בואו, אנשי חינוך, נחזיר את החינוך הביתה. לא משנה מה אומר שר החינוך רפי פרץ (אלוהים ישמור) ומי יהיה שר החינוך הבא – משנה מה אנחנו נעשה, ובעיקר מי נהיה.
בואו נערער על הסדר הקיים, נפרוץ את הקיבעון ונחרוג לעבר חינוך אחר, כזה שנתון בידינו. בואו נזנח את מה שמכבה את הניצוץ, נזכור על מה חלמנו כשהגענו למערכת ואת התשוקה לעשות חינוך כלבבנו, ונשנה את השיח הפנימי שלנו כשאנחנו נתקלים בחומה. על בית ספר להיות תבנית נוף יוצריו, עבורם ולמענם. בואו נחזיר את החינוך הביתה.
בואו, אנשי חינוך, נבחן את מציאות חיינו ונגדיר את תמונת העתיד שלנו. בואו אנחנו, אנשי השטח שעוסקים בחיים עצמם, נאמין בעצמנו. בואו נעורר שיח פדגוגי שחותר אל האישי. זוהי הזדמנות לברר עם שותפינו מי אנחנו, מה קשה וכואב לנו, מה מפחיד ומרגש אותנו, מהן השאיפות שלנו ואיך נתייחס לציפיות ולצרכים שלנו. לא ניגרר אחר שפת נתונים מנוכרת שהופכת את ההוראה לטכנולוגיה, שבינה לבין חינוך אין דבר. נבסס חוויית אמון בינינו למרות חוויית האי אמון כלפינו, נכיל בגאווה גם בשעה שאנחנו לא זוכים בהכלה, ולא נחמיץ את ההזדמנות לבניית קשר אנושי. לשם כך נועד בית ספר.
זו זכות הקיום של כל בית ספר: ליצור את האמת שלו ולהפוך מאי בודד לקהילה חמה ותומכת שבה כל לומד מודע לעצמו, נראה ורואה אחרים. בית ספר שהוא קהילה מגובשת ואחראית יכול לעורר סימני שאלה, לבחון את המציאות ולפרש אותה בדרכים מגוונות ובחשיבה ביקורתית. זו גם דוגמה לתלמידים שלנו. כך מקימים חברה אזרחית ודמוקרטית. הציפייה מאיתנו להימנע משאילת שאלות מעוררות מחלוקת ולצמצם את המרחב של מגוון תפישות חינוך, זהו הוויתור הגדול על מערכת חינוך יצירתית, שאפתנית ומעוררת השראה. מי שפוחד מביקורת מטאטא אל מתחת לשטיח כל ניסיון לוויכוח על דמותה של המערכת ותורם לשקיעתה. כל שנותר לעשות זה לחבק אותה ולהשלים עם מה שיש. ללטף ולשקר.
רוצים להישאר מעודכנים?
הדיון על הרלוונטיות של מערכת החינוך הוא חיוני יותר מתמיד, אבל הכי קל להתגולל עליה. קשה יותר להבין שהשינוי מתחיל בנו, אנשי החינוך, ובסופו של דבר איננו זקוקים לאישור מאף אחד. ואכן, בשטח מתרחשים דברים: קבוצות ויחידים מתמודדים עם המתח הנוצר בעקבות העימות עם הסדר השמרני. הם פועלים בתוכו ויוצרים מעשה חינוכי שנשען על פעולת שחרור אוטונומית. דרוש לשם כך אומץ, מכיוון שצריך להיאבק בכוחות הדיכוי החיצוניים, ובעיקר אלה שכבר הופנמו. לכן השאלה הנוקבת מופנית אלינו, אנשי חינוך – האם נפעל באמת כשחקנים הראשיים בשדה החינוך ולא כניצבים בלבד? בואו נחזיר לחינוך את העיקר – השגת חיים עשירי משמעות.
בואו, אנשי חינוך, זוהי הזמנה לחריגה, מקור לתקווה ולאופטימיות. ננטוש את החינוך הדוגמטי שמטשטש את פנינו ומכפיף את האנושי תחתיו, ובאותה מידה נחדול משיח קורבני. נעשה ונגיע למקומות חדשים. החירות הזאת מייצרת אופק. היא משחררת את בתי הספר מכבליהם ומאפשרת להם הגדרה עצמית. כל מערכת זקוקה לאלה שלא הולכים יפה בתלם, שמתעמתים עם הקיים ושיוצרים אלטרנטיבה. כך צומחות חדשנות רעננה ויזמות ברוכה. בואו נלמד לחרוג ונלמד את הדור הצעיר לשאול, להתנגד, להטיל ספק ולערער על הקיים. כך נראה לתלמידינו שיש להם חלק מכריע בעיצוב המציאות.
לשר החינוך נאמר “עיין ערך: אהבה”. ומה נדרוש מעצמנו? “אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום”. בהיעדר מנהיגות חינוכית ראויה, נחזיר אנחנו את החינוך הביתה.
הכותב הוא מנהל בית הספר עין הים
