בימים הקדומים שבהם נאלצתי לעשות מדי יום את הדרך מחיפה לתל אביב ובחזרה, היה לי סעד קטן שבעזרתו הייתי שורד חלק מהנסיעות הממושכות ברכבת הלילה. זמן הנסיעה של רכבות אלה שמגיעות מנתב”ג הוא ממושך יותר והן עוצרות ביותר תחנות. הדרך ברכבת שיוצאת מתל אביב בשעה 1:15 ומגיעה לקרית מוצקין קצת אחרי 2:30 נדמית כנצח אם אין אמצעי בידור כלשהו, ולישון בזמן הזה אומר שאחר כך לא ישנים בלילה. כמובן שלפטופ וסרטים היו מסייעים, אבל מדי פעם, כדי לגוון, הייתי רוכש לעצמי בקבוק יין כדי להעביר את הנסיעה סטייל האוריינט אקספרס. מכיוון שלצערי ישיבה בקרון עם בקבוק יין פתוח וכוס כהלכה נחשבת למעשה שמסכן את הציבור ולכן הוא אסור בחוק, מצאתי פטנט, ולפני הנסיעה הייתי מוזג את היין, רחמנא ליצלן, לבקבוק פלסטיק של מים מינרליים שממנו הייתי לוגם. לא מאוד קלאסה, אבל אפשר לדמיין כאילו על הפורמייקה פרושה מפה לבנה, לפני יושב הרקול פוארו, ואנחנו משוחחים על הפסיכולוגיה של נפשות פליליות. תמיד איפשהו לקראת חדרה הייתי מתגבר על השעמום, ובהגיעי למפרץ חיפה הייתי כבר מבושם ושמח.
כמובן שלצורך נסיעות אלה לא הייתי רוכש יינות יקרים במיוחד – אחרי הכל, ללגום מבקבוק פלסטיק זה לא בדיוק פרקטיקה שמיטיבה עם היין, וגם את ההוצאה הכספית צריך לקחת בחשבון. כך נעשיתי מומחה ליינות VFM (וליו פור מאני, כלומר תמורה מקסימלית למינימום מחיר). ובכל אותה תקופה בלט יין אחד מעל כולם בתמורה המצוינת שהוא נתן לכסף – סדרת מרום גליל של סגל.
בתקופה ההיא היינן של יקב סגל היה אבי פלדשטיין, מהמחוננים ומהייחודיים שבייננים הישראלים, שהיום עושה יין תחת שמו שלו. פלדשטיין ליווה את יקב סגל עוד לפני שהתחיל לעסוק בהכנת יין, ומלכתחילה היה שותף למיתוג שלו כיקב איכות שגם מייצר יינות נגישים מאוד מבחינת המחיר. לגבהים שאליהם הגיע סגל בתקופה של פלדשטיין, עם הארגמן הבלתי נשכח מסדרת רכסים – הקברנה יוצא הדופן, הקשוח, הבועט וה”לא מסונן” העילאי – הגיעו מעט יקבים ישראליים. אבל אלה נועדו לשתייה באירועים מיוחדים, ומרום גליל נועד לשתייה יומיומית. ובזה הוא עשה את העבודה טוב יותר מכל שאר היינות ברמתו.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי שתייה של בקבוק המרלו 2015 מסדרת מרום גליל של סגל, אני שמח לבשר שגם בעידן הנוכחי שומרת הסדרה על מקומה מבחינת תמורה למחיר. זהו יין שובב ומלהיב, נגיש ועשיר מאוד בטעם. הוא מקדם את האף בניחוח של פרי אדום, הפה גם הוא פירותי, בשל, עגול, עם פרי אדום ושחור, שזיפים ונוכחות נעימה של עץ אלון. החמיצות היא די טובה, אם כי בתחום זה יש מה לשפר. באופן מפתיע יש ביין טאניות ניכרת שמתפתחת בכוס ומאפשרת שתייה ממושכת בלי שהיין יתעייף.
יקב סגל משחרר את מרלו מרום גליל לחנויות לקראת ט”ו באב. ביחד איתו משיק יקב האם שלו, ברקן, את המוסקט הוורוד מסדרת רזרב – יין סמוק חצי יבש, עם נטייה לצד המתקתק. המחיר המומלץ לכל אחד מהיינות הוא 40 שקל, וכאמור, לפחות במקרה של המרלו מדובר בתמורה הגונה בהחלט למחיר.
