המראות המזעזעים מן הטבח שביצעו החיילים הרוסים בתושבי העיר האוקראינית בוצ'ה אינם יוצאים מראשי כבר כמה ימים. אף אדם צלול בדעתו, לא כל שכן בעל מוסר אנושי בריא, אינו יכול להישאר אדיש לנוכח רצח העם הנורא שבוצע שם. מטבע הדברים, השוואות לפשעי הנאצים לא בוששו לבוא, ואמנם, הטענה שמשמיעים האוקראינים מעל לכל במה היא, כי רצח עם בסדר גודל שכזה לא נעשה מאז מלחמת העולם השנייה.
אינני היסטוריון ולא מומחה לרצח עם, אך זכורים לי כמה וכמה מקרי רצח והשמדות עם מזעזעים לא פחות מן הטבח שבבוצ'ה, אלא שבניגוד למעשי הזוועות של הרוסים, המעשים ההם אירעו בדרך כלל על אדמות של העולם השלישי, בעיקר מדינות אפריקה, הרחק מעיני העולם הנאור. ועוד הבדל מהותי ישנו: המלחמה באוקראינה היא המלחמה הראשונה בהיסטוריה המתרחשת כל-כולה בשידור חי ואם לא חי ממש, הרי שלפחות תוך כדי תיעוד מלא וללא צנזורה ועריכה גסה.
ולכן זוועותיה מועברות בכל ערוץ חדשות טלוויזיוני ברחבי העולם (מלבד רוסיה). ולכן היא מעוררת זעם וחלחלה רבים כל כך. מעט מאוד מלחמות קשות וממושכות לאורך ההיסטוריה התנהלו ללא פשעי מלחמה בדרגות חומרה כאלה ואחרות. כשמציבים חיילים חמושים מול אזרחים בערים כבושות, היצר האנושי יגבר לא אחת על כללי הלחימה. זהו לא מצב שיש להשלים עימו, כמובן, ולבטח לא לברך עליו, אבל זהו מצב כמעט טבעי שחייבים להכיר בקיומו.
עם זאת, אנו מניחים, או לפחות מקווים, כי כל מצב כזה של הפרת חוקי המלחמה והידרדרות לפשעים הוא תאונה, מצב חריג שאינו מלמד על הכלל. אנו מניחים שכל חייל שכזה או פלוגה או יחידה שמבצעת פשעי מלחמה תועמד לבסוף לדין, בין אם דין פנימי ובין אם דין בינלאומי. כך אנו משקיטים ולו מעט את מצפוננו האנושי. הם פשעו, הם היו יוצאי הדופן, הם עמדו לדין והשקט שב על כנו.
אלא שבמלחמה הנוראה הזו המתחוללת באוקראינה, פשעי המלחמה, רצח העם והשמדה שיטתית של ערים וישובים אינם "תאונה" או מצב חריג אלא שיטת פעולה מכוונת ממש. אין כל סיבה לטבוח באזרחים, לאנוס נשים, לרצוח ילדים ולהחריב ערים שלמות, אפילו לא אם כיבוש העיר הוא יעד מוצהר. אלה אינן "תופעות לוואי" אומללות, אך בלתי נמנעות אלא יעד בפני עצמו. נראה, כי ככל שהלכה והעמיקה בקרב פוטין וקציניו הבכירים התובנה, כי לא יצליחו לעמוד במשימה שהציבו לעצמם בראשית הלחימה לכבוש את אוקראינה ולהפיל את משטרה, כך התקבעה לה חלופה קלה יותר להשגה וזוועתית פי כמה: אם אי אפשר לכבוש – נחסל. אם אי אפשר להפיל – נחריב.
וכל זאת בשידור חי, בצילום בזמן אמת וצילומים קורעי לב הנפוצים בשברירי שניות באמצעות רשתות חברתיות ורשתות שידור לכל פינה בגלובוס ומותירים כל אדם בריא בנפשו הלום, נדהם ונאלם.
רוצים להישאר מעודכנים?
איני יודע מה מזוויע יותר – עוצמת ההרס, החורבן והפשעים או הקלות שבה הם נעשים. הראשונה היא תולדה של טכנולוגיה עדיפה – יותר מכונות מלחמה, אמצעי לחימה, כוח אדם. השנייה אינה תלויה כלל בטכנולוגיה העומדת לרשות הלוחמים הרוסים אלא אך ורק בנפשם. אינך יכול להשמיד ולענות אוכלוסיות שלמות, רק כיוון שקיבלת פקודה לעשות כן. עליך להשיל מעל עצמך תחילה כל צלם אנוש, כל רגש חמלה וכל בדל מוסר. עליך לאבד לחלוטין את אנושיותך ולהפוך לרובוט קר, קטלני ונטול מעצורים.
התנהגותם הברברית וחסרת העכבות של החיילים הרוסים מעבירה בי הרהורים כבדי משקל: להיכן נעלמה האנושיות הרוסית הכה מפורסמת? היכן הפציפיזם המיוסר של טולסטוי? חיבוטי המוסר של דוסטוייבסקי? הרוח הצבעונית של קנדינסקי? מה עלה בגורלה של האומה שהולידה כמה מיצירות התרבות הגדולות בתולדות האנושות?
ועוד שאלה הרת גורל: עד כמה מודע פוטין למצב הלחימה באוקראינה ולמצבו שלו?
ולעניין אחר לגמרי: בשבוע שעבר עברה, בשעה טובה, הצבעת התקציב לשנת 2022, אחרי דחיות חוזרות ונשנות שנמשכו חודשים. מי שמיהרה לברך על העברת התקציב היא ראש העיר קליש-רותם, אף שהיא עצמה וכל חברי הקואליציה שלה הצביעו נגדו. צריך להיות ציניקן גדול מאוד כדי לברך על הפסד בהצבעה. ציניקן גדול או חכם קטן. על קליש רותם אפשר לומר דברים רבים – טובים יותר ופחות. ציניקנית אינו אחד מהם.
