה יהב. “אני היחיד בארץ שמסוגל לבצע את זה”, הוא ממש לא מצטנע, “אני היחיד שיכול לתת אחריות שזה יחיה ויהיה מרשים ברמה עולמית. רק אני. זה לא בא משחצנות אלא מדאגה לבעלי חיים האלה ומהבנה מה הם באמת צריכים ואיך ליישם את זה בפועל כדי שהם יחיו וישגשגו”.
היכן אתה רואה את האקווריום מוצב בחיפה?
“בוויז’ן שלי זה יהיה בכניסה לחיפה, באזור הים. חייבים לפתח את האזור, וזה יביא הרבה מבקרים, הרבה תיירים”.
אתה יכול להתחייב שתהיה אחראי לו באופן יומיומי?
“בוודאי”.
העלויות יהיו אדירות.
“גדולות מאוד, מיליונים, אבל זה יהיה ברמה גבוהה, עם אבא ואמא”.
אולי העלות היא מה שהכשילה מראש את המהלך עם העירייה?
“בכלל לא עברתי את הסף. לא הצלחתי להיפגש עם אף אחד ובגלל זה חשבתי להתחיל פרויקטים בחו”ל. היום זה קשה כי יש לי שלושה ילדים קטנים, אבל אני לא שולל את זה. אני יכול להיות אחראי לפרויקט כזה גם מרחוק, באמצעות מצלמות ושניים שלושה אנשים טובים שיוכשרו לכך”.
למה אתה גר בעתלית ולא בחיפה?
“אני אוהב את הים”.
גם בחיפה יש ים.
“מה, בבת גלים? לא. אני גר קרוב לים. חיפה לא כיבדה מספיק את אנשי העסקים שבה, ועצוב לי להגיד את זה. תמיד שמעתי על אנשים שיורדים מהארץ. אני פטריוט, אני לא ארד”.
העסק נשאר בחיפה.
“נכון, אבל חיפה היא ממש רדומה. כבר 20 שנים שאני לא מרגיש שמשהו התפתח פה. אין כאן צעירים, ומבחינת היזמות העסקית אני רק רואה עסקים נסגרים, אם זה בכרמל או בהדר. כבעל עסק מעציב אותי מאוד לראות מה שקורה פה. המקום יכול לשגשג, אבל אין פה אנרגיה טובה שיכולה להעביר את זה”.
יש בחירות בעוד פחות משנה.
“צריך פה ראש עיר צעיר. היום המגמה בכלל היא שצעירים ינהלו. בכל עשר שנים יש אבולוציה, שינוי של כדור הארץ, שינוי בטכנולוגיה ושינוי בהתהוות אורח החיים שאמור להיות טוב יותר וצעיר יותר. זה כמו לקחת טלפון סלולרי מטכנולוגיה ישנה ולצפות ממנו שהוא יעשה את מה שמכשיר מהדור החדש עושה. אז די, יש גבול לעתיקות. צריך ראש עיר בן 40. אני יכול להיות ראש עיר מצוין, אבל אני מעדיף להתעסק בטבע ולא בפוליטיקה”.
אני הייתי הולכת דווקא על אקווריום במקום הכי לא צפוי, בעיר מדברית רחוקה מהים, כמו באר שבע. ויש לה ראש עיר צעיר והרפתקן.
“אם לא אצליח בחיפה אנסה בבאר שבע, זרקת לי רעיון טוב”.
ד"ר מרקו. "לצערי לא מעריכים בישראל אמנות, מקצועיות ואיכות" (צילום: חגית הורנשטיין)
טוב
למה לא באילת? במצפה התת מימי, למשל?