עמוק בתוך רצועת עזה התקיים בשבוע שעבר מפגש מרגש. אב ובנו, שניהם לוחמים בעוצבת הקומנדו, נפגשו במקרה כשחלפו זה על פני זה באמצע הלחימה. הסיכויים שהמפגש הזה יתרחש הם גבוהים מהמצופה, שכן מדובר במשפחה אחת שבה כל הגברים – אב, שלושת בניו וחתנו – גויסו, כאשר ארבעה מהם לוחמים בעזה ואחד משרת בפיקוד העורף.
"בשבת, 7 באוקטובר, בשעה 8:00 נחתי בסיציליה לטיול עם חברים", משחזר ד"ר אריק שכטר, מומחה ברפואת משפחה בשירותי בריאות כללית במחוז חיפה וגליל מערבי ומנהל המרכז להפרעות בתפקוד המיני של הכללית והקריה הרפואית רמב"ם. "כשפתחתי את הטלפון וראיתי את הג'יפ הלבן מסתובב בשדרות, כבר היה לי ברור מה צריך לעשות. עוד לפני שהגעתי למזוודות חיפשתי כרטיס חזרה. למחרת נחתי בארץ והצטרפתי ליחידה שלי. ביחד איתי גויסו גם שלושת בניי, שניים מהם לוחמים בעזה ואחד מהם בפיקוד העורף, וגם החתן שלי לוחם בעזה".
בשבועות שחלפו מאז החלה המלחמה, ד"ר שכטר נודד בין החזיתות בצפון ובדרום. לצד ההבנה שנלחמים כדי לנצח, אי אפשר להימנע מהדאגה לבני המשפחה שנמצאים ממש כמוהו בשטח הבוער. "מייצרים דואליות", הוא מסביר את מנגנון ההתמודדות, "מצד אחד, מתפקדים כדי להביא לניצחון ולתמוך בחיילים שאני נלחם לצדם, ומצד שני, יש דאגה רבה לילדים שלי. לפעמים ברגעי חולשה אני אומר לעצמי שסללתי להם את הדרך. הם יכלו לתרום בדרכים רבות למדינה אבל בחרו להיות לוחמים. אני גאה בהם, אבל כרגע כל המשפחה במלחמה. גם אמא שלהם מגיעה ממשפחה של ארבעה אלופים, אז אולי לא היה לאן לברוח".
רוצים להישאר מעודכנים?
בתוך התרחיש המורכב הזה, הגברים של משפחת שכטר מצליחים לשמור על מורל גבוה, בין השאר בזכות היכולת שלהם לאתר האחד את השני לדרישות שלום קצרות. "לפני כמה ימים סיימנו את המשימה שלנו בעזה והתארגנו ליציאה", מספר ד"ר שכטר, "פתאום עבר מולי טנק ואחריו חיילים בבגדי קומנדו. צעקתי להם 'מי אתם?', וקיבלתי תשובה שמדובר ביחידה של הבן שלי, א'. שמחתי מאוד לפגוש אותו שם, בתוך עזה, אחרי כמה ימים שלא ידעתי מה קורה איתו. אחרי החיבוקים הוא אמר לי 'אבא, למה אני לא מופתע לראות אותך כאן?'. גם עם החתן שלי שוחחתי לפני כמה ימים בטלפון המוצפן. דיברנו על כך שבתי מעיין, אשתו, צפויה ללדת בכל יום. לא בטוח שנצליח לצאת מפה ולהיות איתה. התפקיד שלו לא בהכרח יאפשר את היציאה אליה בזמן אמת. גם לי יש תנאים שהשטח מכתיב. זו המציאות הלא פשוטה".
ד"ר שכטר כבר 38 שנים בצבא, מתוכן 16 שנים בהתנדבות. בין המערכות שפעל בהן – רצועת הביטחון בלבנון, חומת מגן, מלחמת לבנון השנייה וכעת חרבות ברזל. בין לבין הוא השתתף בפעילויות ומבצעים רבים, ורק השנה שירת ביותר מ-90 ימי מילואים. מניסיונו הרב הוא מבחין הפעם במשהו קצת אחר, כזה שנולד מתרחיש אימים אבל נותן תקווה למה שיבוא אחרי: "אין לנו ברירה, ללא ספק ננצח. אני רואה את ההתגייסות ואת הלוחמים הצעירים. הם מונעים ממשהו עמוק יותר ממה שראיתי בעבר. אפשר ממש להשוות את זה לקולות של מלחמת יום העצמאות. התחושה היא שהפרק הזה חייב להביא שינוי בחברה הישראלית, שהקורבן לא יהיה לשווא".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
ד"ר שכטר מומחה ביחסי ציבור לעצמו
כמה שמעתי עליו – מתראיין, מוציא הודעות, מצלם עצמו בפוזה מרגשת…
ממש אושיית תקשורת