בעשר השנים האחרונות הנפתי כמה פעמים דגל משובץ והכרזתי: “נפתחה עונת הג’ין”. הקמפיין הפרטי שלי אולי לא הצליח לבלום את טרנד הוודקה רד בול בפיצוציות, אבל בברים אפשר להגיד שביחס למה שהיה לפני עשר שנים, הג’ין התאזרח יפה והוא משמש כיום גם כמרכיב פופולרי מאוד בקוקטיילים וגם כמשקה שנלגם נקי. לוגמים ולוגמות חובבים וחובבות הז’אנר אימצו לעצמם ולעצמן גם מותגים ספציפיים על בסיס העדפות טעם, שכאשר מדובר בג’ין הן נוגעות לסגנון תיבול, לעוצמה ולמתיקות.
המשקה האלכוהולי המזוקק שמקורו בהולנד התאזרח באנגליה שקבעה את הסטנדרטים שלו מבחינת אחוזי אלכוהול ומרכיבים. הטעם העיקרי בו הוא של הערער (ג’וניפר) – תבלין נהדר ונדיר במקומותינו שמקורו בעץ מחט שכמעט ולא גדל בארץ (חלקה קטנה על הר מירון) ואשר משמש, חוץ מבג’ין, גם בתבשילי קדרה באלזס. הטעם של הערער מזכיר שרף אורנים בתוספת של פירות יער. זהו סוד הקסם הבסיסי של הג’ין.
בניגוד לוודקה, שהרבה פעמים הניקיון הוא האיכות העיקרית שלה, הג’ין המשיך להיות תלוי באיכות התיבול. על הבסיס של הערער הוסיפו היצרנים תבלינים שונים כדי לבדל את הג’ין שלהם, וכיום יש מותגים שכוללים עשרות סוגים שונים של תבלינים – החל מסוגים שונים של עשבים כמו מרווה, למון גראס ותה ירוק, דרך מרכיבי טעם כמו קליפות של פירות הדר, ג’ינג’ר ופלפל שחור, וכלה בשורשים אקזוטיים.
רוצים להישאר מעודכנים?
ביפיטר הוא לא סתם ג’ין בריטי – הוא גם מיוצר בלונדון ונחשב לאחד המותגים הוותיקים והמוכרים של המשקה. מבחינת הטעם הוא מבוסס מאוד על הערער, אבל יש בו גם טעמי הדרים בולטים של קליפת לימון ותפוז. הביפיטר הוא ג’ין מצוין ויכול לשמש גם כמשקה נקי וגם כמרכיב בקוקטיילים קיציים ורעננים. החברה משיקה כעת גרסה מעוצבת של הבקבוק שאותו עיטר אמן ציורי הספין מארק צ’דוויק בהשראת אמנות הרחוב הלונדונית והדגל האנגלי.
קשה לדעת מה יהיה מצב הרוח בממלכה המאוחדת כאשר דברים אלה יתפרסמו. יכול להיות שהיא תהיה שרויה באופוריה כתוצאה מניצחון בחצי גמר המונדיאל שיביא אותה לגמר לראשונה מאז 1966. אם זה יקרה, הבירה תישפך כמים, אבל מי שלא רוצה לגלות עד כמה השלפוחית שלו אלסטית מוזמן לחגוג עם ג’ין, מרטיני וליים, שעכשיו בעונה. לעומת זאת, אם אנגליה תודח על ידי קרואטיה, ג’ין עם קרח ופרוסות מלפפון דקות יכול להיות דרך סימבולית נאה לחזור לעונת המלפפונים.
