א', בן 22, משרת כלוחם משמר הגבול במשטרת ישראל. לפני חמש שנים הוא עלה לארץ. את זהותו אסור לחשוף מכיוון שהוא עלה מאיראן ואביו עדיין מתגורר בטהרן. הוא לא יעשה דבר שיסבך את מי שהשאיר מאחור, במדינה שבה נולד ושמטרתה המוצהרת היא השמדתה של ישראל. הוא מתגורר בקריות, נמצא במעמד של חייל בודד ומתמודד בהצלחה עם הקשיים הנובעים מהיעדרם של בני משפחתו הגרעינית. מאז שעלה היה לו ברור שאת תרומתו למדינה הוא יעשה במשמר הגבול. "אם לא אנחנו אין מי שיעשה את זה", הוא אומר בגאווה. וכן, הוא מודע לכך שהותיר מאחוריו את עברו לתמיד: "אם אחזור לשם, רוב הסיכויים הם שיענו אותי, ינסו להוציא ממני מידע על הצבא ויתלו אותי בתור כופר ציוני".
איך הגעת לישראל?
"טסתי לטורקיה, ומשם לארץ. עליתי מתוך ציונות אחרי שביקרתי פה כמה פעמים. אהבתי את המדינה ותמיד רציתי לעבור לגור פה".
ההורים שלך ידעו על כוונתך לעלות?
"אני בן להורים גרושים, ואמא שלי לא היתה בתמונה באותו הזמן. היינו רק אני ואבא שלי. בהתחלה הוא לא הסכים עם הצעד שלי ולא תמך בי כי הוא פחד שלא אסתדר לבד ושיהיה לי קשה".
איך אתה שומר איתם על קשר?
"את אבא שלי אני לא יכול לבקר, אנחנו רק מדברים בטלפון, אבל את אמא שלי אני מבקר כי היא גרה בארצות הברית".
מישהו מקרוביך ומחבריך באיראן ידע שאתה הולך להתגייס?
"לא, אף אחד, גם לא אבא שלי. רק לפני חודשיים נודע לו שאני בצבא ושאני משרת כבר יותר משנתיים, וגם את זה הוא שמע מדודה שלי. כשהחלטתי להתגייס, הדודות שלי שמתגוררות בישראל תמכו בי אבל לא רצו שאהיה לוחם".
מה יקרה אם יידעו באיראן מה אתה עושה?
"אני בטוח שבאיראן כבר יודעים שאני משרת כמפקד במשמר הגבול".
לא שקלת לשרת ביחידת מודיעין בגלל השפה הפרסית?
"בחרתי לשרת את המדינה כלוחם. משמר הגבול זהו חיל שתמיד נמצא בחזית העשייה הביטחונית".
ואחרי הצבא אתה רואה את עצמך ממשיך בקריירה ביטחונית בגלל ידיעת השפה הפרסית?
"כן, אבל רק אם אדע שהתפקיד שלי הוא משמעותי וארגיש סיפוק ממנו. אני גאה מאוד במה שאני עושה עכשיו. כל אחד צריך לתת מעצמו למדינה, כי אם לא אנחנו אין מי שיעשה את זה".
כשהתגייסת חווית קשיים בהשתלבות חברתית? איך קיבלו אותך?
"קיבלו אותי יפה ותמכו בי מאוד. זכיתי גם במפקדים מצוינים שמהווים עבורי דוגמה אישית. מכל אחד מהם למדתי המון. הם פיתחו לי את האישיות וגרמו לי להסתכל על דברים מזוויות שונות".
העם האיראני באמת שונא את ישראל כמו שזה נראה לנו מכאן?
"ממש לא. יש הבדל גדול בין עם לשלטון. כמובן שבכל מקום יש אנשים ששונאים את ישראל, אבל זה לא כמו שמציגים לנו בטלוויזיה. יש הרבה אנשים שתומכים בישראל ואוהבים אותה".
א'. "יש לי שני דפי פייסבוק – אחד ישראלי והשני איראני" (צילום: דוברות משטרת ישראל)
כיהודי שנולד, גדל וחי באיראן נתקלת במקרים של גזענות?
"ממש לא. למדתי בבית ספר יהודי, אבל רוב החברים שלי היו מוסלמים. חוויתי רק שניים או שלושה מקרי אלימות בכל 17 שנותי שם".
איך אתה מסתדר בארץ ללא הורים?
"אני מסתדר לבד, אבל לפעמים הייתי רוצה שמישהו יעשה לי כביסה או יכין לי ארוחת בוקר. זו תחושה שכל חייל בודד מרגיש, אבל אני ממש גאה בכך שאני מסתדר לבד".
יש לך דף פייסבוק. אתה לא פוחד שבאיראן יעלו על זה?
"יש לי שני דפי פייסבוק – אחד ישראלי והשני איראני. בדף הישראלי יש לי תמונות על מדים אבל לא יכולים לזהות אותי. רק חברים שלי יכולים לזהות אותי".
אתה לא חושש שיתנכלו לאביך בגללך?
"לא, כי אני לא עושה משהו קיצוני. המשפחה שלי בסדר".
