שני אירועים מגדירים את העונה הזו מבחינתי. הראשון הוא שער השוויון של שרי בבלומפילד. זו הייתה הפעם הראשונה במהלך העונה, שבה לגמרי האמנתי שמכבי יכולה לזכות באליפות. אם חזרנו תוך פחות ממחצית מפיגור של שני שערים, בבלומפילד כמעט מלא, מול קבוצה מולה יש לנו בשנים האחרונות לא שד אחד אלא פנדמוניום שלם, אזי אנחנו קבוצה לאליפות.
הרגע השני הוא תקרית הדרבי. הרגע בו הבנתי שגם כשהשחקנים ברגעים הפחות יפים שלהם, הם עושים זאת כיחידה מאוחדת ומגובשת. ביחד.
רוצים להישאר מעודכנים?
הודות לתעודת העיתונאי שלי, יצא לי להיות העונה במשחקים מול יציעים ריקים. אני אומר זאת באחריות מלאה וללא כחל וסרק – הקהל הזה הוא ביי-פר הנכס החשוב ביותר של המועדון.
נ.ב. תודה גם למרקו היקר שהחזיר את המועדון הזה משנים של הפסדים להיות אימפריה מנצחת.
