המוח האנושי מקטלג אנשים לתבניות לפי המראה החיצוני שלהם בחמש השניות הראשונות שבהן נוצרת אינטראקציה, וההתרשמות הראשונית הזו, לפי מראה חיצוני בלבד, עלולה לחולל עוול ונזק גדולים למקבל הדיאגנוזה. השבוע הזמנתי לארוחת ערב את נירו לוי – שחקן מוכשר שסוחב עמו מטען חורג עצום בדמות דיסוננס בין הלוק שלו לבין אישיותו. סתירה זו גרמה ללוי לפספס הרבה יותר מדי תפקידים בעולם המשחק, אך מנגד פתחה לו לא מעט דלתות.
אנשים מתקשים לקבל את העובדה שיש כאלה שגם נראים טוב והם גם אינטליגנטים. הקושי הזה הוא גדול עשרות מונים בארץ, להבדיל מהוליווד למשל, ששם שילוב של מראה טוב ואינטליגנציה הוא ברכה.
ישבתי עם לוי במשך לא פחות משלוש שעות שחלפו כמו שלוש דקות, ובהן התוודעתי לאדם עם פילוסופיית חיים מורכבת שחודרת לרבדים עמוקים – אדם ששואל שאלות ומקבל תשובות. להפתעתי הרבה התברר לי שהוא לא מחזיק בחשבונות אינסטגרם ופייסבוק (למרות שהיה יכול להגיע בקלות למאות אלפי עוקבים) מכיוון שהוא פשוט לא מאמין בעולם הווירטואלי (ולעולם לא יצטלם בבגד ים כדי לקושש כמה לייקים).
ואלו הם חמישה דברים שלא ידעתם עליו:
1. הוא שמאלי וכותב את האותיות הפוך.
2. הוא חצי רומני חצי יווני.
3. הוא אוהב להאזין למוזיקה קלאסית.
4. הוא מתנייד על אופניים חשמליים.
5. הסרטים האהובים עליו הם סרטי ילדים.
רוצים להישאר מעודכנים?
ג’ק-לין הוא בר-מסעדה פיוז’ן שממוקם במתחם הבילויים של קרית חיים ברחוב אח”י אילת ומתהדר בטייטל המחייב “מטבח שף”. בימינו כל טבח קורא לעצמו שף, ולכן ביקשתי לבחון את העניין מקרוב.
לוי ואני בחרנו לשבת בחוץ, במרפסת יפה ומטופחת, ומלצרית אדיבה קיבלה את פנינו בחיוך רחב ופצחה במניפסט הלל שמתאר את התפריט העשיר המקום. מהיכרותי עם מסעדות שף, המנות הראשונות שבהן הן תמיד חלומיות ולכן הזמנו ארבע מנות ראשונות.
יריית הפתיחה היתה ארטישוק צלוי בגריל על פחמים עם קרם לבנה ואורגנו, רצועות טלה מעושן ופרמזן. אז ככה – חיפשתי את טעמו של הגריל המעשן אך לא מצאתי, והשילוב של הלבנה, האורגנו, הטלה המעושן והפרמזן היה טוב, אך לא היה שום קשר בין מה שמופיע בתפריט לבין הטעם.
ארטישוק צלוי
לוי הזמין סיגרים במילוי סמבוסק ובצל ירוק שמוגש לצד טחינה וגרידת עגבניות. כששאלתי אותו מה דעתו על המנה הוא הדגיש שהוא פיין שמקר ובאותה הנשימה אמר שהיא טעימה. לטעמי זו היתה מנה נחמדה שהטחינה הצילה אותה משיממון רגשי, אך לוי הוא זה שהזמין אותה, אז למה להשבית שמחות?
סיגרים
עד שהגיעה המנה הבאה ביקשתי לברר עם לוי סוגיה שהטרידה אותי. לוי נוהג להעיד על עצמו שהוא היה פרא אדם שהתמתן עם השנים, וכחלק מההתמתנות הזו הוא פתח בית ספר למשחק בחיפה. שאלתי אותו עד כמה הזיקה לו הפראות הזו במהלך הקריירה שלו והוא השיב ש”יש משפט שאומר ‘אל תהיה צודק, תהיה חכם’. הפרא הזה בא מהצודק – לוחם צדק שגרם לי להרבה נזקים בעבודה ובקריירה. אבל כיום אני הרבה יותר חכם ורואה את טובת הכלל ולא רק את טובתי האישית. ככה זה עם מזל סרטן – הוא כמו אחות רחמנייה”.
