אחרוני האורחים עזבו את ביתי בשעה 18:00. הדלת נסגרה. אנחת רווחה התפשטה בי. זהו, עשינו את זה. יתרה מכך – באופן מפתיע אפילו נהניתי. שבועות של לחץ ומתח בלתי פוסקים, ביטולים של הרגע האחרון, איתור מדריכים ברגע האחרון, הצורך לתת מענה לביקוש המטורף – כל אלה תמו. תחושות מעורבות התעוררו בקרבי – מצד אחד גאווה וסיפוק גדול, ומצד שני תהייה אמיתית אם נצליח לגייס את האנרגיות לאירוע נוסף בעתיד שיהפוך למסורת קבועה.
תחושת ההתעלות של השנה שעברה – דבר שהחל כפרויקט ניסיוני קטן והפך להצלחה גדולה – נתנה לי ולצוות המארגן את הדרייב להפיק השנה את “בתים פתוחים 2”. גם הפעם רצינו לחשוף בפני הציבור החיפאי את הקסם האורבני הנדיר של הדר – זה שגרם לנו להתאהב בשכונה, אצל חלקנו באופן אובססיבי. הקסם הזה, שמסתתר מתחת למעטה ההזנחה האפור המשווע לצבע. הקסם הזה שאינו רק העיצוב והארכיטקטורה המיוחדים, אלא גם – ובעיקר – האנשים. אלה שיוצרים ומתווים את אופייה הקהילתי והאקטיביסטי של השכונה שלא נחה לרגע.
בתים פתוחים בהדר
רוצים להישאר מעודכנים?
גם הפעם, למרות הקשיים, תושבי השכונה לא אכזבו. עשרות מהם התגייסו בהתנדבות לפתוח את בתיהם או להדריך לא פחות מ־800 אנשים שנרשמו לכ־50 סיורים אשר נפרשו על פני חמישה מסלולים שונים, שבסיומם התרכזו כולם בגן המדעטק המחודש לפיקניק קהילתי-שכונתי שמח. תיקי הדרכה ותמונות מפעם הודפסו וחולקו למשתתפים, שלטים מיוחדים של הבתים הפתוחים הוכנו ונתלו על הקירות ועל המרפסות, ומדריכים שרובם אינם מורי דרך מקצועיים הוכשרו ולמדו על באוהאוס ועל תיאודור מונקס, וגם בית זכוכית אחד. אבל את תחושת השייכות אין צורך ללמוד. השבחים שקיבלנו בימים האחרונים מהמסיירים מעידים על כך שהאהבה שלנו לשכונה הצליחה לנגוע בלבבות, והיו אף שהגדילו לעשות והתעניינו באפשרות להשתקע בה.
באופן אישי, הפרויקט המיוחד הזה זימן לי אפשרות להכיר אנשים חדשים ואיכותיים. נוצרו קשרים חדשים, ובעיקר נוצרה תקווה לשיתופי פעולה למאבק משותף על עתידה של הדר. כאשר יש שותפים כאלה, העתיד, למרות כל הקשיים והמכשולים, נראה ורוד יותר.
הגיע זמן הדר.
* הכותב הוא פעיל במועצת שכונת הדר הכרמל
