מחמם לב ואף מרגש היה לראות בסוף השבוע שעבר את מאות המבקרים שפסעו בנחת וברוגע ברחובות שכונת הדר, חלקם בסיורים קבוצתיים בין בתים ורחובות ואחרים בתערוכות אמנות ארעיות שמשכו קהל רב. פסטיבל "הבאוהאוס החברתי" הראשון שהתקיים בהדר בסוף השבוע שעבר היה כל כולו שיר הלל לא רק לסגנון הארכיטקטורה הבין לאומי הנודע, אלא בעיקר לאורבניות עצמה.
התערוכה שהוצגה בבניין שוק תלפיות הישן – “באהבתנו גוף הופך מקום” – היא דוגמה מובהקת לכך. בחללים הרבים של הבניין, במקום שפעם היו בו חנויות של פירות וירקות, בשר ודגים, ניצבו מאות תמונות, ציורים, מיצגי וידאו ומולטימדיה, פסלים ושלל חפצים שסיפרו, כל אחד בדרכו וכל אחד בסגנונו, את סיפורה של חיפה, בתיה, תושביה ונופיה, עבר, הווה ועתיד.
אריחי הקרמיקה נשרו מהקירות העירומים ונערמו על הרצפה. הטיח התקלף זה מכבר, פרופילי הברזל בחלונות הגדולים החלידו מזמן, הזגוגיות התנפצו. לשלשת יונים מכסה את קורות המבנה ואת המשקופים, והתקרות נראות כאילו עוד רגע יקרסו מטה. הבניין הזה, שהיה אחד מהמרהיבים בסגנונו עם חנוכתו לפני כמעט 80 שנה, ניצב כבר עשרות שנים נטוש למחצה. ובכל זאת, לא היה מתאים ממנו לתערוכה האורבנית. ואכן, מאות תושבים ומבקרים מחוץ לעיר פקדו את התערוכה.
ספק אם מי מהם נכנס אי פעם לבניין זה קודם לכן דרך הכניסה הראשית. כמה מהם אולי מבקרים פה ושם בקומה התחתונה – הקומה הפעילה היחידה שנותרה בו – אבל לחלקו העליון אין, נכון להיום, כל סיבה להיכנס, ורובו גם סגור במשך כל ימות השנה.
תערוכות אחרות היו בקולנוע אורה הישן, באולם הדריון שליד בית הספר בסמ”ת הישן, בבית הקרנות ובמקומות נוספים. ההתרחשות סביב הפסטיבל בכל שלושת ימי סוף השבוע העידה יותר מכל על התשוקה הרבה המפעמת בקרב התושבים לחיות מחדש לא רק את שכונת הדר, שעבור רובם היתה מעוז ילדות מובהק, אלא גם את חיי הרחוב החיפאי.
רוצים להישאר מעודכנים?
עבור מרבית הישראלים, הרחוב העירוני נעלם. כבר כתבתי על כך כאן בעבר. אנו כמעט לא יוצאים לרחוב, כמעט לא מסתובבים בו, בוודאי לא חיים אותו, נושמים אותו או חשים אותו. הסיבות הן מגוונות ורבות, והן קשורות גם לשינויים באורח החיים שלנו וגם לתמורות סביבתיות וחיצוניות בארץ בעשורים האחרונים. התוצאה היא ניתוק בין האדם לתבנית נוף מולדתו. נוף מולדת אינו רק עמק ירוק, פלג מים או גבעה טרשית. נוף מולדת הוא רחוב ובתים ופארק וגינה ומעבר חציה ומכולת ורמזור וחבלי כביסה ודוד שמש. נוף מולדת הוא שכונה ואנשים וריחות וצבעים. וגם שוק.
הצלחתו של פסטיבל הבאוהאוס, בדומה להצלחתו הפנומנלית של פסטיבל המוזיקה "SoLow" שנערך לפני שבועות אחדים בנמל חיפה ומשך אלפים, מוכיחה כי האורבניות עצמה היא הדרך לא רק להביא תיירות לעיר, אלא בראש וראשונה להחיות אותה, להזרים לה חמצן ודם רענן ולהשיב את ימיה כקדם.
איכות חיים בעיר אינה נמדדת במטראז’ שיש לזוג בדירה או באלה אם יש להם מרפסת-ממ”ד-מעלית-מחסן. איכות חיים היא גם לא רק עבודה ראויה בקרבה יחסית וחינוך טוב לילדים. איכות חיים עירונית היא קודם כל עיר שיש בה עצמה חיים; שיש בה עושר תרבותי וקולינרי; שיש בה רחובות שאנשים פוסעים בהם ביום וגם בלילה ללא תכלית או מטרה מלבד ההליכה וההנאה שבהרהור ובשיחה האגבית. זו התכלית עצמה.
חיפה חייבת עוד ועוד אירועים כאלה בכל אחד ממרכזיה ההיסטוריים. זוהי העירוניות החיפאית במיטבה.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