מסתבר שמזל הסרטן הזה אוהב קרפצ’ו עגל שמוגש על ברוסקטות מחמצת צרובות בגריל, ושני הסרטנים – לוי ואני – חידדנו לסתות למראה המנה הציורית, החושנית והמדויקת. בשר העגל היה טרי והוא תובל במלח ים ובחומץ בלסמי, הוגש על עגבניות מרוסקות וקושט בפרחי מאכל. המנה המצוינת הובילה אותי לתובנה שהאיש הזה שיושב מולי הוא קשת רחבה של גוונים, ועד שלא מדברים איתו לא מבינים את עומק הרבדים שבהם הוא חי ופועל. הוא הכי לא פוליטיקלי קורקט, הכי מתעב צביעות והכי הילד הזה שצועק “המלך הוא עירום”. לעתים עשויים דבריו להתפרש כאמירות סקסיסטיות, אך לפחות חלקן הן נכונות מאוד והוא לא חושש לומר אותן.
קרפצ'יו
אל השולחן הגיעה המנה הראשונה האחרונה – פרוסות של פילה בקר בקראסט עם ליים קצוץ, צ’ילי וכוסברה. נתחוני הפילה היו במצב רייר, וגם לוי וגם אני אהבנו אותם בזכות המתיקות המעודנת והנימוחות.
פילה בקראסט
בינתיים עלו לרגל אל שולחננו סועדים שביקשו סלפי (מלוי, לא ממני) והוא, בנימוס רב ובסבלנות אין קץ, הצטלם עם כולם. נראה לי שזוהי הסיבה לכך שהשף שלח אלינו מחבת של שרימפס בשרניים ברוטב חמאה נהדר, שחוסלו תוך שניות.
שרימפס
שאלתי את לוי אם יש מקום לאשה בחייו כי הוא מלא כל כך בעצמו ואם הוא יודע לקבל את עצמו באהבה. הוא ענה שהוא רוצה זוגיות בריאה שתפרה אותו והוסיף שהוא ממש חתלתול ליד אשה חזקה שתדע לטפל בו ותשמור עליו.
בגלל שכבר שבעתי העברתי ללוי את הכבוד להזמין את המנה העיקרית, והוא בחר בפילה בקר עם פרוסת כבד אווז מעליו, ובמילים אחרות – פילה רוסיני. המראה המסורתי של רוסיני אשר בנוי כיחידה הנדסית מגדלית לא היה שם, והוא דמה לגלילת נקניק מזרח אירופי. רוסיני בוודאי היה מתהפך בקברו לו היה מביט במנה, אך היה חוזר למקומו לו היה טועם אותה. חוששני שהשף לא מודע לאינטרפרטציה שהוא נתן למנה, אך את נקניק הרוסיני הזה הייתי מייחל למצוא במעדניות גורמה. כבד האווז שינה מצב צבירה, הפך ממוצק לנוזל שניגר על הפילה, עטף אותו בשמנוניותו וחדר אל לבו. הטעם היה נפלא, ואני מכריז בזאת על נקניק הרוסיני כמנת הדגל של ג’ק-לין.
פילה רוסיני
לקינוח הגיע אל השולחן הקינוח – מוס שוקולד לבן עם נשיקות מרנג זערוריות, תאנים, ריבת תותים ושוקולד. הרבה שוקולד. אך השפע הזה לא עמד במעמסה, הנוזליות שלטה במנה והטעמים פשוט לא התחברו. המלצרית האדיבה הבחינה באכזבתנו, הציעה להחליף את המנה בקינוח אחר, ובין רגע הביאה לנו מלבי מארץ החלומות.
מוס שוקולד לבן
בשורה התחתונה, ג’ק-לין היא מסעדה שתענוג להיות בה לקוח, גם בגלל הטעמים אך בעיקר בגלל השירות. האדיבות המלצרית והרצון הטוב של השף גרמו לי וללוי להרגיש חשוב ונעים. ונעים זה המון.
המדדים
מדד הניקיון: בית מרקחת הוא התיאור המתאים ביותר לרמת הניקיון של המקום, לרבות חדרי שירותים מקסימים, מרווחים ונקיים להפליא.
מדד העיצוב: ניכר כי הושקעה מחשבה רבה בעיצוב של המסעדה שמשדר יוקרה ביתית בזכות השילוב בין שחור נדיב לאפור, נורות הפחם באהילים השחורים, תריסי העץ השחורים והירידה אל הפרטים הקטנים.
מדד השכנים: שלוש חברות מקיבוץ ראש הנקרה שערכו במקום ערב בנות דיווחו שהמנות הן נהדרות אך לא גדולות ושהתמחור הוא מעט יקר.
מדד המחירים:
ארטישוק צלוי – 52 שקל
סיגרים – 47 שקל
קרפצ’יו – 52 שקל
פילה בקראסט – 60 שקל
שרימפס – על חשבון הבית
פילה רוסיני – 152 שקל
מוס שוקולד לבן – 42 שקל
2 מים מינרליים – 26 שקל
קמפרי – 36 שקל
סך הכל – 467 שקל
הציון: 4 מספרי זהב
ג’ק-לין
אח”י אילת 61, קרית חיים
טל’: 052-5599122
